הלן, אני מבין שאתם די בגילאים שלי אז אולי תוכלי לתרום מהניסיון שלכם. אני יוצא לדייטים כבר שנתיים (בשביל ההבנה, יצאתי כבר עם 16 בנות) ומרגיש שנגמרו לי הכוחות. תמיד מגיע לדייטים גמור נפשית וכל בעיה קטנה שנוצרת בקשר שוברת אותי. מרגיש שחוק, מרגיש שהאמונה הולכת ודועכת. בעבר הייתי שואב כוחות מהאמונה, אבל אני מרגיש שכבר אין לי מה לשאוב ממנה, היא לא מקור הכוח שלי יותר (ואם האמונה לא, אז מה בעולם כן???) ובעיקר אני מגיע לדייט בלי שום אמונה שהוא יצליח... שמעתי הרבה שיחות אמונה לחיזוק, עשיתי הרבה הפסקות שלכאורה היו צריכות לטעון אותי. וכלום לא עוזר... חבריי הטובים נשואים עם הבחורה הראשונה שלהם ולא מכירים את ההרגשה וכך יוצא שאין לי למי לפרוק באמת. מרגיש מיואש... וזה מקרין על כל החיים שלי. קשה לי מאוד להתרומם ומתהלך בעולם כבוי... אשמח לעזרתכם... אני ממש אשמח שרווק/ה שמכיר/ה את ההרגשה יענה או נשוא/ה שהתחתנ/ה כעבור הרבה זמן. תודה! בן 22
מורידים לבנות שירות מהמשכורת, אני חייה ממנה, לא יכולה יותר עם החוסר הערכה. מרגישה מאוכזבת מכל הכיוונים, המשכורת ממילא נמוכה. נותנת את הלב לילדים בתקן, חינוך מיוחד, למה אני צריכה להגיע לתחושות האלו? תאמת, ראבק-עד מתי?
וואו, מהרגע שנכנסתי לאתר וראיתי כלכך הרבה שאלות, ותשובות מדהימות!!!! הוסיף לי כלכך הרבה!!! באמת! רק מלקרוא את התשובות מרגישה שזה גידל אותי. אשריכם ישראל! תודה רבה!!! אז לשאלה... אני דוסית, אפילו מאוד. יש לי רצון חזק מאוד להתחתן ולהקים בית של תורה. הרצון כלכך גדול. באמת. וברור לי שזאת השאיפה שלי ובעזרת ה' זה עוד יקרה. בקרוב! הלוואי!! מתפללת... אז ככה, לפני איזה חודש איזה בחור אחד שבכלל לא הכרתי אתחיל כזה להתכתב איתי, זה התחיל מאיזה דיון גדול שהיה וקיצר כתבתי מה אני חושבת וכו'וכו'.. קיצר המשכנו קצת להתווכח עלזה בטלפון.. בפרטי.. עכשיו במחשבה אחורה, זה היה פשוט טעות. למה נכנסתי לזה?! אין לי מושג, פשוט הרגשתי צורך להביע את דעתי בנושא של הדיון... (זה היה על סניפים מעורבים וכזה...). מהרגע שהתחלנו להתכתב אני מבחינתי כאילו זה היה וויכוח כזה עם דעות.. מיפה לשם, הבחור, שלא כלכך דוס כרגע, (אולי עכשיו כן😄.. בגלל שדיברנו..) קיצר הוא למד בישיבה של דוסים רציניים ופרש.. אפשר להגיד ש'בזכות' זה שדיברנו, הוא זרק את הסמארטפון, חזר לתפילות, בקיצור מרגיש שהוא עובר שינוי.. לא נעים לי להגיד אבל הוא אומר שזה רק בזכותי. זה קצת שם אותי במקום לא נעים. כי לי- ברור! מאוד ברור! שלהמשיך קשר כזה שהוא לא לחתונה. זה לא טוב כלכך כרגע, ובמיוחד בגלל שאני רוצה להתחתן בקרוב. ניסיתי כבר להגיד לו אתזה כמה פעמיים, רמזתי, ואפילו היה יום אחד שכתבתי לו ממש בהודעה ארוכה כזה את דעותי וכולי.. קיצר הוא אמר שממש קשה לו והוא מכבד את דעותי, ושיהיה בהצלחה, משהו בסגנון הזה... אין לי מושג איך זה קרה (אולי כן🤨?!) בבוקר שלמחורת הוא שלח לי שוב הודעות.. ואפילו התקשר... איך אפשר להסביר לו בצורה נעימה שלא. פשוט לא... לא יודעת קשה לי להגיד לו, כי הוא מבחינתו הקשר הזה זה וואו. ומבחינתי..... מה אני צריכה לעשות? תודה רבה! מעריכה מאוד!! יישר כוח על המיזם. בשורות טובות!
האם שנת מדרשה אחרי שנתיים שירות זה בזבוז? האם זה בסדר לעשות למרות שההורים לא בעד ולשלם מכספי? מה היתרונות בשנת מדרשה?
בת שלא עושה מדרשה אחרי/לפני שירות- זה אומר עלייה משהו..?
אני מרגישה הרבה פעמים שיש פער ממש גדול בחיים שלי בקטע הרוחני. אני אסביר את עצמי.. זאת אומרת נגיד שאני מתפללת בבוקר ומרגישה מחוברת לקב"ה ואז דקה אחרי זה יש לי שיעור אנגלית בזום. זה נראה לי מאוד מוזר שאנחנו חיים ככה. אנחנו אמורים לחיות חיים שמלאים בקב"ה ובתורה ומצוות, אז איך זה הגיוני שאני דקה אחת מחוברת וחושבת מחשבות עמוקות ורוחניות ודקה אחר כך רואה סרט בלי ככ תוכן? זה מרגיש לי שאני נמצאית למעלה ואז נוחתת למטה בבת אחת.
אם לאום הילד (אם הוא יהודי או לא) נקבע לפי אמא שלו, למה הוא מקבל את השם משפחה של האבא?
תודה רבה על כל הדבר המדהים הזה!! מעריכה מאוד את כל המשיבים באמת אתם מדהימים אתם עושים עבודת קודש! שאלה קצת מוזרה😅 אם אתגרים הם מקדמים ומשפרים אותנו, אז למה בכל זאת מתפללים שיהיה קל וטוב ונוח וחלק? צריך לרצות אתגרים? ובקשר לזה עוד שאלה, אני עכשיו בשירות לאומי וברוך ה טוב לי באמת בכל הדברים, יש טיפה דברים מבאסים פה ושם אבל ברוך ה אני שמחה וטוב לי מאוד בכל החלקים והמקומות אם זה הגרעין והדירה והתקן והכל.. ועכשיו כשמדברים על שנה שניה אני מתלבטת כי אני רוצה להישאר כי כל כך טוב לי ומצד שני אולי אני צריכה מקום שיאתגר אותי? אולי אם לא קשה לי אז זה לא המקום שלי? אולי ה' רוצה אותי במקום אחר? מקווה שמובןן ותודה רבה על הכל❤
הי:) אז ככה חברות שלי בטוחות כבר מי החתן שלהם ומדברות על זה כל הזמן, וכאילו הם חיות הסרט, שזה ממש מעצבן אותי.. אחת עם חבר ואחת סתם.. כאילו כל פעם כשמדברים על זה זה ממש מעצבן אותי כי די אנחנו עדיין לא מתחתנות ויש לנו עוד כמה שנים מה אפשר לעשות?
אני מחפשת עכשיו שירות, ואני מפחדת שהשנה הבאה תהיה לי משעממת או לא תמצה את היכולות שלי. קשה לי המעבר משמיניסטית שלומדת מלא דברים ומשקיעה (5-5-5) ועושה מלא דברים אחרים הזמנה החופשי, לבת שירות שרק עומדת ליד המציאות ומסייעת במקום ללכת לעבוד ולהיות הדבר עצמו. אני חושבת שאם אלך לתקן שאדע שמקדם אותי, נותן לי כלים ועוזר לי בקורות חיים אני אהיה יותר רגועה, כי אני לא בקטע של ללכת להיות מורה/גננת/עו''ס (עבודות קודש! פשוט לא כל כך בשבילי..) ואני מרגישה שהשירות לאומי מהסוג הרגיל בעיקר מכווין לשם. אשמח אם תוכלו לעשות לי סדר בראש:)
לפני תקופת זמן פירסמתם קובץ פידבקים, אשמח לכתוב גם כאן.. מקווה שזה יועיל ולא יפגע.❤❤❤
היי ותודה רבה על כל הפרוייקט, אז ככה ב"ה אחותי הגדול התחתנה לפני כמה חודשים ולבעלה יש אח שככה עם כל ההכנות והשבע ברכות והכל יצא לנו ממש להתקרב, גם פעם אחת הלכתי לאיבוד בעיר שבו הם גרים והוא פשט עזב הכל ובא . לפני כמה זמן אחרי שלא התכתבנו או נפגשנו הוא כתב לי שהוא רוצה שניפגש ונדבר וזה.. נפגשנו והוא אמר לי שיש לו רגשות כלפי ושהוא רוצה שנהפוך את זה לקשר יותר רציני מסתם חברים/ידידים ות'אמת שגם לי יש רגשות כלפיו וגם אני חשבתי על זה אבל אני חושבת שזה מוקדם לשנינו ( הוא בשיעור א' ואני בשביעית) ואני גם לא בטוחה שבסוף יצא מזה משהו, איך אפשר להגיד לו מבלי יותר מדי לפגוע בו ושאולי בכל זאת נצליח להישאר חברים כזה כמו עכשיו?