מה מחזיק את הזוגיות בשנים המתקדמות? אחרי 30 שנות נישואים...זה לא נהיה כבר "שותפות טכנית" לחיים?
שלום שלום. דבר ראשון אתחיל ואומר שאתם עושים עבודת קודש! ב"ה אני בחורה עם לא מעט קשרים עם בנים (ולא רואה בזה שום בעיה), אם רק ארצה יכול להיות לי אותו בן הזוג שרובנו מייחלות לו לבוא, וכן, אני רוצה בן זוג! אני מרגישה ויודעת שאני מסוגלת לתחזק קשר רציני לטווח ארוך ויציב אך זו לא הבעיה. אני לא יוצרת קשר רומנטי עם אף בן, כי יש בי הפחד לפספס בן אחר.. כל החיים שלי הורגלתי לשאוף לטוב ביותר, איך אני יכולה להיות עם בן זוג אחד ואז יבוא בן אחר שיהיה יותר מוצא חן בעיני? איך אני יכולה לעזוב מישהו לטובת מישהו אחר? זה דבר לא מוסרי ולא נכון לדעתי. אז איך אוכל להיות בטוחה שהוא האחד ושאני צריכה להפסיק לחפש? אני בהתלבטויות האלה כבר תקופה ארוכה ומתפספסים לי קשרים בין האצבעות, אני פוגעת בבנים וכבר חסרת אונים, מה לעשות? תודה ענקית מראש♡ בת 17
נשמע קצת תינוקי.. אבל לפעמים אין לי כוח להתמודד יותר עם החיים האלה. אני רואה שיש המון טוב. אבל קשה... ולפעמים נמאס. כל הזמן קורים אסונות. כל הזמן אני נופלת, עושה פדיחות, לא מספיק טובה. אין לי כוח יותר. אפשר באמת לחיות את החיים בשמחה בקלילות ובטוב? אני לא שואלת מה הסיבה לחיים כי זה פחות משנה... עדין נמאס לי תודה לכם!!! בת 18
קודם כל סחטיין עליכן! באמת אתם עוזרים לכל כך הרבה בני נוער שזקוקים להיענות הזאת! השאלה שלי קצת מוזרה.. תמיד היה לי את החשק הזה ואת הפרפרים האלה כשאני רואה בנים, מצד אחד אני יודעת שזה לא טוב עכשיו קשר עם בנים וממש יש לי רשימה של למה זה לא טוב אבל איכשהו כל פעם כשאני רואה בנים חמודים דוסים כאלו אני ישר קופצת, אולי זה גם נובע מהסיבה שבחיים לא היה לי קשר עם בנים חוץ מהמעגל המשפחתי... מה אפשר לעשות? אי אפשר לשלוט ברגשות..
שלום, בבית ספר אני מרגישה קצת כלואה ושזה גובה ממני מחיר נפשי מסוים (כמו דיכאון). אני חושבת על לנשור אבל הסביבה אומרת לי שלא כדאי. מה לעשות? ותודה
שלום לכם! אוקיי זה ישמע קצת מצחיק אבל.. אני מרגישה ילדותית.. לא בתחומי עניין שלי וכאלה, אלא יותר בהתנהגות.. כאילו יוצא לי להסתכל על דברים שאני עושה ולהגיד מה למה עשיתי את זה.. נגיד אני מדברת עם מישהי אני מרגישה צורך כל הזמן להוכיח לה את עצמי ואני עושה את זה בצורה ממש ילדותית ומביכה... כמו האנשים האלה שתספרו להם שקיבלתם 90 במבחן ואז הם יענו יואו דרך אגב אני קיבלתי 100.. או יגידו בסדר אבל המבחן היה ממש קל.. או שתדברו על משהו שאתם יודעים לעשות והם יגידו לכם בסדר אבל כולם יודעים... זה פשוט מרגיש לי שזה מגיע ממקום ילדותי ברמות ואני לא מצליחה להפסיק עם זה... אני ממש שונאת שעושים את זה לי אבל לאחרים זה פשוט נפלט לי ההתנהגות הזאת.. כל הזמן אני אחפש תשומת לב אליי ובווצאפ יצא לי להגיב על כל דבר וכל הזמן לנסות לומר משהו שנון שיצחיק או הערות ציניות כאלה ותמיד לנסות להיראות מגניבה אבל זאת התנהגות ממש ילדותית בעיניי וגם בהסתכלות על עצמי מהצד אני יודעת להגיד שזאת התנהגות לא לעניין ובהרגשה שלי אני באמת לא חושבת שאני תלוי במה שאחרים אומרים אבל כל זה רק במחשבה.. במעשים זה פשוט לא עובד לי... וממש מוריד לאנשים אחרים ממני זאת ההרגשה.. חשבתי אולי תוכלו לייעץ לי מה לעשות🙈
אהלן הצטרפתי עכשיו לאחת הקבוצות ורוצה לשאול אם החטיף snickers (סניקרס) הוא כשר לפסח/ לא לא כשל"פ אלא פשוט לא למאכל בפסח ומותר לשמור לאחר הפסח? אשמח ממש לתשובה, בתודה מראש!
היי, אז יש לי בעיה, כאילו היא לא כ"כ בעייתית אבל היא כן מפריעה לי הרבה... ממש קשה לי עם כל מעמד האישה הזה וכו', כאילו אני חושבת שנשים הן שוות ערך בדיוק לגברים, כאילו נכון שיש דברים שכדאי שגברים יעשו או שנשים יעשו, אבל מבחינת ערך כולנו שווים אותו הדבר! וממש קשה לי שבעולם שלנו נשים צכות להתאמץ יותר בשביל להצליח ושבתכלס גברים שולטים בנו.... וגם עוד נקודה, התנ״ך ממש ממש ממש מפריע לי, כי מעמד האישה שם ככ נמוך וזה פשוט מעצבןןן (נגיד שכשאבשלום רוצה להתנקם בגודל הוא אונס את הפילגשים שלו! מה נסגרררר) בקיצור זה ממש משגע אותי, אשמח לעזרה😅🙈
ש. תודה רבה על כל מה שאתם עושים! זה באמת מדהיםםם אני הרבה פעמים נחשפת לסיטואציות שבנים רוקדים/שרים/עושים שטויות והבנות צריכות לשבת בצד. למה נשים צריכות להיות מאחורה בתפילה? למה אני צריכה להיות בשקט בצד? הכי בא לי לקום ולרקוד ולשיר אבל לא נעים לי, ואסור לי ופשוט מרגיש שתוקעים אותי בקופסה. למה לבנים מותר לרקוד באמצע הרחוב ואני צריכה לחייך מהצד? ברור שאני מבינה שגבר ואישה זה לא אותו הדבר וכו' אבל כל הזמן יוצא לי שאני פשוט צריכה להקטין את עצמי כי "זה לא צנוע" ו"לא מתאים" וזה פשוט נראלי לא הגיוני.
קודם כל תודה רבה על הפרויקט הזה. אתם עושים עבודת קודש! אני מאוהבת בידיד שלי כבר שנתיים. אני יודעת שזה לא מתאים לכן ניסיתי להפסיק את זה- ניסיתי ממש להחליש את הקשר (לנתק ממש אני לא יכולה כי אנחנו מסתובבים באותם מעגלים חברתיים) והתפללתי לה' שיעזור לי, אבל זה לא עזר. אני בתיכון אז זה לא שייך שנהיה חברים וגם אנחנו לא מתאימים אחד לשני. אבל אם למרות כל מה שניסיתי כדי להפסיק את זה אני עדיין מאוהבת בו אולי זה סימן מהקב"ה שיכול לצאת ממנו משהו טוב ואנחנו צריכים להשקיע בקשר הזה? איך אני יכולה לדעת?
טוב אז זה ישמע קצת הזוי.. אני מרגישה שאני עובדת את ה' מתוך.. פרפקציוניזם. שכאלו בגלל שבחרתי בדרך הזאת, אני הולכת איתה עד הסוף. לא כי אני מחוברת לזה, לא כי ככה ה' אמר נטו כדי להיות 100% כי באמת מפריע לי להיות פחות בכל תחום בחיים. טוב? רע? מה עושים עם זה ?
יש לי חבר שאני מאוד אוהבת, ובאמת מעריכה אותו ולא רוצה להיפרד, אבל קשה לי עם המחויבות וזה מלחיץ אותי, במיוחד כשהוא או חברים אחרים רומזים שאנחנו צריכים להתחתן בקרוב. מרגיש לי ממש מוקדם להתחתן ואני מרגישה שאני לא במקום הנכון בשביל זה. אני לא יודעת איך להסביר לו בלי שהוא ייעלב, או ייפרד ממני. אנחנו דתיים, אז השאלה של שמירת נגיעה והפיתויים רק מחמירה את המצב, וזה מלחיץ. שקלנו אפילו להפסיק לשמור נגיעה מהלחץ, אבל אנחנו לא מוכנים לזה. אשמח לעצות בת 19