ש. היי!!! קודם כל ממש ממש ממש תודה על הרעיון המדהים של המיזם, זה באמת פצצה. בזמן האחרון אני מרגישה ממש שאני מכורה לטלפון. זה לא שאני משחקת במשחקים או נמצאת ברשתות החברתיות כל היום. אני פשוט מרגישה שבלי הטלפון אני כלום. כאילו אני חייבת אותו לחיים שלי. יש לכם טיפ אולי איך לפתור את זה? אשמח! ושוב, תודה רבה!!! אתם תותחים!!!! בת 15
ש. היי. רציתי לשאול בקשר לפגיעה עצמית, מעבר שהדבר מסוכן וכו' האם זה אסור מבחינה הלכתית? ואם זה אסור, איך אפשר להפסיק אם אני מכורה? לאחרונה גיליתי שזה אסור ומעבר לפגיעה הנפשית שזה גורם לי אני מרגישה אשמה כי אני חוטאת:( בת 15
ש. היי, יש לי אח שקטן ממני בשלוש שנים ואנחנו פשוט לא מסתדרים... משהו בתקשורת שלנו לא עובד.. אני באמת ניסיתי לשנות את הגישה שלי אליו, אבל אני פשוט מרגישה שהוא מזלזל בי ולא סופר אותי. אני לא תמיד מצליחה להתאפק ולא להעיר לו או לזרוק איזה משפט שמנסה לחנך אותו באיזושהי צורה. אני גם רוצה להבהיר שהוא לא כל כך מסתדר עם ההורים / המורים ומהצד שלי אני רואה שזה מרגיש לו שכולם נגדו ואני באמת אוהבת אותו ורוצה לעזור לו... אשמח ממש אם למישהו יש רעיון איך אפשר לשנות את הקשר שלנו. ממש תודה רבה לכם כל המיזם הזה, הוא פשוט מדהים !!
ש. אהלן:) אני ממש ממש אשמח אם תענו על השאלה הזאת מהר, היא די דחופה לי. טוב אז השאלה אולי קצת מביכה, אבל אני מאוהבת במישהו כל כך. ולא בקטע ילדותי, אני יודעת בוודאות ואני לא אתחיל לפרט למה אבל באמת אני יודעת מה יש בו שאני כל כך רוצה. אנחנו בבני עקיבא מעורב אבל כולם "דוסים" ושומרים נגיעה וכל זה, וזה גם לא מקובל שיהיו זוגות ואני גם לא רוצה להיות זוג שלו, בטח לא בגיל הזה. מצד שני, זה קשה לי כל כך לראות אותו ולא לעשות עם זה כלום, אם זה לדבר איתו או לגעת בו או לא יודעת, כי אני מתפוצצת. יש לי לפחות 5 שנים לחתונה בעז"ה, אבל השאלה שלי היא בעצם, מה עושים? כאילו זה בלתי נסבל לשבת מהצד וגם אני מרגישה מטומטמת אבל בסופו של דבר אני רואה ממש קדימה וממש מדמיינת אותנו מתחתנים. זה נורמאלי? מה אפשר לעשות כדי להרגיע? וזה יכול בכלל לקרות בגיל שלי? ומה אפשר לעשות עם זה עכשיו כשבעצם אי אפשר לעשות כלום?
ש. היי, אמא שלי לא מסכימה לי לתרום דם בגלל הקורונה. ובגלל שאני מתחת ל18 אני צריכה אישור ממנה. חשוב לי לתרום דם במיוחד בתקופה הזאת, שכל כך צריכים, זאת מצווה גדולה.. מצד אחד, כיבוד הורים.. מצד שני, אני חושבת שאני מספיק גדולה כדי להחליט בעצמי.. אני מתלבטת אם פשוט לזייף חתימה בשמה וללכת לתרום דם.. מפחדת שבסוף זה יהיה כמו "טובל ושרץ בידו". בת 17.
ש. היי, קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה רבה על המיזם!!! זה מדהים! אתם אנשים מדהימים בלי שום ספק. לפני כמה זמן יצא לי להתחיל לדבר עם דתל"ש מהיישוב, דיברנו ודיברנו נוצר קשר ממש חזק ביננו, משהו קצת מעבר לסתם חברים או ידידים, אני מרגישה ממש ש"נועדנו" זה לזו. הקשר שלנו באמת פתוח ומדהים ואפילו התחלנו "לצאת" באיזשהו אופן. אני מתחילה קצת לפחד שהוא משפיע עליי "לרעה" מהבחינה של הדת... אבל אני לא רואה את עצמי מתנתקת ממנו בגלל זה ... אשמח לדרך לפתור את זה אם יש לכם... תודה
ש. אהלן (: מצטרפת לכולם ובאמת סחטיין לכל העוסקים במלאכה.. טוב, אני יודעת שעם כל הקורונה הזאת, אני במצב טוב ב"ה. יש לי משפחה, חברות ובאמת חיים טובים... אבל אני מרגישה אבודה, שאני פשוט ריקה מהכל, שאין לי משמעות לחיים במצב הזה, ושהשגרה הזאת פשוט לא טובה לי... אני קמה מבואסת והולכת לישון מבואסת ברצון כבר לסיים את השבוע וככה עוד שבוע ועוד שבוע זה לא כיף לי להרגיש מבוזבזת ועסוקה כל הזמן בלימודים ובלעבור את השנה הזאת! אני ב"ה מצליחה להקפיד להתפלל כל בוקר, אבל בלי הרבה כוונה ועומק, יותר תפילה מתוך הרגל. אני רוצה ללמוד ולשמוע שיעורים אבל אני מרגישה שבכל הפסקה שיש לי אני מרוקנת נפשית, שאין לי כוחות לפתוח ספר עכשיו אשמח לרעיונות איך לעבור ולקדם את עצמי מבחינה תורנית ופנימית תודה רבה!
ש. כולם אומרים שאני ילדה חננה אבל בקטע טוב.. אומרים שאני לא מצליחה לשלב בין ההדרכה לבין הלימודים כי הלימודים חשובים לי ואני לא אצליח לשלב בין שני הדברים גם לימודים וגם הדרכה.. אני חושבת שאני כן יכולה אבל לא יודעת אחרים מכירים אותי טוב יותר ממני.. קצת בדילמה.. עזרה?
ש. הגיוני שאני ממש לא רואה את עצמי בעתיד עם ילדים? אני לא רואה אותם כיותר מאנשים קטנים (וברור שהם מתוקים בטירוף!) שכל מה שאתה עושה כל החיים זה לדאוג להם והם כפויי טובה מטבעם... אני נשמעת טיפה כמו מפלצת אבל אני באמת רוצה להבין למה שאני ארצה להביא ילדים? בת 18
ש. שמעתי בהרבה מקומות (וגם פה) שאחת הבעיות בקשר בגיל צעיר זה שלפעמים בתור בני נוער יש התאהבות נערית כזאת, פחות מבוססת ושכלית, ואז מתפתח קשר זוגי וזה יכול גם להוביל בסוף לחתונה. אבל הבעייתיות בזה שלפעמים זה קשר שהופך להיות רק בדיעבד לחתונה ואם הם היו מכירים בגיל יותר בוגר- זה בכלל לא היה קורה ביניהם. אבל אני לא מבינה מה הבעיה בזה? גם אם הם לא היו מתחתנים אם הם לא היו מכירים בגיל צעיר, העיקר שהם עכשיו מאושרים וטוב להם ביחד, לא?! (שואלת את זה כי יש לי התלבטויות לגבי עצמי בקטע הזה...)תודה רבה!
ש. איך זה הגיוני שעדות שונות מקיימות דברים שונים? אני מבינה למה נגיד יש מנהגים ולשמור את המסורת וזה אבל יש דברים לדוגמה שהולנדים שומרים שעה אז כנראה שזה מותר אם ככה פסקו אז למה השאר שומרים שש? כי אם היה חובה שש כולם היו שומרים שש... ונגיד אם אני אוכל בשר בתשעת הימים למה שזה יהיה עבירה כי תימנים נגיד כן אוכלים בשר, לא בדיוק הבנתי איך זה מסתדר?
ש. אני לא מבינה אם אנחנו בנים של מלך מגיע לנו את הכי טוב, כאילו למה זה לא מובן מאליו שכל מה שנרצה נקבל? הרי אנחנו בנים של הקב״ה והוא רוצה שנקיים מצוות והכל אז למה זה לא מובן מאליו אם יש משו שהוא מביא לנו ומפנק אותנו...? (דוגמא- למשל כלה שרוצה שיהיה לה בית יפה והכל כמו ארמון וזה מצווה להתחתן ולהקים בית מצווה של הקב״ה אז למה אומרים שזה ממש לא מובן מאליו אם מקבלים את כל הדברים ודירה יפה... הרי בסופו של דבר זה לקב״ה) מקווה שהשאלה מובנת....