הייושש:) נראה לי (לא רק נראה, הוא סוגשל אמר את זה לחברה שלי) שמישהו נדלק עליי והוא ממש ממש ממש לא הטעם שלי מכל הבחינות וזה דוחה אותי לחשוב על זה ואפילו מעליב, ואני פשוט מרגישה אשמה שזה קרה ואני ממש מרחמת עליו.. לפעמים אני נזכרת בזה ואני מנסה לשכוח וזה שוב חוזר עם הרגשות אשמה.. יש לכם עצה מה לעשות ואיך לשכוח ולהבין שזאת בעיה שלו?
היי יש לי פחד קהל , אבל לא באמת מול קהל גדול ( גם זה, אבל זה פחות מטריד אותי) הפחד שלי לפעמים משתלט עליי ברגעים כאלה של נגיד לשתף משהו זה יכול להיות בנוער בכיתה או בכל מקום אחר וזה עם האנשים שאני מכירה עכשיו יש לי מורה מדהימה שתמיד שמודעות לזה ותמיד אומרת לי שאני לא חייבת לשתף מול כל הכיתה אבל בא לי אבל תמיד ברגע האחרון לא מצליחה.. בת 14
יש לי חברה כמעט שנתיים, אני מאוהב בה והיא בי, אנחנו מאוד שמחים ומאושרים והתכנון הוא להתחתן בעז״ה בעתיד (היא בשירות עכשיו ואני שנייה לפני גיוס) היא מדהימה ממש ואני לגמרי זכיתי :) אני לפעמים חושב על זה שפתאום אני אהיה משעמם לה מידיי, או שלא יהיה לנו כבר על מה לדבר ושהיא כבר לא תרצה להמשיך את הקשר אני אציין שהיא אומרת שזה לא נכון, אבל אני בחששות שזה יקרה יום אחד ואאבד אותה
אני פשוט לא סובלת את אחותי! זה כאילו המילים היחידות שהיא יודעת להגיד הם "לא" "די" "לכי" ו"נווו" אני פשוט לא סובלת אותה! היא אחותי היחידה, אחותי הגדולה, היא בן אדם טוב, אבל אני והיא פשוט לא מסתדרות! חוץ מזה, האומנם יש לי חברות, אבל.... אין לי חברה בלב ובנפש, שאני נפגשת איתה לעיתים קרובות, ולה, יש, אני לא מקנאה, אבל זה גורם לה להתיחס אליי עוד יותר רע, בעיקר שהיא פה, וגם היא, חברה שלה, כמוה. אחותי מנסה, גם אני, אבל גם ההורים שלי לא בבית, הם בעבודה, ולא שאני מתלוננת, אבל זה לא עוזר, אין אף אחד שמבין אותי, כולם אומרים שהיא צודקת, ונמאס! אני חייבת עזרה, ממש במהירות, תודה
טוב השאלה שלי קצת מוזרה זה קשור לאבא שלי, אבא שלי זה הדבר הכי מהמם שקיים על פני כדור הארץ הוא מבחינתי דמות להערכה אני אפילו מריצה שלו, אבל יש משהו אחד שקצת קשה לי איתו כשהוא מבקש ממנו לעשות דברים עכשיו זה בסדר לבקש ואפילו רצוי אני מכבדת אותו אז אני יעשה אתזה אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר ניצול, ואם אני יגיד לו שאני לא יכולה או לא רוצהאז זה יהיה לי מצפון ממש מה אפשר לעשות?
אני נורא מפחדת שאף אחד לא ירצה אותי! העניין הוא כזה- אני מלאה (שמנה), ואני ממש מפחדת שאף אחד לא ירצה להתחתן עם מישהי שהיא יותר גדולה פיזית. זה מתסכל כי כשאני מסתכלת על עצמי אני רואה שכן יש לי יופי, הפרצוף שלי דיי יפה, העיניים והשיער בסדר, אבל מרגיש לי שישר כשרואים אותי מסתכלים לי על הגוף. לא על האישיות, והפנים בכלל לא משנות כי ישר רואים גוש של בנאדם אתם חושבים שיש בנים שיכולים לאהוב מישהי מלאה? וטיפים לאהבת הגוף..
היי! קודם כל אני רוצה לומר ממש כל הכבוד על הפרויקט!! שאפו ענקק! רציתי לשאול מה עושים אם מנסים משהו כל כך הרבה זמן, ולא מצליחים בסוף.. ואני אסביר.. שיבצו אותי בהדרכה לשבט שלא נמצא בסניף שלנו. שצריך להקים אותו מאפס. המדשית שלי ואני ניסינו עד עכשיו, )למעלה מ7 חודשים) ואני ממש מבואסת מזה.. ניסינו ניסינו ניסינו, היתה התקדמות ומצאנו חניכות, ועכשיו בגלל הקורונה הכול התפקשש.. זאת תחושה מבאסת ממש שאתה מנסה משהו שאתה כל כך רוצה והוא פשוט לא קורה בסוף!! חברות שלי מדריכות וזה מבאס אותי עוד יותר יש אולי טיפים שיכולים לעשות לי לשנות את החשיבה על זה? אני רוצה מאוד להדריך ולתרום, וזה פשוט לא קורה!
היי תודה על המקום לשאול😍 אז ככה בזמן האחרון אני נפגעת מחברות קרובות. דווקא המקום הבטוח שלי דווקא האנשים הכי קרובים אלי פוגעים בי. (יש לי כמה מעגלים של חברות, חברות מהבית והסניף, חברות מהאולפנה וכו) ועל כולם אני נשענת- כי תכלס בשביל זה יש חברות, כדי להישען ולהיעזר ולהתחזק וכמובן להינות ולבלות..ובזמן באחרון כל מעגל מחדש פוגע בי, מעליב אותי, לא מזמין אותי לדברים וכבר אין לי על מי להישען. זה פשוט מתסכל. אני ילדה מאוד חברותית וחושבת שכיף להיות איתי וכל החיים שלי כשהייתי מוזמנת לדברים שהם רק כמה בנות ופוגעות בבנות אחרות נלחמתי בזה. עשיתי את כל המאמצים כדי שכולם ירגישו חלק, כי מה התועלת בלעשות משהו כיף על חשבון הרגשות של מישהי אחרת?..זה נושא שממש חשוב לי, בתור אחת שיש לה חברות לנסות להיות כמה שיותר מקבלת ופתוחה כדי שכולן ירגישו טוב. כי יש לי כוח חברתי אז אני משתדלת להשפיע לטובה.. ואז זה כאילו תוקע לי סכין בגב. זה שאני אעמוד על העקרונות שלי ואגיד לבנות להזמין בנות אחרות לדברים הופך אותי להיות לא מוזמנת גם, כאילו מלכתחילה אומרים כשעושים משו שהם יודעות שזה לא הכי יפה אז בנוסף לבנות הרגילות שהן יעליבו ויוציאו מהחברה אז גם אני נוספתי. וכולם חושבים שאני בסדר עם זה ולא נעלבת כי אני זאת שרוצה שכולם יבואו. אבל ברור שזה לא בסדר, זה בדיוק מה שרציתי למנוע. עצוב לי שככה החברות שלי מתנהגות, שהן ינסו למצוא כל דרך ותירוץ להוציא בנות ולכייף בילעדיהם כי הרי זה לא מגניב לעשות משו כשכולן שם. ברור לי שיש משהו כיף בלהיות ביחד רק קבוצה מצומצמת של בנות וזה בסדר מידי פעם. אבל לא יותר חשוב לפעמים גם אכפתיות ורגישות? תחשבו שבשבת אתן נפגשות חבורה אבל כולן יודעות שיש מישהי עכשיו שיושבת לה לבד בבית.. אז יופי שכיף לכן אבל לא קצת צובט לכם בלב על הזאת שלבד? גם אם זה קצת גובה מהנוחות שלי לא עדיף שנעשה משו כולם? בקיצור יוצא שעכשיו סתם נדפקתי.. עכשיו אני זאת שלבד וזה בודד ועצוב. והכי קשה זה שהם באמת חושבות שאני בסדר או על בנות שאף פעם לא מוזמנות הם חושבות שהן רגילות לזה אז הן כאילו חסינות ולא נעלבות. לא באלי להיפגע, ואני גם רוצה את המקום הבטוח שלי חזרה. מה עושים? בת 16
שלום וברכה. אני נערה מלאה, קצת יותר מזה... אני עובדת על זה וירדתי המון בתקופה האחרונה. (23 קילו.) למרות כל המאמצים אני מרגישה שנאה עזה כלפי עצמי, אני לא אוהבת ולא מקבלת את המראה שלי. קשה לי להסתכל על עצמי במראה ואני מרגישה הכי מכוערת בעולם. קשה לי ככה, ניסיתי לדבר על זה עם אמא שלי אבל קיבלתי רק תשובה של "את מהממת, מספיק לדבר ככה." אשמח ליעוץ מה אני יכולה לעשות בשביל לשנות זאת, לקבל את עצמי ולהעלות את הביטחון העצמי. תודה ענקית מראש!
איך מנהלים זוגיות בצורה בריאה וטובה? גם בלב החברות וגם וכנשואים.
יש לי מצפון ממש גדול נגיד אם אחותי תעצבן אותי ואז אני לא אסכים לה במחשב שלי כדי ללמוד למרות שתכלס כרגע אני לא צריכה את זה ללימודים אז אחרי זה כשאני אראה שהיא מסתבכת עם המחסן השני אני ארים עליה וארצה להביא לה אבל אני כועסת עליה אז זה מעצבן אותי שאני רוצה לביא לה. וזה פשוט משגע אותי מלאאא פעמים כי מצד אחד אני כועסת על מישהו ולא רוצה לעזור לו מצד שני אני מרחמת עליו ואני לא יודעת מה לעשות😖😩 מין וגיל: בת 16.5
יש בעיה בשירים של יובל דיין? אני לא שומעת שירי אהבה וברוב השירים שלה היא מדברת על מישהו או אל מישהו אבל אני לא חושבת שזה שירי אהבה.