איך מנהלים זוגיות בצורה בריאה וטובה? גם בלב החברות וגם וכנשואים?
שלום! תודה על כל המיזם! היו כל כך הרבה שאלות שלא עניתי שאלתי מהפרוייקט שכל כך פתחו לי עולם אז תודה❤ אני מרגישה שבגלל הקורונה אני בשלב שהכל הוא זמני. מבחינת לימודים הכל בסדר כי זה רק זמני. מבחינת לחבק את החברות שלי הכל בסדר כי זה זמני. מבחינת התנדבויות הכל בסדר כי זה פשוט זמני. אני גם מפחדת שזה ישבור אותי (וכן היו ימים שהרגשתי שבורה והגיוני שבעיקר בגלל המצב) וגם כי שמעתי אנשים שאמרו שבתקופות קשות אנשים ששרדו הם אלו שידעו שזה לא זמני אלא התמודדו עם המצב. הגישה שלי לחיים היא יותר של הכל בסדר (אני מנתבת ליתרונות שבזה) ופשוט אני שומעת אנשים שבודקים שירות או ישיבה לשנה הבאה וכל הזמן מדברים על זה שאי אפשר לדעת איך יהיה, אבל כן אפשר לדעת כי בינתיים המציאות היא מציאות קורונה. אז איך להסתכל על המצב? זה זמני? יש רק את היום? איך יהיה כשנחזור?
היי :) ב"ה יצא לי לאחרונה לקבל ציונים ממש טובים, והשאלה שלי היא האם מותר וכדאי לשתף את החברות בציונים.. מצד אחד אולי זו סתם גאווה ושחצנות מיותרת, מצד שני הן חברות שלי ואני משתפת אותן כמעט בכל דבר משמח שקרה לי- אז למה בציונים לא? תודה רבה לכםם! בת 15
משיב נפש! היי מה קורה?? תקשיבו אני כותבת לכם גם שאלה וגם טענה כזו שכבר מלא זמן אני חושבת לעצמי.. זה בעניין היחסים בינו לבינה... אני פשוט חייבת לומר שיש פה הגזמה מטורפת.. ! אני יכולה להבין שיש אנשים שמחמירים והעניין אצלם הוא שונה ורגיש יותר ולכן הם לוקחים על עצמם כל מיני דברים.. אבל בעיני, זו עדיין הגזמה.
היי אני די ממוצעת , לא שמנה ולא הכי רזה , סבבה כזה וטוב לי... המשפחה שלי ספורטיבית ורזים כל הזמן דוחפת אותי לעשות ספורט לא לאכול פחמימות ולא באלי באמת, הם קוראים לי פדלאה וכל הזמן רומזים לי. אני לא שמנה ואפילו לא מלאה, תמיד יש בי רצון להיות בריאה יותר אבל ההערות האלה רק מורידות לי, לא להראות להם שהם צודקים. מה אני יכולה לעשות?😞
היי אני תמיד בסניף יש לי שם מלא חברות אני אוהבת להיות שם אבל באולפנה קשה לי להתחבר לבנות כולם שם לא הסגנון שלי ניסיתי לעבור וזה לא הלך אני מרגישה שבסניף אני מקובלת ויש לי הרבה חברות ובאולפנה אין הבנות באולפנה הם לא כמוני חוץ מכמה שאני לא אוהבת את איך שהם מתנהגות וקשה לי להתחבר עליהם . בת 15
שלום, דבר ראשון תודה רבה לכם על הפרויקט המדהים הזה!!!! החלמתי מקורונה לפני חודש, חיכיתי כך כך להחלים כדי להתנדב במקומות שצריכים עזרה ממחלימי קורונה תמיד שלחו בקבוצות וואטצאפ אבל אחרי שהחלמתי וכנראה עם כל הסגר לא ממש קיבלתי הודעות שמחפשים מתנדבים אשמח ממש אם יש לכם רעיונות למקומות ששמעתם שצריכים מתנדבים שהחלימו
אני מחפשת שירות לשנה הבאה, ואני רוצה שירות שיגדיל אותי. עכשיו אני עושה שירות במקום פשוט מושלם וטוב לי בו, ויש עוד משהו לשנה הבאה שאני מתלבטת לגביו. אני מרגישה שכבר השנה אני מפתחת בי תכונות חדשות, אבל יש עוד תכונות שהייתי רוצה לפתח בעצמי, שהמקום החדש דורש. בעיקרון אנשים מבחוץ אומרים שהמקום מאוד מתאים לי, אבל אני מרגישה שיהיה לי קשה שם ואני מפחדת להרוס אם אני לא אהיה טובה. השאלה שלי היא אם פשוט "ללכת על זה", ואני ארכוש את התכונות תוך כדי תנועה, או לא ללכת לשם בכלל, בגלל הפחד להיכשל... ולהישאר שנה שנייה ולשכלל את מה שלמדתי השנה.זה המון דיוק עצמי, אבל אני מרגישה שכבר התחרבשתי בתוך עצמי ואני לא מצליחה להסביר את עצמי לאנשים אחרים, שיוכלו לעזור לי אם יש בי את התכונות האלו ובדיוק ממה אני מפחדת.. אז לכן אני שואלת בכללי תאורטית, מה עדיף. מקווה שזה היה ברור... תודה רבה לכם!
אהלןן ממש מעניין אותי איך הראש של בנים עובד.. .. האם הראש שלהם עובד כמו שלנו? למה אני צריכה לעשות גבולות לעצמי בצניעות ובשירה אם היצר הוא של הבנים שיעבדו על עצמם?? אני לא מדברת על ההלכה ולשמור על עצמי לחתונה.. וממש ממש תודה על הכל.
קודם כל תודה רבה על הפרוייקט ותודה לכל המשיבים אין כמוכם!!! לשאלתי, עשיתי את כל ההשתדלות שלי לא להידבק בקורונה, שמרתי מרחק שמתי מסיכות שטפתי ידיים הכל!! ונדבקתי. יש לי הרבה מהתסמינים אבל הדבר שהכי שבר אותי זה שאני לא יכולה להריח ולטעום. אין לי חשק לאכול כי מה הטעם אם אין טעם.. אני יודעת שזה מהקב"ה ושיש סיבה ושזה אמור לקרב אותי יותר אבל זה קשה, כל כך! מקווה שהבנתם את השאלה/ בעיה... תודה!
שישיסטית. עוד מעט בעזרת ה' בשעה טובה ומוצלחת מתחילה ביצפר חדש!🎊 אשמח לטיפים איך לצלוח את המעבר, במיוחד שאמצע שנה וגם בכלל הכל בזומים וזה... קיצור אני קצת בחששות ועצות ממש יכולות לעזור:) תודה לכם ממש!♡
הי, ישלי בעיה. כבר תקופה די ארוכה ישלי בעיות גדולות עם אמונה (אני באה מבית דתי) ובתקופה האחרונה אני חושבת שאני כבר לא ככ מאמינה בה.... מזה אומר שאני חושבת? שיש דברים שאני אומרת וואלה אין סיכוי שזה סתם מזל, וכשקשה לי אני מרגישה שמישו עוזר לי, אבל זה לא עוזר לכל שאר הפעמים שפשוט אני לא רואה את ה' בחיים שלי, ותאמת שחשבתי על זה קצת ונראה לי הבעיה העיקרית שלי היא שאני לא רוצה להאמין... וקשה לי עם זה כי מצד אחד אני מרגישה לא שייכת וגם אני מפחדת לעזוב הכל ואחר כך להיענש בגיהנום אם כל זה אמיתי, אבל מצד שני קשה לי ממש לקיים מצוות וזה מכביד עלי בטירוף ולא באלי עלזה.... איך אפשר לגרום לעצמי בכללי להחליט משהו וללכת איתו עד הסוף?