כל השאלות שנשאלנו

ש. הי קודם כל תודה. אני מרגישה שהקשר עם ההורים שלי לא מספיק חזק כמו שאני רוצה אותו, שהם לא באמת יודעים מה עובר עליי/ כולם אומרים לי שאם זה חשוב לי אני יכולה, אבל זה חשוב לי ובכל זאת אני לא מצליחה ליצור אותו, וכל פעם שאני באה לספר משהו יש בי איזשהו מחסום ואני לא מספרת, כנ"ל אם הם שואלים אותי איך אני מרגישה בקשר למשהו, אני מתחמקת ולא עונה... אפשר עזרה?

ש. אני בנאדם שלוקח דברים קשה, כזה מנתחת כל מה שאומרים ואפילו היחס קטן ביותר, מה אפשר לעשות? ואם יש לכם פתרון לעוד נקודה- אני לא מתכתבת בקבוצות גדולות בוואצאפ, תמיד מתפדחת וכזה וגם בכללי עם בנות אני לא כל הזמן מתכתבת. מה זה אומר עליי? רע או טוב? תודה ממש!!

ש. היי, לא מזמן התחלתי ללכת גם עם חולצות שקצת מעל המרפק וחצאיות שלא תמיד מכסות את הברך. אני מודעת להלכה ולא עשיתי את זה בקטע מרדני, עשיתי את זה באמת כי אני חושבת שזה בסדר ואני מאוד מכבדת ומבינה את ההלכה אבל זאת הדרך שבחרתי בה. לאחרונה אמא שלי לא מפסיקה להעיר לי כל פעם שהחצאית לא עוברת את הברך וכנ"ל על המרפק וכו'. אני מאוד מכבדת אותה והבהרתי לה שזאת הדרך שבחרתי ולא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי אבל היא בכל זאת מעירה לי המון וזה מאוד מפריע לי... לא באלי לפגוע בה אבל באמת שזה לא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי ואפילו רק מעלה לי את החשק לקצר את הבגדים דווקא

ש. שלום, אשמח שתענו מהר! אני ילדה בת 16 וחצי ומרגישה שכל החיים רק רוצים לדפוק אותי!! לא משנה מה אני אגיד ומה אני אעשה זה לא ירצה את ההורים שלי ולפעמים אני כל כך מתעצבנת שבתוך תוכי אני חושבת מחשבות נוראיות ואומרת דיייי פשוט באלי למות כבר או לעשות מה שבאליי!! כאילו כמה אפשר להיות תחת מישו שאומר לך כל החיים מה לעשות אפילו שזה האנשים שהביאו אותי לעולם והכי אוהבים אותי כאילו חאלס אין לי כח יותר בת 16.5

ש. עברתי סוג של חרם ביסודי... ברוך ה' יצאתי מזה- עברתי לאולפנא חדשה והנחתי את כל מה שקרה ביסודי כאבני דרך לרגליי.. יש לי חברות עכשיו והרבה וטוב לי באמת עם כל אחת ואחת.. רק יש בעיה אחת, יותר נכון שתיים, שמלוות אותי מאז מה שקרה ביסודי.. האחת זה שאני נהייתי ממש רגישה והשנייה שקשה לי לסמוך על אנשים.. כשאני מספרת דברים לאנשים שהם ממש אישיים שלי אני חוזרת ומתרה בהם "אל תספרו לאף אחד!!" וזה גורם לאנשים להתרחק ממני קצת.. בנושא של הרגישה מכל דבר אני נפגעת, אני חושבת שכל הערה שאומרים לי זה רק לרעתי וזה ממש סיוט כי זה עושה לי רע להיפגע מאנשים.. אפשר עצה? איך עוברים את זה? בת 15

ש. מאיזה חלק בנשמה נוצרת האישיות? ומאיפה הגיעה הסטרא אחרא? אם אין שום מקום פנוי מהקב"ה איך זה שיש מקום שהוא צד אחר וכביכול נגד/בלי ה'? בת 17

ש. שלום! עברתי בשנה שעברה לצערי פגיעות מילוליות מכמה בנות ובחיים שלי לא נפגעתי ככה. הן גרמו לי לבכות כל לילה בפנימייה ואני חושבת שהתחושה הזאת תישאר איתי לכל החיים... ביום כיפור, ניסיתי לסלוח להן. באמת. בכיתי שעות שיהיה לי כוח לסלוח אבל אני לא מצליחה להעביר יום מבלי לחשוב על הדברים שאמרו לי. אז יש לי כמה שאלות: לסלוח=לשכוח כל מה שהיה? ודבר שני, למה שאני אסלח למישהי שהרסה לי את כל החיים או לפחות כמה שנים טובות? מה יוצא לי מזה? אני לא רוצה להיות חברה של אנשים כאלה ואני גם לא רוצה להגיד שהיא בסדר... אני אשמח ממש לעזרה, תודה.

ש. שלום, ישר כוח על המיזם המטורף.. רציתי לשאול, בגלל שנורא מעורפל ולא ברור, מה יהיה בגאולה? נחיה לנצח ונתענג על השכינה? במה תהיה העבודה שלנו אם הכל יהיה קודש? נקבה, 17

ש. היי דבר ראשון תודה רבה! אשריכם!:) בזמן האחרון אני חוטאת לפעמים ואז אני מנסה לחזור בתשובה ולבקש סליחה מהקב"ה אבל כל מה שאני עושה מרגיש לי מזויף... ואני כבר לא יודעת מה לעשות אבל אפילו כשיש דברים שמצליחים לי כשאני אומרת תודה לד' אני לא עושה את זה מעומק הלב.. ואני פשוט מרגישה רע עם עצמי שזה ככה.. אני לא אחת כזו שהולכת מתבודדת ומדברת עם ד' אני לא הטיפוס הזה.. ופשוט מאוד קשה לי שכל פעם שאני מדברת עם ד' זה מרגיש לי מזויף ושאני מנסה "להתחנף" אליו כי הוא עשה לי משהו טוב.. ופשוט קשה לי כבר להמשיך להיות ככה. בבקשה אשמח אם תענו, תודה רבה מראש!! בת 17

ש. שלום(: תודה רבה על הדבר הגדול הזה, באמת מטורף. בשביל ההקדמה חשוב לי לומר שאני ממש אדם שיודע להעריך דברים שעושים לי או שמביאים לי ודווקא בגלל זה יש משהו שממש מפריע לי. כל פעם שאני רואה מישהו שמקבל משהו, או שעושים בשבילו משהו והוא רואה את זה כמובן מאליו זה גורם לי לכעוס עליו מאוד. אפילו אם מישהו רק יבקש משהו בלי להגיד בבקשה או תודה זה מרתיח אותי. אני מודעת לזה, אז אני כן מנסה להגיב בצורה יותר רגועה אבל לפעמים זה מגיע למצבים שאני כבר ממש לא שולטת בזה.. זה די מתסכל, כבר תקופה ארוכה מאוד.. אשמח לעצות(: תודה רבה!

ש. שלום.. אני מרגישה מגעיל בטירוף. קרה איזה מקרה אצלי בבית ספר לא בשכבה שלי שלא קשור אליי, והפצתי את זה. אני בטוחה שאחרי שהפצתי זה הופך עוד והועברו מלא ביקורות על הילדה שזה קרה לה, וניסיתי להפסיק את זה ורק עשיתי את זה יותר גרוע. אני לא יודעת מה לעשות. איכשהו הרבה יותר חורה לי לשמוע לשון הרע מאשר להגיד, ועכשיו עשיתי את זה בממד הרבה יותר גדול וגרוע והרסתי הכל.. אני באמת משתדלת להקפיד על זה אבל אחרי שעכשיו זה קרה אני לא יודעת מה לעשות.. לכתוב פתאום תפסיקו זה נשמע צבוע ממש כי מה פתאום כשבנות מסתקרנות אני עוצרת הכל? באמת באמת הרגשה מגעילה.. בת 16

ש. היי:) יש לי חברה, ואני מכנה אותה "זיקית " וזה משהו שכל אחד יודע עליה- הילדה הזאת בוחרת חברה מסוימת, ומתאימה את עצמה אליה. פעם זה גם קרה איתי, והיא בדיוק גם אהבה את הזמרים שאני אוהבת, ואת איך שאני מתלבשת, וכל הדעות שלי וכו', וככה זה קורה לה כל הזמן, ועם כל מיני סוגים וגוונים של בנות. הבעיה זה שהיא התחילה את זה עם חברה חילונית והמצב הידרדר... ועכשיו גם יש לה חבר שמעשן וכמובן שגם היא מעשנת... מה אפשר לעשות? לדבר איתה? יש דרך לעזור לה? כבר אף אחד לא מכיר את מי שהיא באמת...