שלום לכם! יש לי בעיה קצת מוזרה, לא בטוחה אם זה רק אני או שיש עוד אנשים שגם מרגישים ככה... אני אוהבת להיות לבד. אני פשוט אוהבת להיות עם עצמי. בדרך כלל פשוט אין לי כח לאנשים, אני עושה כמעט הכל לבד ותמיד שאני יוצאת עם חברות אני פשוט לא נהנית מזה. האם זאת בעיה? כי לאחרונה אני מתחילה לחשוב על איך אני אסתדר עם הבן זוג שלי או אפילו עכשיו בסניף עם הצוות.
אם התורה היא אמת איך זה הגיוני שכ"כ הרבה אנשים לא מקיימים אותה? (חילונים הם לא טיפשים ולא אנשים רעים)
רוצה להתחיל בתודה ענקית ועצומה על מה שאתם עושים!! מדריכה של כיתה ח. ויש לי ממש בעיה עכשיו כשהם גדלו אני רוצה לעשות פעולות יותר עמוקות ולהגיע לנושאים יותר רציניים. ואני פשוט לא מצליחה להגיע איתם לעומק!! לא מצליחה לפתח דיון. לא מצליחה להגיע לנושאים רציניים ותאמת שנראה לי שהבעיה מתחילה ממש לפני אני אפילו לא באמת מצליחה להשתיק אותם. הם לא כ"כ מקשיבים לי, לא מעניין אותם מה שאני אומרת לא משנה כמה אני מנסה לגוון בנושאים. במשחקים הם משתתפים והכל אסל ברגע שעוברים למשהו טיפה יותר רציני לוקח חצי שעה להשתיק אותם ועדיין הם לא ייקחו ברצינות ולא באמת יקשיבו. ואני ממש חשבתי וגם זוכרת מעצמי שזה כן הגיל שאפשר להגיע לטיפה יותר רצינות ועומק והקשבה.. איך אפשר להגיע לזה??? מה אפשר לעשות????
הי ותודה לכם על האפשרות לשאול! רציתי לשאול, אם עשיתי עברות לפני שהייתי בת מצווה, הם נמחקו לי? אני צריכה לחזור עליהם בתשובה? עד איזה גבול?
למה צריך להתחתן? לא, ואני לא שואלת בקטע הלכתי. ברור לי שלפי היהדות חייבים להתחתן בשביל קשר מהסוג הזה - כי שמירת נגיעה וכל היוצא בזה וילדים וכו'... אבל אני שואלת מבחינת מה בדיוק זה אומר. מה ההבדל בין לחיות כבני זוג, לבין פשוט להתחתן? בפועל קורים שם אותם דברים פעם חשבתי שזה עניין של מחוייבות אחד לשני. אבל אז אחותי (שהיא דתלשית, יש לציין) העלתה את הנקודה שבאותה מידה אפשר גם בממסד נישואין להסיר מחוייבות ולנתק קשר ברגע קיצר... כל העניין מטריד אותי. מרגיש לי כאילו זה מנפץ את הבועה שחייתי בה במשך שנים
מדריכה של שבט חמודד!! בזמן האחרון אני מרגישה שאני מחוברת אליהן יותר מלשבט שלי עצמי.. של חברות שלי. מרגישה יותר בנוח לשתף אותן, אם יהיה לי משו של החברות על זמן של חניכות אז חד משמעית החניכות! לא מאידיאל.. פשוט כיף לי יותר איתן. אני חוזרת אחרי מפגשים איתן באורות!! הקטע ההזוי והמצחיק, שחניכות שלי בכיתה ד.. אז זה קצת מוזר שככה אני מרגישה. ותכלס בסופשנה הבאה זה נגמר איתן יחסית.. אז אני אשאר חסרת חברות? אשמח לטיפים..
אהלן! קודם כל על מה שאתם עושים! לא מובן מאליו בכלל. עכשיו יש לי שאלה זה מתחלק ל2 דברים- שתיהם עוסקים בזוגיות. אחד אני עכשיו בת 19 ואני מפחדת שאני לא אמצא מישהו להתחתן איתו או אמצא אבל אפחד להיכנס לזוגיות ובסוף לא אמצא מישהו עד גיל ממש מאוחר אם בכלל אז השאלה איך יודעים? שאלה שנייה זה אם יגיע בזוגיות בעז״ה אבל הוא חילוני ואני דתייה אז איך אני אדע לעשות את זה? זה 2 עולמות שונים לגמרי מבחינת אופי וערכים וכמובן דת, מה לעשות?
היי, אני עכשיו בשנת שירות.. יש לי הרבה לבטים לגבי השירות שלי, ככה היא אמורה להיראות? רוב הזמן אני מחכה שיעבור הזמן ושיגמר השבוע ומתי שלא אני במיטה.. עדיין אין כ"כ קשרים עם הבנות והחיים תקועים.. אולי זה בגלל הציפיות שלי אז מתסכל אותי שהיא נראית ככה ואולי כי זה לא אמור להיראות ככה.. ככה זה אמור להיות?
יש לי הרבה כאבי בטן לאחרונה, זה אומר שעשיתי משהו לא בסדר לפי ההלכה?
היי ערב טוב , יישר כוח על הפרויקט הזה, עוזר לי בהמון מובנים! אני בקשר די טוב עם מישהי (שנינו שמיניסטים) ובגלל שאנחנו רוצים לפתח את האישיות שלנו מצד אחד וגם לשמור על קשר בינינו מצד שני החלטנו שאנחנו צריכים לדבר כמה שפחות כדי לא לפגוע בזוגיות או בפוטנציאל לזוגיות בעתיד. זה לא כל כך הצליח כיוון שחזרנו לדבר בתדירות די גבוהה , ולאחרונה החלטנו שוב לדבר כמה שפחות , השאלה היא האם כל ה"משחקים" האלה של לשמור על קשר בתדירות נמוכה, הם סתם כיסוי לזה שאנחנו צריכים לנתק את הקשר? פשוט אני מרגיש רגשות שהם יותר מסתם חיבה כלפיה ואני ממש התחברתי אליה, בצורה שניתוק קשר יכול להיות פשוט אכזרי מדי עבורנו... אשמח לשמוע מה דעתך האם כדאי לשמור על הקשר כמו שהוא או להפסיק אותו לגמרי בהדרגה ולחדש את הקשר בעתיד...? בן 17
ש. טוב הבעיה שלי כזאת- אני ממש מרגישה הרבה יותר בנוח לשתף ולפרוק לאנשים שמבוגרים ממני ואני מחוברת אליהם. (מדריכות, מחנכות, מורות שאני מתחברת אליהן, הקומונרית, ) ויש בזה 2 בעיות- א. אני צריכה את זה בקשר עם החברות שלי, ופשוט אני נעזרת באחרים.. סתם כי נוח לי לקבל עזרה ממישהו חיצוני. ב. אני מצפה בגלל זה יותר מדי מהאנשים שאני משתפת אותם.. בסוף לא תמיד זה התפקיד שלהם. רובם נחמדים ועוזרים וזה, אבל תכלס זה נטו מנחמדות. כשאני לא מרגישה בנוח נגיד לשתף מורה זה ישר מתייג אותה אצלי כמורה לא טובה, למרות שזה בכלל לא התפקיד שלה.. קיצור אני אשמח לעזרה:)
דבר ראשון תודה ענקית❤ יש לי בעיה:( ממש ממש ממש קשה לי לבקש מאנשים דברים, וגם כשמציעים לעשות בשבילי דברים אני לרוב אומרת לא לא הכל בסדר אני אסתדר וכאלה ביומיום זה סבבה אני נותנת ועושה באהבה אבל לא אוהבת לקבל עזרה (כאן זה המקום היחיד שאני מבקשת עזרה אז באמת תודה עצומה זה הרבה בשבילי❤) הבעיה היא שאני בבידוד, בדירת שירות, רחוק מאווד מהבית.. זה ממש לא טוב שאני לא מבקשת אני רעבה כל היום ולא נעים לי לבקש ממישהי והן נסיכות הן מציעות לי מלא דברים וממש קשה לי לבקש ולהגיד כן אם אתן יכולות זה יהיה לי ממש משמח.. בלב אני אומרת להן כן אני רוצה אבל בפה אני רק אומרת להן תודה תודה תודה ענקית.. אתם יכולים לעזור לי?🙏 איך להתגבר על עצמי שיהיה לי נעים לבקש עזרה, ואם לא זה אז לפחות כשמציעים לי, לקבל.. ממש ממש ממש תודה שוב❤ בת 18