כל השאלות שנשאלנו

ש. ההורים שלי כל הזמן מספרים לאנשים אחרים כמה אני לא יוצאת מהבית ודוחקים בי כל הזמן לצאת ולהסתובב. תודה על ההתנדבות שלהם אבל באמת שזה כל כך מרתיח אותי. אני יכולה לבחור מתי לצאת ולפעמים באמת שזה לא תלוי בי- לא כל החברים שלי גרים בעיר שלי אז קשה עם הסגר להיפגש איתם, ולא כל כך שבעיר שלי יוצאים בגלל הסגר. אז עד כמה שהייתי שמחה לצאת אין לי הרבה עם מי. לנקודה נוספת היא שזה סגר! הבעיה העיקרית שלי היא שהם דוחקים בי כל כך שאפילו כשאני יוצאת אז מרגיש לי שאני יוצאת רק בגלל שהם אמרו. זה מאוד מעצבן אותי

ש.אם יש לי אבא שברא אותי ואוהב אותי ואני אותו, והוא ציווה אותי במצוות, אני מרגישה אשמה כשאני עוברת על מצווה. נורא קשה לי לשמור את כל המצוות, והמון פעמים אני נכשלת. לא יעזור אם יאמרו לי שה' אוהב אותי גם שאני נכשלת, אני מסתובבת רוב הזמן עם הרגשה של אשמה. זה הרגשה נוראית שמקטינה אותי, ואני חושבת שכבר עדיף לזרוק הכול. תעזרו לי בבקשהנקבה, 16

ש. בזמן האחרון יוצא לי המון לחשוב על המוות. וזה לא משהו שנער בן 17 אמור לחשוב עליו. אני חושב שהסיבה העיקרית היא שלא מזמן נפטר לי חבר טוב... זה קשה נורא לחשוב שיום אחד הוא היה איתי שמח וצוחק, ויום אחר הוא כבר איננו. איך זה יכול להיות אפילו!? זה גורם לי לחשוב שבכל רגע זה יכול גם לקרות לי. דווקא ברגע שאני בתקופה ממש טובה בחיים מרגיש לי שיכול להיות שסיימתי את התפקיד שלי בעולם... זה מאוד מלחיץ, מפחיד ומטריד אותי בזמן האחרון...איך אפשר להמשיך את החיים בלי לפחד מהמוות? האם יש לכם רעיון לדרך שאני יכול להפסיק לחשוב על זה ופשוט להאמין שזה יקרה בזמן שזה צריך לקרות. אני רוצה להגיע למקום שאני מרגיש שאין לי למה לחשוב על זה כי זה חשבונות שמיים.זכר, 17תשלום וברכה😊

ש. היי. קודם כל, כל הכבוד על הפרוייקט, ועל ההשקעה האישית של כל אחד ואחד משותפיו, זה מאוד מועיל וממש מלאכת קודש. יש לי בעיה כבר הרבה שנים, שמגיעה אלי משני כיוונים, מאוד קשה לי לקום בבוקר, ומאוד קשה לי ללכת לישון.(וכמו שברור מאליו הן רק מחזקות אחת את השנייה.) גם ביום שהלכתי לישון בזמן אני לא יודע שאני אצליח לקום, ברור שביום שאני הולך לישון באחת בלילה אם אני אגיע לתפילה זה יהיה כמעט נס גמור.אני מרגיש שלקום בבוקר ממש חשוב לי, וממש משפר לי את כל היום, אבל במיוחד שאני בתקופה האחרונה בבית, אני לא מצליח כל כך לקום. גם אם התעוררתי כי אבא שלי העיר אותי או משהו בסגנון, אני פשוט חוזר לישון, אפילו אם כבר קמתי, אני פשוט לא מצליח מספיק "לרצות להעורר" כשאני קם, ואני פשוט חוזר לישון ואז אחר כך אני מתבאס על זה במשך שאר היום.הבעיה שזה כבר לא פעם לא ראשונה לא שנייה ולא שלושים ולא חמישים שאני לא קם, ואני פשוט לא מצליח למצוא איך לקום, וזה גם כבר מתחיל לפגוע לי בשמחה.מה לעשות? תודה רבה מראש על העזרה!

ש.היי ממש תודה על הפרוייקט המדהים! אתם לא מבינים כמה זה עוזר לייי 🙏🏻🙏🏻אוקיי אז ככה, בזמן האחרון ברוך ה' אני התחזקתי מאוד בלימוד תורה. כמעט כל יום אחרי הבית ספר אני יושבת לפחות איזה שעה וחצי ומקשיבה לשיעורי תורה של כל מיני רבנים ביוטיוב ובווצאפ. באמת לומדת מלא דברים חדשים ומרגישה שזה מוסיף לי המון. הבעיה היא שאני מרגישה גם הרגשה ממש לא נעימה שאני לא מספיק טובה ושהרמה של תורה שיש לי היא נמוכה ושאני אף פעם לא יהיה צדיקה באמת בעיניי ה׳ ושאין סיכוי שאני אצליח לעבוד על המידות שלי בצורה שאני מתכננת.. פשוט אני מרגישה כל כך קטנה בעולם הגדול של היהדות.. כשאני שומעת שיעורים אז מדברים על עבודת המידות ואיך להיות בן אדם יותר טוב ואני רואה שיש בי כל כך הרבה על מה לעבוד וכל כך הרבה דברים לא חיוביים שזה באמת מייאש אותי ומרגיש לי כל כך רחוק להגיע עד לשם..לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל ואיך להוציא את ההרגשה הלא טובה אחרי שאני שומעת שיעורי תורה על עבודת המידות?

ש.אני די סבבה עם חברות, לא איזה וואו אבל בה סבבה. כשהייתי קטנה לא היו לי חברות בכלל ולכן עכשיו עם החברות גם עם החברות הכי קרובות עדיין מרגיש שהן עושות טובה ולא באמת כי הן רוצות את הקשר הזה, לא משנה כמה הן יסבירו וכמה נהיה קרובות תמיד כשטיפה מרגיש שאולי הן לא מעוניינות בקשר אני לוקחת 10 צעדים אחורה וזה פירק לי הרבה קשרים... וגם בחברה חדשה אני בטוחה שמתייחסים אלי רק כי עושים לי טובה ורואים שאני לא מוצאת את עצמי. זה לא נחמד לי המצב הזה, אני פשוט לא יודעת ולא מצליחה ליצור קשרים שארגיש לגמרי בנח ושאהיה בטוחה שזה בא מרצון אמיתי ויותר מזה קשה לי לשמור על קשרים כי כל קצר קטן גורם להתרחק ומחשבות שזהו היא יותר לא רוצה את הקשר הזה.

ש. דבר ראשון ממש תודה על הפרויקט הזה, אתם לא מבינים כמה זה משמעותי בשבילי.אז כזה בתפילות ביום כיפור עלתה לי שאלה שאני ממש אשמח אם תוכלו לעזור לי בה..איך יכול להיות שיש לנו בחירה חופשית אם ה' מחליט על הכל ויודע מראש מה יקרה איתנו?נניח ביום כיפור כולם מתפללים ש-ה' יתן לנו שנה טובה וידון אותנו לכף זכות, אבל לא מסתדר שנניח ה' יכול להחליט שהשנה אני יחיה, אבל אז יום אחר כך אני אקום בבוקר ויתאבד, אז מה זה אומר? ש-ה' לא באמת מחליט על העולם ואין לו השפעה? או שאין לנו בכלל בחירה חופשית אז זה לא משנה מה אני עושה כי בסופו של דבר ה' כבר החליט בשבילי מה קורה לי בשנה הקרובה?ואם באמת כן יש לנו בחירה חופשית, אז למה ביום כיפור מבקשים מ-ה' שתהיה לנו שנה טובה? הרי אם יש לנו בחירה חופשית, אז רק לי יש את הבחירה אם להפוך את השנה הזאת לטובה או לגרועה..סליחה אם יצא לא מובן😂 בת 15

שלום, אם אני לא זוכרת להגיד מודה אני כשאני מתעוררת בבוקר, מה אני יכולה לעשות ?בת, 15

ש לא יודעת ככ מאיפה להתחיל אבל ככה:כשמסתכלים עליי או מדברים איתי אנשים מגדירים אותי כ״דוסית״. אבל אני ממש מרגישה בתוכי רצון להתחזק. אבל לא סתם בדברים קטנים, יש לי ממש חלום להיות צדיקה אמיתית. לא בקטע של להיות ידועה/מפורסמת אבל בקטע של ממש לחיות ולנשום את התורה תמיד. כל יום וכל היום. האנשים שאני הכי מעריצה בעולם הם לא אנשים מפורסמים או אנשים עשירים או זמרים או שחקנים. אני הכי מעריצה את הצדיקים הגדולים, את הרבנים ואת הרבניות שפשוט מקדישים את כל חייהם למען התורה. אני באמת רוצה להיות כמוהם אבל אני ככ רחוקה משם!! אין לי מושג מאיפה בכלל להתחיל והאם יש לי בכלל סיכוי להגיע להיות צדיקה באמת?

ש.אהלן, מה הבעיה בעצם בחברה בגיל 15? לא שזה הדבר הנכון.. אבל זה כן כיףבן 15

. היי, מה נשמע? האמת שכבר ממש מאוחר ולימודים מחר אז אני אנסה לעשות את זה מהר.. כאילו קורה לי שבנות מבקשות ממני עזרה בלימודים (ואני לגמרי סבבה עם זה!!) אני לא יודעת כל כך איך לרשום את זה מבלי שאני אצא מתנשאת.. וגם אני לא רוצה לא להיות הוגנת כי גם אני מלא מבקשת עזרה מבנות להעתיק חומרים והכל וכמו שעוזרים לי אני שמחה שאני יכולה לעזור אבל איך לומר, לפעמים זה קצת עובר את הגבול.. לפעמים אני מתכוונת להיום, עכשיו אנחנו יום לפני מבחן אז זה סבבה פשוט מלאמלא בנות פנו אליי בפרטי וביקשו עזרה, וכאילו גם אני צריכה ללמוד וזה שאני עוזרת זה גם עוזר לי פשוט הרגשתי היום שזה היה יותר מידי... אני לא באה להאשים אף אחת כי בנות לא יודעות שאחרות רושמות לי ואחרות לא יודעות אבל באמת שהרגשתי שזה יותר מדי. מה גם שאני לא כ"כ מרגישה טוב היום.. (לא שסיפרתי למישהי אז שוב אני לא מאשימה אפאחת). הקטע הוא שאני לא מצליחה לומר לא. ממש לא נעים לי לומר לבנות לא כי גם אני לא ארצה שיאמרו לי לא, אבל אני מרגישה שהיום זה היה בשבילי יותר מידי..

ש.היי(: לאחרונה אני מרגישה , ובטח שבעקבות תקופת הקורונה, שאני לא מספיק מחוברת לעצמי יודעת מה אני רוצה ומה אני אוהבת , מה נכון לי ומה לא .כאילו התחושה שלי היא שככה שורדים מנסים להנות לפעמים , אבל שאני מנסה לחשוב מי אני ומה מגדיר אותי יהיה לי קשה כי אני לא מחוברת לרצון הפנימי ובעקבות זה לרצון ה'..