היי, אוקיי אז ככה אני כבר כמה שנים מדברת עם ילד שאני לא באמת מכירה. לא ראיתי אותו אף פעם. אבל כן היה מקרה אחד שההורים שלי אמרו לי להפסיק לדבר איתו, וזה היה שהייתי הרבה יותר קטנה. מצד אחד אני הכי מנסה להפסיק כי וואלה זה לא עושה לי טוב, זה לא עושה לנפש שלי טוב, זה גורם לי לשקר. אבל מצד שני באותו רגע זה כיף. אבל באמת בתוכי אני יודעת שזה לא בסדר וכרגע זה לא טוב לי. אשמח לעצה, תודה!
היה לי בעבר קשר ממש טוב עם מישהי, אבל בשלב מסויים זה הפך להיות קשר קצת תלותי. כשהיה קורה לי משהו רק אותה הייתי משתפת ורק לה הייתי מספרת, וכשהיא לא הייתה שם הייתי ממש מתפרקת כי לא היה לי עם מי עוד לדבר. והקשר הזה כבר יחסית נגמר, אני פשוט כבר לא ככ משתפת אותה. וזה יצר לי הרבה קושי... ועכשיו אני מפחדת מקשר עם מדריכות וכו - כי בסוף זה קשר שונה שגם בדכ צד אחד יותר משתף והשני פחות.. איך אפשר לדעת מתי לעצור ומתי זה קשר שהוא תלותי מידי? אני מפחדת מממש להגיע שוב למצב הזה של תלות בבן אדם ואז פתאום כשהוא כבר לא יכול לעזור לי אני אהייה בקושי ממש.. תודה!!
יש לי שאלה שהולכת איתי כבר הרבה זמן וממש אשמח אם תצליח לענות לי עליה. בשנה וקצת האחרונות אין לי חשק לעשות שום דבר. גם לא דברים שאהבתי לעשות. ואני מסתכלת על כל מי שמסביבי ובאמת לא מבינה למה הם טורחים כל כך (נגיד כדי להצליח במבחנים ובלימודים). אני פשוט לא רואה בזה שום חשיבות. כנ"ל לגבי הקמת משפחה- למרות שאני מבינה את הערך של ההמשכיות והולדת ילדים, זה פשוט לכבול את עצמך לכל החיים! וניסיתי כבר את כל הקטע של לשתף או למצוא משהו שאני אוהבת לעשות, לא הלך... אני באמת מרגישה שאין תועלת בחיים אלה (לא בקטע אובדני. פשוט באמת לא מוצאת טעם) ולא מתחברת לעניין של "כל מטרת העולם הזה היא להתקרב על ה' ולתקן את הנשמה ואת העולם" וכל מה שבסגנון. וגם כשאני במצב רוח טוב, זה עובר אחרי כמה שעות או ימים. והכי מייאש אותי שזה יהיה ככה תמיד! כל החיים צריך להילחם בדיכאון הזה ובאמת שאין לי כוח.
השאלה צונזרה (תודה תודה תודה על הפרוייקט הזה! פשוט תודה!) אני ממש מובכת להגיד אבל אני כל הזמן חושבת מחשבות, מדמיינת דברים לא מתאימים... זה אסור? איך מפסיקים? ממה זה נובע? למה זה מרגיש לי שרק אני כזאת? זה יהרוס לי בעתיד? יש סיכוי שזה בגלל שאנחנו דתיים? סליחה סליחה סליחה על הכמות שאלות, אני פשוט מרגישה בבעיה😖
שלום, תודה על המקום לשאול. איך זה הגיוני ששיער לנשים זה צנוע, כאילו בגיל הנעורים זה צנוע, אבל יום אחרי החתונה פתאום זה הופך ללא צנוע? איך יום אחרי פתאום זה כבר לא?
שלום לכם! יש לי בעיה קצת מוזרה, לא בטוחה אם זה רק אני או שיש עוד אנשים שגם מרגישים ככה... אני אוהבת להיות לבד. אני פשוט אוהבת להיות עם עצמי. בדרך כלל פשוט אין לי כח לאנשים, אני עושה כמעט הכל לבד ותמיד שאני יוצאת עם חברות אני פשוט לא נהנית מזה. האם זאת בעיה? כי לאחרונה אני מתחילה לחשוב על איך אני אסתדר עם הבן זוג שלי או אפילו עכשיו בסניף עם הצוות.
אם התורה היא אמת איך זה הגיוני שכ"כ הרבה אנשים לא מקיימים אותה? (חילונים הם לא טיפשים ולא אנשים רעים)
רוצה להתחיל בתודה ענקית ועצומה על מה שאתם עושים!! מדריכה של כיתה ח. ויש לי ממש בעיה עכשיו כשהם גדלו אני רוצה לעשות פעולות יותר עמוקות ולהגיע לנושאים יותר רציניים. ואני פשוט לא מצליחה להגיע איתם לעומק!! לא מצליחה לפתח דיון. לא מצליחה להגיע לנושאים רציניים ותאמת שנראה לי שהבעיה מתחילה ממש לפני אני אפילו לא באמת מצליחה להשתיק אותם. הם לא כ"כ מקשיבים לי, לא מעניין אותם מה שאני אומרת לא משנה כמה אני מנסה לגוון בנושאים. במשחקים הם משתתפים והכל אסל ברגע שעוברים למשהו טיפה יותר רציני לוקח חצי שעה להשתיק אותם ועדיין הם לא ייקחו ברצינות ולא באמת יקשיבו. ואני ממש חשבתי וגם זוכרת מעצמי שזה כן הגיל שאפשר להגיע לטיפה יותר רצינות ועומק והקשבה.. איך אפשר להגיע לזה??? מה אפשר לעשות????
הי ותודה לכם על האפשרות לשאול! רציתי לשאול, אם עשיתי עברות לפני שהייתי בת מצווה, הם נמחקו לי? אני צריכה לחזור עליהם בתשובה? עד איזה גבול?
למה צריך להתחתן? לא, ואני לא שואלת בקטע הלכתי. ברור לי שלפי היהדות חייבים להתחתן בשביל קשר מהסוג הזה - כי שמירת נגיעה וכל היוצא בזה וילדים וכו'... אבל אני שואלת מבחינת מה בדיוק זה אומר. מה ההבדל בין לחיות כבני זוג, לבין פשוט להתחתן? בפועל קורים שם אותם דברים פעם חשבתי שזה עניין של מחוייבות אחד לשני. אבל אז אחותי (שהיא דתלשית, יש לציין) העלתה את הנקודה שבאותה מידה אפשר גם בממסד נישואין להסיר מחוייבות ולנתק קשר ברגע קיצר... כל העניין מטריד אותי. מרגיש לי כאילו זה מנפץ את הבועה שחייתי בה במשך שנים
מדריכה של שבט חמודד!! בזמן האחרון אני מרגישה שאני מחוברת אליהן יותר מלשבט שלי עצמי.. של חברות שלי. מרגישה יותר בנוח לשתף אותן, אם יהיה לי משו של החברות על זמן של חניכות אז חד משמעית החניכות! לא מאידיאל.. פשוט כיף לי יותר איתן. אני חוזרת אחרי מפגשים איתן באורות!! הקטע ההזוי והמצחיק, שחניכות שלי בכיתה ד.. אז זה קצת מוזר שככה אני מרגישה. ותכלס בסופשנה הבאה זה נגמר איתן יחסית.. אז אני אשאר חסרת חברות? אשמח לטיפים..