כל השאלות שנשאלנו

ש. לפעמים יש סתירות בין הדת לבין המצפון שלי האם אני צריכה לבטל את עצמי בשביל הדת??גם אני יכולה להבחין בין טוב לרע, האם הדת פוסלת את שיקול הדעת שלי? נקבה, 16

ש היי. יש לי שאלה בנוגע לייחוד. אני עובדת במאפייה, ואני מגיעה לעבודה בשש וחצי בבוקר ומי שנמצא שמה זה אני ועוד 2 עובדים בנים ערבים. המאפיה נפתחת בשעה 7 בבוקר (חצי שעה אחרי שאני מגיעה) ואנשים לא אמורים לבוא לפני הפתיחה. השאלה היא אם זה ייחוד שאני נמצאת רק עם שניהם שמה או לא. הדלת של המאפיה סגורה אבל יש דלת נוספת מאחורה שמובילה לתוך המפעל ששמה מכינים את כל המאפים וזה מקום די גדול ואז שמה יש דלת פתוחה אבל היא יחסית רחוקה מהחנות (זה בעצם 2 מבנים אחד בתוך השני) וזה חוזר על עצמו גם בשעת הסגירה שאני נשארת רק עם עובד אחד (יהודי) לבד במאפיה והדלתות סגורות (הסגירה היא באזור השנה 2 בצהריים) אני אשמח לדעת אם זה ייחוד או לא:) מקווה שהייתי ברורה ותודה על העזרה:) בת 16

ש. היי אני השנה התחלתי ללמוד בתיכון והגעתי מהיסודי עם חברה הכי טובה שלי ועם עוד מישהי שהיא חברה די טובה שלי ומהרג. ע שהתחילה השנה הם התחילו להיות חברות ממש טובות והן די שכחו מימני אפשר לומר והתחברו להרבה בנות ודיברתי עם החברה הכי טובה שלי על זה והיא אמרה שזה ממש לא נכון והיא עדין ממש אוהבת אותי ונהנית איתי. אנחנו עדיין עושות דברים יחד וכל זה אבל היא מתנהגת אלי שונה מאיך שהתנהגה פעם וזה ממש מבאס הייתי שמח לכמה טיפים או עצות נ.ב ממש תודה על מה שאתם עושים זה לא מובן מאליו בכלל!

ש. היי, האמת שרשמתי את השאלה הזו לפני דקה אבל אז הרגשתי צורך לדייק אותה יותר אז אשאל שוב. אתם לא מכירים אותי אז אתן לכם קצת רקע, חברים שלי והסביבה שלי יכולים להעיד שאני תמיד כאן בשביל כולם-מקשיבה שומעת מייעצת ונותנת הרגשה שאפשר לשתף אותי בהכול ולעולם לא אשפוט!! אני אוהבת את זה וגאה בזה. אני לא אוהבת לדבר על עצמי בכלל-לא אוהבת להיות במקום הנזקק שצריך עזרה ואולי אפילו מרגישה שלא מגיע לי שיפנו לי זמן ותשומת לב. אפילו את השאלה הזו קצת קשה לי לכתוב... זה גורם לחברות שלי לקנא בי ולא לפרגן לי כי הן חושבות שהחיים שלי מושלמים (האמת היא שממש לא הן פשוט לא רואות את הצד הזה) אם קורה לי משהו עצוב או אני מרגישה רע אני בדרך כלל סוג של מדחיקה את זה משתי סיבות- 1. אני מרגישה כפויות טובה ומהר אני אומרת תגידי תודה שזה רק זה ומעבירה את זה מראשי2.אני מפחדת לשקוע בזה ולא לצאת מזה. מדחיקה הכוונה ממלאה את זמני בעשייה אחרת ולא חושבת על זה... ואם כבר יצא שאני נותנת לזה מקום אני כותבת לעצמי ופורקת לעצמי ולא משתפת אחרות...אני אוהבת את חברות שלי ויודעת שהן כאן בשבילי ורוצות לטובתי ובכל זאת משהו בי לא מאפשר לעצמי לשתף אותן... אולי אני מפחדת שאם אני אראה להן שאני גם חלשה הן לא ירגישו בנוח לשתף אותי. אני באמת לא יודעת, אני מבולבלת 😴ממש מצטערת על האורך... היה לי חשוב להבהיר את המצב בכדי שהתשובה תהיי מדויקת יותר תודה רבה אתם עושים עבודת קודש!! שבת שלום

ש. היי! אז ככה יש לי חברה טובה, ולפני כמה שנים (כשהכרנו) היא הייתה ממש דוסית מתוקה והכל, אבל בשנתיים האחרונות היא התחילה סוג של להתדרדר, והתחילה ללכת עם בגדים קצרים יותר ולדבר לא מתאים וכל מיני דברים בסגנון... פעם ניסיתי לדבר איתה על זה אבל מבחינתה היא סבבה וזה נורמלי... גם יצא שלפעמים כשהיא הייתה לובשת בגדים קצרים לידי היא הייתה רואה את המבט שלי ואת זה שאני טיפה מאוכזבת, ומאז היא אומרת לי כל הזמן שהיא זרקה את הבגדים הקצרים וכו' ואז לפעמים אני רואה אותה עם חולצה קצרה למשל והיא נותנת לי תירוצים... אז אני ממש לא מנסה לחנך אותה או משהו כזה ואני לא רוצה שהיא תתנהג כמו שצריך בשבילי, אבל זה כן טיפה "מאכזב" כזה כי תכלס באמת ציפיתי ממנה ליותר והיא באמת מדהימה ואני לא רוצה לתת לה ליפול ככה... אבל אני גם לא רוצה לפגוע בה...סליחה ממש על האריכות והבלבול... מקווה שתוכלו לייעץ...

ש. שלום תודה רבה ממש על הפרויקט הזה אתם ממש עוזרים!!השאלה שלי היא כזאת, האם תחרותיות היא דבר טוב וחיובי? האם אני בתור מדריך צריך לעודד תחרותיות ולדרבן חניכים שלי לנצח וכו'?וחוץ מההדרכה בתור בן אדם פרטי האם להיות תחרותי זה לא טוב? תודה רבה ממש!

ש. שלום! קודם כל ישר כוח על הפרויקט הזה! מקום מדהים לקבל בו תשובות או אפילו סתם לשאול בשביל עצם השאלה...אני שיעור ג בישיבה גבוהה, כרגע מתכוון לפחות לסיים את השנה בישיבה ואולי אפילו להמשיך. העניין הוא שמתחילת השנה מתחילות להציק מחשבות ב 2 נושאים עיקריים: צבא וחתונה. המשותף ל 2 המחשבות האלה הן שהרגש צועק שהוא כבר רוצה להגיע אליהן, אבל השכל אומר שזה לא הזמן, ואני אפרט: צבא -בכלל לא פוסל צבא מלא, אפילו אם אתגייס בסוף ש"ג. גם הסדר זה אופציה, כרגע לא צריך להחליט. עד כאן דברי השכל, אבל הרגש מתחיל להתעניין ולהתעסק במחשבה של גיוס למרות שברור לי שהכי נכון לי ואני באמת רוצה זה ללמוד לפחות 3 שנים לפני צבא. חתונה - ברור לי שחתונה לפני גיוס, ואפילו לפני סוף מסלול היא לא אופציה כי ככה קשה מאוד לקיים זוגיות בריאה. מבחינתי נראה לי הגיוני לחלוטין לדחות את החתונה איפשהו לקראת סוף השירות/ אחרי קורס קצינים (אם אצא). וכמו בענייני הצבא, רק חריף יותר- אני לא מסוגל להוציא מהראש את נושא חיפוש אשתי לעתיד, מה שמתבטא בזה שכל שיחה טכנית עם בת (לא שיש לי הרבה כאלה) בסביבות הגיל שלי נראית לי כמו איזה אופציה לקשר לחתונה וזה לא עוזב אותי! אני רוצה ללמוד תורה בשקט, לצאת להגן על עמ"י מתוך מסירות נפש מוחלטת ורק אז להתעסק בבניין הבית בשיא האנרגיה אבל הרגשות שלי מעסיקים אותי בלי סוף, עד כדי כך שאני לא מצליח לדמיין את עצמי סוחב אותן עוד 3 שנים!וזה נהיה רק גרוע יותר אחרי שקיבלתי בחודשים האחרונים איזה 3 הצעות להיפגש איתן וזה פשוט מבלבל אותי לחלוטין! אז לשאלה: אשמח אם תאירו את עיניי להסתכלות אחרת על המציאות שבה אני נמצא. אולי השיקולים שלי לא נכונים/ לא מאוזנים? ודבר שני, האם יש דרך טובה ופשוטה להצליח להתרכז במה שאני עושה כרגע (ללמוד בישיבה) בלי להתעסק בעניינים אחרים (צבא וחתונה) שלא רלוונטיים כרגע? תודה מראש! בן 20

ש. היי, קודם כל תודה ענקית על המקום שנתתם כדי לשאול! לא מובן מאליו בכלל בכלל. אני יודעת שלא לכל השאלות אתם עונים אבל אני ממש אשמח שתענו. אז השאלה שלי היא איך אפשר ששני הצדדים יהיו מרוצים? ההורים שלי גרושים, אני הבכורה. אחים שלי רואים מעין דוגמא. ממש עצוב לי, כי לפעמים אני מרגישה שאני נותנת להם דוגמא אישית כמו שצריך, אני בעצמי מסתבכת. אבא שלי לא רואה אותנו הרבה. ושהוא מגיע, אני לא רוצה להשאיר את אמא שלי לבד. אני רוצה להגיע לאבא, בדיעבד אני כבר מבינה שהוא לא לבד יש לו את אחים שלי איתו. אבל אני מרגישה שאני מצערת אותו. ואני ממש לא רוצה בזה. כאן נכנס גם העניין של כיבוד הורים. שזה בכלל ממש מתסבך אותי. אני פשוט ממש מרגישה שאני לא יכולה להשאיר את אמא לבד ואני לא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה. תודה ענקית מראש!

ש. תגובה לשאלה 1005. הגיע הזמן לבטל צומות. מומלץ לעיין בכל הסוגיה בהרחבה, מובאת גם בפניני הלכה. ובאמת מצד האמת ראוי היה לבטל את הצומות, אך מסיבות טכניות כאלו ואחרות לא עושים זאת. וכמובן גם כדי לזכור את החורבן. כנ''ל במהר''ל על הגאולה. הסיבה העיקרית שלא מבטלים היא כדי לא ליצור פילוג בעם.

עד כמה צריך להקפיד איזה שירים לשמוע? היי קודם כל הערכה עצומה לכל מי שעונה על השאלות- זה עוזר להמון אנשים, יישר כוח עצום!!פתאום שאני יודעת שיש לי את מי לשאול ואף אחד לא יודע מי אני, ולקבל תשובה על כל דבר שאני שואלת זה מטורף!!!התחלתי השנה, ללמוד באולפנה, אני נהנית וממש כיף וטוב לי...האולפנה (הצוות, והשאיפה, והכללים) היא יחסית דוסית, אבל הבנות לא כ"כ. ואני ממש דוסית..! ויש קטע שאני לא יודעת מה לעשות איתו- השירים. עד כמה צריך להקפיד על איזה שירים אנחנו שומעים? עד כמה זה משפיעה עלינו? המון חברות שלי יושבת עם בוקסה ושירים על הדשא, ותאמת שממש בא לי לבוא, לשבת איתם, לשיר איתם, ולצחוק;-) אבל השירים שהם שמות זה לא שירים טובים, ותכלס אני מכירה את השירים האלו, ואני רוצה להצטרף אליהם, אבל אני לא רוצה לשמוע את השירים האלו, אני מרגישה ויודעת שהם לא טובים, וגם לא טוב לי כל היום לשיר ולזמזמם "אני אוהבת אותך" וכו'...😏 אז החלטתי שאני פשוט הולכת לחדר, אבל זה מבאס כי אז אתה מרגיש שאתה מפסיד משהו, אבל אני באמת לא רוצה לשמוע את השירים האלו! ואני לא אבקש מהם לשנות את השירים, כי זה השירים שהם מכירות, ושומעות, ואני לא אגיד להם לשים שירים של זמרים אחרים...אבל אז אני חושבת ואומרת- " נו אולי זה סתם הגזמה??? מה הבעיה ומה זה משנה איזה שירים אני שומעת" אז אולי זה באמת סתם הגזמה?? אני באמת לא יודעת🤷‍♀️(כבר כמעט שנה אני ממש משתדלת לשמוע רק שירים של דתיים(או גם שירים טובים ספציפיים של זמרים שהם לא דתיים אבל הבנתם את הקטע;-)אני כן מאמינה שזה לא טוב השירים האלו אבל אולי אני לא צריכה להגזים עד כדי כך? תודה רבה רבה!!*תענו לי בבקשה בקבוצה, תודה רבה!!

ש. באמת שואלת מה כזה נורא במכנסיים, ברוב המקרים הרבה יותר צנוע מחצאית ..

ש. שלום! השאלה שלי היא שמצד אחד אני מאמינה בערכים של צניעות, כן משתדלת ללכת עם בגדים שאני מרגישה בהם צנועה וכן רוצה שהזוגיות שלי לעתיד תתבסס על צניעות וכמובן שאני רוצה שבעלי לעתיד יהיה אדם שגם הוא משתדל להיות צנוע ומצד שני- אני חושבת שיש לי גוף יפה ויש לי רצון להראות אותו ואיכשהו כל האידיאלים האלה פשוט נעלמים כשיש בנים בסביבה ואני אוטומטית אתלבש חשוף יותר ואתנהג בצורה שונה ולפעמים ההבדל הוא ענק וזה מפריע לי. איך לאזן בין שתי הרצונות ולהצליח להתגבר על היצר? תודה רבה! בת 16