כל השאלות שנשאלנו

שלום תודה רבה על הפרויקט המדהים!! יש לי פחד ללכת לפסיכולוג אני יודעת שזה יעזור לי מאוד אני באמצע נפשי מאוד קשה והרבה אנשים כולל ההורים שלי רוצים שאני אלך אבל אני לא מסוגלת עצם המחשבה שאני אשתף בן אדם זר בכל מה שעובר עליי עושה לי רע. אני אצטרך לספר לו הכל כדי שהוא יוכל לעזור לי וזה דברים שלא סיפרתי לאף אחד. ועוד משהו שממש מפריע לי זה שאני יודעת שהוא עושה את זה בשביל הכסף. ויש עוד עשרות ילדים ואולי מאות שהוא עזר להם וזה לא שאני חשובה לו במיוחד. ועוד משהו אני יודעת שהוא אולי ישתף את ההורים שלי וזה דברים שלא סיפרתי להם ואני לא רוצה לצער אותם שיצאה להם בת כזאת אני יודעת שזה יעזור לי כי המצב שלי רק מדרדר אבל אני פוחדת מאוד שלא אשתף פעולה וזה יהיה סתם. מקווה שהבנתי משהו ותוכלו לעזור לי. בת 15

שלום כבר הרבה זמן שקשה לי עם הלימודים קשה לי ללמוד ואני לא חושבת שיש לי קשב אולי קצת אבל לא .פשוט זה העניין של הרצון שלי ללמוד ואין לי תמיד לא הייתי טובה בלימודים אבל ניסיתי אבל השנה כבר עם הזומים והמשימות אין לי כוח פיזית ונפשית ללמוד סתם לשבת וללמוד כשיש משימות וזה ואני לא עושה זה עוד עובר סבבה אבל כשיש מבחנים פתאום אני נופלת יום לפני למין דיכאון כזה ואז ביום של המבחן או שאני פשוט לא עושה וממשיכה עלה ככה שלא יהרוס ויגמור לי את היום או שאני מנסה ומתחרפנת בזמן האחרון דיי הפסקתי לעשות מבחנים ובגלל הלמידה מרחוק לא ממש שמים לב בעקרון אני יחסית אחלה במקצועות חוץ מאנגלית ומתמטיקה שממש קשה לי איתם יש לי מין מחסום כזה לפעמים אני אומרת לעצמי יאללה עכשיו את עושה את זה בכל הכוח אבל בסוף אני לא עושה את זה במקום זה אני עושה דברים אחרים ומסיחה את הדעת אולי זה קשור גם לזה שאני כביכול ואני יודעת שזה קצת בעיה חייבת שהכל יהיה מושלם או שלא יהיה בכלל אבל בכללי אני רוצה שיהיה לי כוח רצון לשבת ללמוד לגמור את המטלות ללמוד למבחן ולהתפנות לעיסוקים שלי רגיל לפעמים כבר אין לי כח ואני חושבת למה יעזרו לי הלימודים האלה סתם מעצבנים ומלחיצים אולי אני כבר אנשור מהלימודים בקיצור אשמח ממש לתשובה כי זה יושב עלי כבר הרבה זמן ונמאס לי מהמצב תודה רבה וסליחה:)

תודה רבה לכם!! בהחלט שיניתם לי את החיים.אני מדריכה בסניף. יש לנו מרכז ויש לי איתו המון אינטרקציה ככה שלאט לאט שמתי לב שאני כזה מתחילה לרצות לשלוח לו הודעות (טכניות כמובן).. וכזה מרגיש לי שגם מהצד שלו יש טיפה יותר מידי. הוא נחמד לכולן אבל מרגיש לי שזה טיפה שונה וגם אנשים מהמשפחה ששמעו את השיחות וראו את הדברים אמרו. עכשיו זה נחמד והכל וזה גם לא רלוונטי כי הוא ענק אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות הלאה. זה טיפה מבלבל כזה, אני בכלל בקטע של מישהו אחר...

הי תודה על הפרויקט :) אני יודעת שיחסים וח"ו נישואים עם אנשים לא יהודיים זה אסור לא משנה מי היהודי/ה או הגוי/ה בסיטואציה. אבל לא הבנתי למה בחברה רואים בת עם גוי יותר חמור מבן עם גויה (סתם דוגמה, הארגון להבה יותר מתעסק בזה שערבים לא יקחו בנות יהודיות ולא הפוך...) דווקא צריך שיהיה הפוך בעיניי, כי הילדים של יהודייה תמיד יהיו יהודים, אבל בן שמביא ילדים עם גויה הפסיק את שושלת היהודית... אשמח להסבר...

(השאלה נערכה) אני נופל בשמירת הברית כבר שנה ורוצה להפסיק אך אחרי תקופה אני לא מצליח להתגבר זכר 16

(תודה תודה תודה על הפרוייקט הזה! פשוט תודה!) אני ממש מובכת להגיד אבל אני כל הזמן חושבת מחשבות סוטות, מדמיינת דברים מיניים וכו׳... זה אסור? איך מפסיקים? ממה זה נובע? למה זה מרגיש לי שרק אני כזאת? זה יהרוס לי בעתיד עם בעלי? יש סיכוי שזה בגלל שאנחנו דתיים והכל מוגבל אז זה פשוט מתפרץ אצלי? סליחה סליחה סליחה על הכמות שאלות, אני פשוט מרגישה בבעיה😖 בת 17

תודה רבה צוות התותחים של משיב נפש, אתם עוזים לכל כך הרבה, תודה ואשרייכם 🤗 יש לי בעצם שלוש שאלות קשורות. אני מתפללת תפילה ארוכה, וזה מחיל להיות לי קשה. אני מתפללת את כל התפילה שמתפללים בבית כנסת (בכיתה מקצרים), חלק מקורבנות, קבלת עול מלכות שמים, י"ג עקרים, שש זכירות, וניראה לי שהבנתם. אבל לפעמים יש לי מלחמה בתוכי. על מה אפשר לדלג? ואני אסביר. עד שאני מגיעה לתפילת העמידה, אני כבר לא מרוכזת. נדיר שיש לי תפילות שאני מצליחה להתרכז כל התפילה (לא בביה"כ) מברכות השחר, ועד עלינו לשבח. כשהתפילה כל כך הארוכה, אז או שאני מאריכה ומתפללת כמו שצריך ובכוונה, ואז מתחילה להיות בלחץ של זמן, מכל מיני סיבות. בכיתה אין לי זמן מספיק זמן להתפלל בכלל, אני בקושי בשמע כשהן מסיימות, ואז אני לא מרוכזת בעמידה ושמע ישראל, או שאני מטיסה את ההתחלה של התפילה, בלי כוונה, בוקשי אומרת את המילים, ואז העמידה יכולה לקחת לי גם חצי שעה בכיף. חשבתי פשוט לדלג קצת, אבל כל דבר מרגיש לי חשוב, נצרך, ומי אני שאחליט לוותר על זה?! אני ניסיתי להתרכז בברכות השחר הוספתי עוד תפילה, התפללתי אותה שלושה בקרים, ואז אני מרגישה מחויבת, והופס, התפילה עוד יותר ארוכה לי. (בכללי רציתי לשאול, באמת יש עניין במשהו שעשיתי שלוש פעמים ברציפות, ולכן זה הופך למחוייבות? איפה עובר גם עובר בזה הגבול?) וגם יש בי כל הזמן מלחמה נוספת, איך אני יודעת מה אומר לי היצר הטוב, ומה הרע? כשזה נוגע לתפילה או בכללי לעבודת ה' זה מתבלבל אצלי ממש. מצד אחד אני אומרת לעצמי- "הפעם את תתפללי את הכל בכוונה" "אבל אני לא אצליח" "בטח שכן, אני יכולה." "נתפלל עכשיו חלק, לא הכל. נתחיל להתפלל בכוונה עד 'ברוך שאמר'" "לא, מה פתאום! את מתפללת את כל התפילה עכשיו, בלי הפסקות ובלי מחשבות מיותרות" וככה זה נמשך. מה לעשות?! איך אני יודעת להבדיל בטוב לרע, בין קטעים שאפשר בלחץ לדלג, או להפסיק באמצע בשביל לעזור\ להגיב לאמא, ומתי זה ממש לא? יוצא לי לפעמים ממש רע, שאני רוצה להתפלל בנחת, ומולי אמא ואבא עובדים\ מתארגנים למה שזה לא יהיה, ואני רוצה לעזור\ לקצר את התפילה\ להתרכז, וזה פשוט לא מצליח! זה ממש מתסכל אותי אחר כך!! 😣 סליחה על האורך, ושערבבתי פה כמה דברים, לגבי התפילה, היצר, ואם יש עניין למשהו עם חזרה שלוש פעמים ברציפות. תודה רבה על הפרוייקט המבורך והמדהים!

למה אנחנו חיים? כאילו מה הקטע בחיים? אני שואלת את זה לא ממקום של דיכאון ושאין למה לחיות אלא באמת למה? כאילו לא משנה כמה שנעשה בסוף זה יגמר, הדור הבא גם ימות, גם זה שאחריו... לא משנה כמה נעשה, כמה שנזכור, כמה שנפעל, סך הכל בתמונה הכוללת כאילו הכל יגמר וישכח אז כאילו למה צריך את התפילות שלנו, את המאמץ, את החיים שלנו? כאילו נגיד וצריך את זה בשביל לקיים את העולם אבל בסופו של דבר העולם גם נגמר ובאמת למה ה ברא אותנו? כאילו למה הוא צריך את כל הבאלגן הזה על הראש, של לנהל עולם? סליחה על הכאב ראש והחפירות😅

הי,‏ לאחרונה התחלתי ממש לקנא באנשים שחזרו בתשובה. אני מסתכלת עליהם רואה איך יום יום הם ‏שמחים לחיות את החיים, איך כל יום הם בוחרים שוב וזה פשוט מבאס אותי. אני אף פעם לא בחרתי, ‏נולדתי דתייה וזה כאילו שולל ממני את האפשרות להרגיש "אורות". ‏ איך אני מפסיקה לקנא בחוזרים בתשובה ומתחילה להרגיש שגם אני בוחרת, למרות שתכלס אני לא?

הי, תודה על הפרוייקט הזה, אתם לא מבינים כמה הוא עוזר. אז ככה, השיח בעם, בין האנשים, פשוט קורע אותי. אני מנסה לאהוב את כולם, אבל כולם רק כל הזמן נגד הכל. התקשורת מראה את הצדדים המכוערים, נכון, אבל בסופו של יום מרגיש לי שאני לא מסוגלת לדבר עם בן אדם עם דעות שונות משלי מבלי שאפגע בו או שהוא יפגע בי. למה אנחנו כבר תקופה כזו ארוכה לא מצליחים לכבד אחד את השני? למה הדיבור שלנו גורם לקרע כזה? הייתי ככ רוצה לדבר עם בן אדם עם דעות מנוגדות לי בצורה נעימה, מכובדת, להבין אותו, וזה נראה שפשוט אי אפשר. יש לי שאיפה אישית להשתדל לאהוב את כל עם ישראל, אבל איך תכלס אפשר כשכל הזמן אני מרגישה שרק פוגעים בי ומשפילים את המגזר שלי ומזלזלים בכל מה שאני מאמינה בו?

שלום ותודה ענקית על מה שאתם עושים, זה ענק!! אבא שלי מתכתב בווצאפ (חלק מהעבודה, חלק סתם), וממש ממש קשה לי לא להעיר!!!! איך אפשר להתגבר על הרצון להעיר?

היי מלכיםםםם👑 אתם באמת עושים עבודת קודש🙌 אז ככה..אני מדריכה ברוך ה. ואני מרגישה(וגם עוד כמה חברות בצוות)שיש לקומו מדריכים שהיא אוהבת יותר מאחרים,עכשיו סבבה מבינה גם לי יש אנשים שאני יותר או פחות אוהבת אבל זה מגיע למצב שלנו(לי ולחברות שהיא פחות אוהבת)היא כן תעיר על חולצתנועה או חצאית שמבחינתה לא מתאימה וכזה. וזה ממש מבאס כי אם הם יבואו בלי חולצתנועה לישבצ או משהו לא יקרה כלום אבל אם אנחנו נעשה את זה יכול להיות שהיא תגיד לנו לחזור הביתה להחליף🥺