אהלן! קודם כל על מה שאתם עושים! לא מובן מאליו בכלל. עכשיו יש לי שאלה זה מתחלק ל2 דברים- שתיהם עוסקים בזוגיות. אחד אני עכשיו בת 19 ואני מפחדת שאני לא אמצא מישהו להתחתן איתו או אמצא אבל אפחד להיכנס לזוגיות ובסוף לא אמצא מישהו עד גיל ממש מאוחר אם בכלל אז השאלה איך יודעים? שאלה שנייה זה אם יגיע בזוגיות בעז״ה אבל הוא חילוני ואני דתייה אז איך אני אדע לעשות את זה? זה 2 עולמות שונים לגמרי מבחינת אופי וערכים וכמובן דת, מה לעשות?
היי, אני עכשיו בשנת שירות.. יש לי הרבה לבטים לגבי השירות שלי, ככה היא אמורה להיראות? רוב הזמן אני מחכה שיעבור הזמן ושיגמר השבוע ומתי שלא אני במיטה.. עדיין אין כ"כ קשרים עם הבנות והחיים תקועים.. אולי זה בגלל הציפיות שלי אז מתסכל אותי שהיא נראית ככה ואולי כי זה לא אמור להיראות ככה.. ככה זה אמור להיות?
יש לי הרבה כאבי בטן לאחרונה, זה אומר שעשיתי משהו לא בסדר לפי ההלכה?
היי ערב טוב , יישר כוח על הפרויקט הזה, עוזר לי בהמון מובנים! אני בקשר די טוב עם מישהי (שנינו שמיניסטים) ובגלל שאנחנו רוצים לפתח את האישיות שלנו מצד אחד וגם לשמור על קשר בינינו מצד שני החלטנו שאנחנו צריכים לדבר כמה שפחות כדי לא לפגוע בזוגיות או בפוטנציאל לזוגיות בעתיד. זה לא כל כך הצליח כיוון שחזרנו לדבר בתדירות די גבוהה , ולאחרונה החלטנו שוב לדבר כמה שפחות , השאלה היא האם כל ה"משחקים" האלה של לשמור על קשר בתדירות נמוכה, הם סתם כיסוי לזה שאנחנו צריכים לנתק את הקשר? פשוט אני מרגיש רגשות שהם יותר מסתם חיבה כלפיה ואני ממש התחברתי אליה, בצורה שניתוק קשר יכול להיות פשוט אכזרי מדי עבורנו... אשמח לשמוע מה דעתך האם כדאי לשמור על הקשר כמו שהוא או להפסיק אותו לגמרי בהדרגה ולחדש את הקשר בעתיד...? בן 17
ש. טוב הבעיה שלי כזאת- אני ממש מרגישה הרבה יותר בנוח לשתף ולפרוק לאנשים שמבוגרים ממני ואני מחוברת אליהם. (מדריכות, מחנכות, מורות שאני מתחברת אליהן, הקומונרית, ) ויש בזה 2 בעיות- א. אני צריכה את זה בקשר עם החברות שלי, ופשוט אני נעזרת באחרים.. סתם כי נוח לי לקבל עזרה ממישהו חיצוני. ב. אני מצפה בגלל זה יותר מדי מהאנשים שאני משתפת אותם.. בסוף לא תמיד זה התפקיד שלהם. רובם נחמדים ועוזרים וזה, אבל תכלס זה נטו מנחמדות. כשאני לא מרגישה בנוח נגיד לשתף מורה זה ישר מתייג אותה אצלי כמורה לא טובה, למרות שזה בכלל לא התפקיד שלה.. קיצור אני אשמח לעזרה:)
דבר ראשון תודה ענקית❤ יש לי בעיה:( ממש ממש ממש קשה לי לבקש מאנשים דברים, וגם כשמציעים לעשות בשבילי דברים אני לרוב אומרת לא לא הכל בסדר אני אסתדר וכאלה ביומיום זה סבבה אני נותנת ועושה באהבה אבל לא אוהבת לקבל עזרה (כאן זה המקום היחיד שאני מבקשת עזרה אז באמת תודה עצומה זה הרבה בשבילי❤) הבעיה היא שאני בבידוד, בדירת שירות, רחוק מאווד מהבית.. זה ממש לא טוב שאני לא מבקשת אני רעבה כל היום ולא נעים לי לבקש ממישהי והן נסיכות הן מציעות לי מלא דברים וממש קשה לי לבקש ולהגיד כן אם אתן יכולות זה יהיה לי ממש משמח.. בלב אני אומרת להן כן אני רוצה אבל בפה אני רק אומרת להן תודה תודה תודה ענקית.. אתם יכולים לעזור לי?🙏 איך להתגבר על עצמי שיהיה לי נעים לבקש עזרה, ואם לא זה אז לפחות כשמציעים לי, לקבל.. ממש ממש ממש תודה שוב❤ בת 18
האם לפי התורה זה דבר נכון שיהיו עבדים ושנשים יישארו בבית ולא ידעו לקרוא ולכתוב ועוד הרבה דברים שהיום רבנים אומרים שהם רעים? אם זה לא דבר טוב אז למה התורה לא מצווה לבטל את הדברים האלה? הרי התורה באה לתקן את העולם ואם הדברים האלה לא טובים היום הם גם לא היו טובים פעם. התורה היא נצחית וגם המוסר שלה, ומוסר נצחי לא משתנה. אשמח לשמוע את דעתכם, תודה רבה
שנת שירות בפתח.. מתלבטת בין ריכוז נוער לבין הדרכה באולפנה. (אי אפשר לשלב את שניהם) אפשר ששתי בנות יענו? אחת שעשתה ריכוז נוער ואחת (מה שילבת בתקן בוקר שלך?)שעשתה באולפנה. שיספרו על החוויה שלהן..
ש. שנת שירות בפתח.. מתלבטת בין ריכוז נוער לבין הדרכה באולפנה. (אי אפשר לשלב את שניהם) אפשר ששתי בנות יענו? אחת שעשתה ריכוז נוער (מה שילבת בתקן בוקר שלך?) ואחת שעשתה באולפנה. שיספרו על החוויה שלהן...
קודם כל תודה על הפרויקט המדהים הזה! אני כרגע בשנת מדרשה, באתי אליה כדי ללמוד תורה וכו' וגם כדי להתחזק בעבודת ה' ובמידות. הבעיה היא שמפחיד אותי להגיע לסוף שנה ולהרגיש שזה לא שינה אצלי כלום ושהשנה הזאת לא השפיעה עלי. אני יודעת שבסופו של דבר זה כן משנה משהו גם אם זה לא בולט וזה תהליך שלא קורה ברגע, אבל עדיין מפחידה אותי התחושה של הפספוס ואני לא יודעת מה לעשות כדי שזה לא יקרה.. תודה רבה :)
אני מכיר מישהו שהתחיל להיות לו דעות לגבי זה שאין אלוקים וכשאנחנו מתווכחים (במובן של לשמוע גם את האחר) אני מרגיש שאני לא יכול עליו (זה לא שחס וחלילה השתנה לי משהו בדעה) ואני רוצה לדעת איך לענות לו ולחזק אותו.
אשריכם!! יהי רצון שתוכלו לענות לי מתוך הבנה ומחשבה על המציאות אותה אני חווה🙏 אני תלמידת י"ב, בת 18. לומדת בתיכון חילוני שלא בעיר מגוריי. אני גרה במהלך השבוע אצל אחותי, ובסופ"שים "חוזרת להורים".(מהסיבה שעם כל הקורונה וכ'ו מלחיץ אותי לנסוע פעמיים ביום שעה לכל כיוון..) אני מרגישה מנותקת, אני לא רואה את המשפחה שלי כל השבוע, עמוסה עד מעל הראש בלימודים ובמספר התנדבויות שלי, ועכשיו גם נכנס עניין בדיקת המכינות/מדרשות לפני גיוס.. ממש קשה לי הריחוק והניתוק מהמשפחה. אשמח לעצות!