היי קודם כל באמת באמת רוצה לומר לכם תודה!!אתם אנשים כל כך גדולים ומדהימים ובאמת שאתם פשוט מוסיפים טוב לעולם!!אז תודה גדולה!! ראיתי שמישהי שאלה בשאלה 3024 על זה שיש מישו שהיא אוהבת ומתלבטת מה לעשות.... אני הייתי לפני כמה חודשים בדיוק במצב שלה...חבל אז שלא הכרתי אותכם וידעתי להתייעץ איתכם.. אבל מה שהחלטתי לעשות באותו זמן זה לפתוח עם הבחור את הרגשות והכל...גיליתי שגם לו יש רגשות אלי ודיברנו כמה זמן והחלטנו שאנחנו רוצים את הקשר הזה אבל לא עכשיו אלא לפתוח אתזה בגיל יותר מאוחר עוד שנה שנתיים...אז רציתי לשאול כמה דברים,קודם כל רציתי לשאול האם זה נכון "לשמור" את עצמנו אחד לשניה בלי באמת ממש להכיר אלא רק דיברנו כמה פעמים... וגם רציתי לשאול איך אני יכולה להתמודד עכשיו בשנה שנתיים שלוש הקרובות...אני חושבת עליו כל כך המון ובאמת כל הזמן רק רוצה לדבר איתו...אני רוצה כבר להתחתן ולהיות איתו כל הזמן...אבל מה לעשות שאני קטנה וזה לא יכול להיות בזמן הקרוב...וסתם למרוח את הקשר זה גם לא אופציה מבחינתנו...אז איך אפשר להתאפק ולחכות כל כך הרבה זמן כשהוא כל הזמן בראש שלי ובמחשבות שלי....? ועוד שאלה,זה בכלל בריא ונכון שאני חושבת עליו ככה הרבה?אולי אני מגזימה?אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי...מה זה אומר עלי שאני ככה חושבת עליו?זה בכלל אהבה אמיתית?אולי אני רק חושבת שאני אוהבת אותו אבל זה סתם כי אני קטנה ויש רגשות בגיל הזה? אני קצת מבובלבת ואשמח ממש ממש אם תוכלו לענות לי!!! שוב תודה גדולה על הכל!אתם מדהימים באמת!!!
היי יש לי חברה שלפני כמה זמן נפגעתי ממנה (דברים שהצתברו יותר מדי) היא לא שמה לב למה שהיא עשתה ולא אמרתי לה כלום עלזה וכשהיא שאלה אם היא עשתה משהו כי התרחקתי אמרתי שלא קרה כלום.. אם מישהו פוגע בי אני מתרחקת ומציבה חומה. אני מרגישה כאילו הבעייה נמצאת בי ואולי התגובה שלי מוגזמת אבל זאת הייתה חברה טובה והקשר ממש דעך וזה לא נראה שאכפת לה ממני לחלוטין.. מה אני אמורה לעשות? לנתק קשר לנסות להמשיך? אשמח לתשובה❤
היי, תודה ענקית לכם!! תבורכו!! אני מתחרפנת לפעמים מעצמי. נגיד אם יש כזה אווירה של צחוקים וזה אני ממש יכולה לתקוע איזה משפט לא במקום שאני אחרי זה אומרת לעצמי- מה חשבתי שאמרתי את זה? זה היה ממש לא מתאים וכו' (בקטע שזה מעליב..) קיצר איך אני יכולה להיות יותר במודעות למה שיוצא לי מהפה? כי זה ממש שתי שניות של חוסר תשומת לב ואני אחרי זה ממש מצטערת על זה.. ואינלי מושג מה אני יכולה לעשות עם זה (לנסות להיות יותר במודעות לא עוזר, כי אם אני במודעות לזה, זה לא קורה:)
אהלן, יישר כוח על הפרויקט העצום. שבע״ה רק ילך ויגדל ויעצים עוד ועוד. ועכשיו לשאלה- אני מדריכת כיתה ח׳ בסניף עזרא ושרופה על החניכות שלי ברמות!! נכנסתי עם מדשית שבהתחלה לא כל כך הכרתי, אבל עם הזמן התחברנו וב״ה אנחנו אחלה צוות בתור מדריכות. הבעיה שלי היא שכשאנחנו אחד על אחד (רק אני והמדשית) אני מרגישה שאנחנו בתחרות מי נותנת את הטון. מרגיש לי כאילו היא מתגרה בי בכוונה, בכל הזדמנות היא מפרסמת לכולן שחניכה הביאה לה משהו במתנה, או שהיא הצליחה להגיע לשיחת נפש עמוקה עם מישהי. הרבה פעמים היא גם מציינת מי החניכות האהובות עליה וזה נותן לי תחושה שהיא לוקחת עליהן בעלות, ואם אגיד שאני אוהבת אותן גם אז היא תגיד שאני מעתיקה או משהו. מה שעוד מציק לי זה שאני מרגישה שהיא עושה לפעמים דברים מאחורי הגב שלי מבלי לעדכן, ורק אחרי כמה זמן אני יודעת מהם. אני יודעת שהדרך הטובה ביותר היא לדבר איתה, אבל באמת לא באלי לעשות את זה. מרגיש לי שאם אגיד את הדברים אצא קטנונית, ובנוסף אני גם מפחדת שלא אגיד את המילים הנכונות ובסוף אתפס כאחת שמחפשת אותה על קטנות.
יש לי חברה שהייתי איתה בקשר הדוק וחברות טובה במשך כמה שנים טובות. חברות איתה הוסיפה לי המון, ואני יודעת שהיא בן אדם מקסים ונפלא. בחודשים האחרונים החברות שלנו התחילה להתרופף מסיבות כאלה ואחרות, אבל יותר מזה- אני מרגשה שהיא השתנתה בצורה שאני לא יכולה להיות חברה שלה יותר. אני מבינה שזה בא ממצוקה (ניסיתי לעזור כמה וכמה פעמים), אבל היא באמת הפכה לבן אדם שעושה לי רע. המון משחקי כח מתישים והתנהגות סרקסטית ומתישה. מצד אחד, יש בי משהו שרוצה נואשות לנתק אותו מכמה סיבות: 1. חברות פוגעת בי יותר ממה שהיא מטיבה איתי. לא נעים לי הדיבורים הרעילים והעקצניות ההדדית (נורא קששה לי לשבת בשקת כשהיא במצבי הרוח המגעילים שלה) ויש לנו מעט מאוד 'זמן איכות' שבו אני מרגישה שכיף וטוב להיות חברה שלה. 2. אני מרגישה שעשיתי בשבילה יותר ממה שהייתי צריכה, וגם יותר ממה שהיה לי טוב לתת, ושום דבר לא השתנה. 3. אני חושבת שהיא פשוט השתנתה. לא תקופה, אלא פשוט אופי שהיא פתחה שאני לא מצליחה להסתדר איתו. 4. גם ככה הקשר שלנו לא ככ חזק כבר (אנחנו מתקשרות רק בוואצאפ, ולא כל יום), וגם מצדה אני לא חושבת שהקשר הזה תורם או משמעותי כבר יותר מדי, ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם הקשר. מצד שני יש כמה דברים שמעקבים אותי וגורמים לי לחשוב שנית על כל הדברים: 1. אולי זה הופך אותי להיות 'חברה רעה' שאני מוותרת כביכול עליה כשקשה לה, ולא ממשיכה להלחם ולעזור לה. 2. קשה לי לנתק קשר עם מישהי שהייתה כלכך חשובה לי פעם, ושהייתה לנו חברות ככ חזקה ומשמעותית, גם אם היא כבר לא כזאת. 3. מדי פעם יש רגעים טובים, שמרגיש לי שטוב לי לדבר איתה, ושהחברות הזאת כן יכולה להשתקם (אם כי הם מעטים, וחופלים מהר.) 4. אין לי הרבה חברות כרגע. עם רוב החברות שלי אני לא מתקשרת ממרחק, מסיבות כאלה ואחרות שאי אפשר לשנות אותן, ובלי קשר, אני מרגישה שאני צריכה עוד חברות ועוד אנשים לדבר איתם, ונורא מפחיד אותי לנתק קשר שכבר יש לי. אשמח לעצה בשני נושאים- האחד, האם כדאי לי באמת לנתק את הקשר, ולמה? (או לפחות, איך להחליט) השני- איך אני יכולה למצוא עוד חברות (לא פנים אל פנים, בגלל כל הקורונה וכו'.) תודה רבה לכם, וסליחה על האורך.
הכירו לי מישהו, הוא מקסים ממש והכל אבל לא כ"כ התחברתי לחיצוניות שלו, כל פעם שדיברנו בוואטסאפ והסתכלתי על תמונת הפרופיל, החיוך שהיה לי טיפה ירד, ואני מרגישה ממש רע עם זה! הוא בנאדם מדהים ממש! אבל פשוט קצת קשה לי עם איך שהוא נראה. ואגב, במציאות הוא נראה הרבה יותר טוב. סליחה על השטחיות מראש. בת 19
ואוווו שכויחח על הדבר העצום הזה!! אני נחשבת ילדה מאוד דוסה בסניף ובשכבה וגם אני כזה משפיעה על בנות בכל מיני דברים (לטובה:) הבעיה שהקורונה הזאת פשוט קילקלה אותי...התדרדרתי ממש לצערי... (אני רואה כל מיני סרטים שממש לא הייתי רוצה לראות...הולכת עם חצאיות יותר קצרות....לא מתפללת...מתכתבת עם בנים....).בקיצור אני ממש ישמח לעזרה איך לעצור את זה:( זה ממש לא מתאים לייי:(
היי לכם קודם כל אפתח ואגיד תודה גדולה על הפרויקט הנהדר הזה! הוא עוזר לי רבות ואני לומדת ממנו כ"כ הרבה. אשריכם!! וכעת לשאלה, אני מקווה רק שאצליח לנסח אותה בצורה הנכונה ביותר. אני מצד אחד מאוד אוהבת את בורא עולם. (ברור לי כולם כן? אבל יש לי חיבור מיוחד איתו) הוא החבר הכי טוב שלי ואני אוהבת אותו מאוד. אבל מצד שני, אני מרגישה שאני מאכזבת אותו הרבה מאוד פעמים, שהוא מסתכל עליי מלמעלה ונמצא בבאסה כי הבת שלו לא עושה את רצונו וזה קשה לי. קשה לי התחושה שאולי אני אוהבת אותו מאוד אבל הוא עצוב ממני או כועס עליי כי יש לי נפילות לפעמים. אני רוצה להתקדם בעבודה הרוחנית שלי ויש לי עוד כברת דרך אך איך אני יכולה לעשות זאת בעוד אני נופלת הרבה ומרגישה שהוא בבאסה עליי...?
קומונרית בעוז והמדריכות שלי בכיתה ח'-ז' טיפים לאיך להסתדר איתן?
קודם כל וואו תודה על הפרויקט המדהים הזה!❤ השאלה- יש לנו מצווה לשנוא כביכול את עמלק...למחות את זכרו וכו.. כשחשבתי על זה,זה לא נשמע לי כל כך הגיוני כי-מה?התורה תצווה אותנו לשנוא?היא מלמדת אותנו חס וחלילה לשמור טינה? כשחשבתי על זה עוד,כי רציתי לענות לעצמי, חשבתי על היטלר, ומבחינתי-מותר לשנוא אותו.. אפילו חייב. וחמאס? אותו דבר בדיוק. אז אמרתי לעצמי שאולי ככה גם עמלק. ואז זה הביא אותי לשאלה אחרת... אם את היטלר כביכול מותר לשנוא,וגם את עמלק, אז בגדול מותר לשנוא ולשמור טינה רק תלוי את מי? לא כל כך הבנתי איך זה עובד... אשמח אם תסבירו לי,תודה🥰
היי, טוב אממ... קודם כל הכבוד על המיזם! אתם תותחים. ועכשיו לשאלה- אני רוצה שאנשים יקנאו בי, זה מתבטא בכל מיני דברים שאני לא רוצה לפרט, אבל אם תוכלו בבקשה לנסות לעזור לי למרות שזה לא מפורט, אשמח! תודה