היי, אבא שלי רוצה לרזות אבל הוא לא מצליח לברור את האוכל שלא טוב וסתם משמין וגם את הכמויות. פעם שאלתי אותו אם אני יכולה לעזור לו לפעמים ולהגיד לו כזה חבל אבא אתה לא באמת רעב עכשיו וכאלה בשביל לעזור לו והוא הסכים לי. אבל הבעיה שהוא לא לוקח אותי ברצינות ואני ממש ממש רוצה לעזור לו אבל אני מפחדת שאני יחצה את הגבול ויהיה חצופה ואני גם לא יודעת באיזו דרך לעזור. אשמח שתענו בהקדם😊
שלום :) ישר כוח על הפרויקט!! אני גרה בהתנחלות, ויש לי פחד תמידי מזה שכל רגע שאתה יוצא מהיישוב או אפילו בתוכו אתה יכול לסיים את חייך. אין לי פחד מערבים, אבל תמיד תלווה אותי הרגשה שיכול לקרות משהו.. זה מוביל לזה שכל דבר בחיים שלי אני חושבת על מה יקרה אם אמות עוד מעט חס וחלילה ועוד כל מיני מחשבות מפחידות כאלו.. בסופו של דבר המחשבות האלו מובילות לניצול החיים למעשים טובים כמה שיותר, אך הייתי רוצה לחיות את החיים באמת, לא מתוך המחשבות האלה של מה יקרה אם אמות.. איך מתגברים על אותן מחשבות ולחיות בלי פחד? נקבה, 16 תאריך *
אני ממש לא אוהב את אח שלי הוא פשוט אדם נוראי אין לו שום כבוד לכלום והוא עושה מה שבא לו ברמה של אם הוא לא היה אח שלי הייתי ממש מתעב אותו ברמה גבוהה אז מה אפשר לעשות עם זה? בן 14
ש. היי אז דבר ראשון רציתי להגיד תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה! אני בן אדם שמאוד מאמין בתורה ובדרך הזאת אבל בתור בת לפעמים מרגיש לי שהתורה לא שמה עליי וזה מתבטא בהרבה מובנים, אם זה במניין שצריך רק 10 בנים ואת הבנות מי סופר? אני לפעמים במניינים מרגישה לא חשובה בגלל זה. ואם זה בתורה שתמיד מוזכרים רק הגברים ואת הנשים בכלל לא מזכירים. זה ממש מפריע לי. אשמח לדעת למה בכלל זה ככה? ואיך אני יוכל למצוא את המקום שלי ביהדות?
פשוט שונאת לראות תמונות שלי מפעם!!! זה ככ מביך אותי אני מתפחדת מעצמי.. באלי לשכוח את איך שהייתי( בעיקר איך שהייתי נראית חיצונית).. ותמיד יושבים וכזה רואים תמונות מפעם וכולן צוחקות וכזה וזה לא נעים לי אף פעם שונאת שצוחקים עלי עלזה זה מביך אותי ומפדח אותי באמת אם הייתי יכולה הייתי פשוט מוחקת הכל!! מה אפשר לעשות?.. תודה!!
למה בעצם צריך את התפילה? זה סתם תוקע לי את כל היום, אני קם בבוקר אני לא יכול ישר להתחיל לעבוד או ללכת לעשות דברים יש לי קודם 20-40 דקות תפילה, אני לקראת שקיעה ובאמצע משהו צריך להפסיק וללכת להתפלל, רוצה ללכת לעשות משהו עם חברים בערב, אבל יודע שאני מפספס מניין צריך לבטל. למה צריך את כל הסיבוכים האלה? מבין שתפילה זה להודות לה' ולבקש ממנו ולדבר איתו, אבל כמה אפשר? כמה צריך? למה לתקוע את כל היום???
יש מקום שממש רציתי להתקבל אליו, ובסוף לא קיבלו אותי אליו. יהיו לי עוד אפשרויות להתקבל אליו, אבל זה ממש ממש ביאס אותי😔 אני ממש רציתי לצאת אליו, הייתי בטוחה שאצא, וחשבתי כבר על מה שיהיה, ובסוף לא. אני מנסה לומר לעצמי שהכול באמת מה' אבל עדיין יש את הבאסה🙁 אני יודעת שבאיזשהו שלב אני אצא מהבאסה, אבל עכשיו זה ממש מוריד אותי.
התאמנתי ופיתחתי את הגוף וב"ה ראיתי תוצאות והייתי שמח בזה, ולאחרונה עלתה בי המחשבה למה? למה לפתח עכשיו את הגוף החומרי? במיוחד שזה בא על חשבון הלימוד. לא את כל הזמן, אבל צריך לעשות אימון וזה לוקח זמן וכוח שהייתי יכול להשקיע בו בלימוד תורה. גם זה לא שכל הזמן אצלי מנוצל, יש לי הרבה זמן להיות בטלפון וזמן לא לעשות כלום אבל עדיין עלתה בי המחשבה שאני מבזבז אנרגיה וזמן שהייתי יכול להשקיע בלעלות רוחני ואני מבזבז(או משקיע) בגוף החומרי.
הי, תודה לכם על הכל! אני בכיתה י', בלי עין הרע לא חסרים לי קשיים בחיים והקב''ה נתן לי זכות להתמודד עם המון נסיונות בהמון תחומים, אני מלאה בבעיות רפואיות וחרדות וקשיים משפחתיים... לאחרונה עולות לי יותר ויותר שאלות על איך זה הגיוני שכביכול לאדם אחד יהיו המון המון קשיים מטורפים בחיים, ואנשים אחרים ( חברות מהכיתה לדוג') לא קשה להם. חברות שלי אומרות שהן מרגישות לידי כמו ילדות קטנות כי אין להן התמודדויות כמו שלי והצרות הכי גדולות שלהן זה לקבל ציון נמוך במבחן. למה זה לא יכול להתחלק שווה בשווה? אני לא כועסת חלילה על חשבונות שמיים אבל מרגישה שהשק עם כל הצרות נקרע מעל הראש שלי...
מרגישה שאין לי כזה שום עוגן בחיים.. לא ככ מסתדרת עם המשפחה.. בעיקר לא עם אבא ואמא. וגם עם החברות הכל נהייה בעייתי בקורונה, כל המעגלים מצטמצמים, אני כבר לא יודעת מי חברה שלי ומי לא, כל הזמן נפגעת מהן.. וכבר שום דבר לא יציב ולא בטוח.. איך אני יכולה להרגיע את עצמי ולא להרגיש ככ לבד?
היי אז א אתם פשוט נדירים אין עליכם בעולם ואני תמיד מתחזקת מדברים שאתם כותבים ! פשוט נדירים!! אני מדריכה בבני עקיבא שנה ראשונה. ואני פשוט אוהבת את החניכות שלי בטירוף וזכיתי בכל אחת ואחת מהן! אבל יש איזה קאץ לפני כמה זמן הצטרפה אליי מדשית. באמצע השנה זה משהו שלא כל כך קורה.. ואם להגיד את האמת אני שלמה עם ההחלטה הזאת. אבל הבעיה היא שהחניכות שלי ממש לא מתחברות אליה. וזה התחיל מאיזה שתי בנות והפך להיות רוב השבט ! ובאמת שאני מרגישה חסרת אונים. כי הן אומרות שהן לא נהנות ולא כיף להם. וזה לא היה המטרה שלי . אני רוצה שיהיה להם הכי טוב בעולם. (כיתה ד) אשמח לעצות מה אני יכולה לעשות.
טוב אז קודם כל תודה! אז ככה אני ממש רוצה לעשות חור שני מצד ההלכה אין שום בעיה אבל אמא שלי לא מרשה לי. אמא שלי תמיד לא אהבה עגילים אפילו חור ראשון איך אני יכולה להסביר לה שאין בעיה וזה דבר יפה ושזה לא משפיע עלי לרעה