אני בן 16 ואני באמת מתמיד בתפילות הברכות וכו'. אני מרגיש שאני משקיע כ''כ הרבה זמן ומאמץ כי אני תמיד אומר לעצמי שזה ישתלם לי, שאני עושה משהו טוב. אבל ביומיום אני מסתכל על חברים שלי שהם לא עושים מאמצים כאלה בשביל להתפלל או לא נורא חשוב להם לזכור לברך או ללמוד משהו אמוני כל יום. גם האלה שבאמת משקיעים אני מרגיש שאני משקיע יותר, ו... אני לא רואה את כל ההשקעה שלי נושאת פרי. אותם שהם לא משקיעים כמוני הכל די הולך להם טוב, אז כבר באמת קשה לי להמשיך להתפלל בכזה רצון.. כמה אני אמור להתאמץ? כמה אני כבר יכול להשקיע אם אני רואה שזה 'לשווא'? למה לי שאחרי כל ההשקעה הדברים לא מסתדרים ולא הולכים כפי שקיוויתי ולהם שהם לא משקיעים הדברים הולכים טוב...
היי! בתפילת שמונה-עשרה , כשיש את הקטע שמבקשים בקשות אני מרגישה שאני הכי מתכוונת. וזה מציק כי אז אני מרגישה צבועה. מה, אני מתפללת רק מתי שאני צריכה משהו? לא יודעת איך לא להרגיש צבועה עם זה, יותר קשה לי להאמין ולהגיד בדבקות את כל שאר התפילות. (אולי יש המלצות מאיפה ללמוד על פירוש התפילה ?) תודה רבה!
קשה לי החיבור בין כך שהקב''ה מושלם וכל יכול וכו'.. לכך שעצם קיום המצוות שלנו דרך הבחירה החופשית שלנו עושה נחת ליוצרנו, כלומר: אם היינו אומרים שהמצוות הם רק בשבילנו הייתה מסתדרת השאלה, אך אנו חושבים שהמצוות הם גם בשביל הקב''ה, ולכאורה כשאני לא מקיים מצווה הקב''ה חסר, כי יכל להיות מקרה שהייתי עושה את המצווה וכך היה גדול יותר?
איך אפשר לדעת איפה לשים את הגבול בין להשתדל ובין לסמוך על ה'? מתי אני יודעת שאין לי מה לעשות ואני צריכה לסמוך על ה' ומתי אני יודעת שאני חייבת להשקיע ולעשות את כל המאמצים שלי?
מה הדברים שהכי אידאלי להשקיע בהם את הזמן? (גם את הזמן של החיים בכלל וגם ברמה של החמש דקות הקרובות).
דבר ראשון, תודה על התשובה שסיפקתם, אך לפי שיטת הרמב"ם והרב קוק שטוענים שהאדם איננו מטרת הבריאה אלא רק חלק מהתוכנית האלוהית והוא לא המרכז ולכן יכול להיות שיש עוד עולם, מדוע בריאת באדם מוזכרת בתורה ו"העולמות האחרים", בריאתם לא מוזכרת ?
היו לי בעיות באמונה ולמדתי כדי להרגיע את העניינים, יצא שלמדתי קצת יותר (😅) לעכשיו אני מקפידה יותר מהמשפחה שלי. (צניעות וכו') . אמא שלי לאחותי לא כל כך אוהבות שאני סוטה לכיוון הזה ולא כל כך תומכות. (קונה לי חולצות קצרות שאני לא אלבש בחיים רק בשביל לעשות מצפון) מה אני אמורה לעשות?(ניסיתי לדבר איתן וזה לא עזר בכלל).
למה בעצם התפילה בכלל חשובה? הרי אם אני לומד תורה וחדור אמונה, מניח תפילין כל יום ומברך ברכות הנהנין, אני בתקשורת קבועה וכמעט רציפה עם ה', אז למה התפילה? הרי התפילה הרבה יותר מכאנית ופחות בוערת מלימוד תורה. חיבור אל הדת והאל על ידי לימוד גמרא הוא מעמיק וחזק יותר מאשר על ידי תפילה.
למדתי למבחן ונתקלתי במשהו מעניין. נשים לא מחוייבות במצוות פרו ורבו מכל מיני סיבות, סבבה. אך מצווה זו מוזכרת בספר בראשית, לפני קיומו של העם היהודי, אצל אדם וחווה . היא מחייבת את כל העולם. האם גם בני עמים אחרים (לא ישראל) "מחויבים" בפרו ורבו? הרי הציווי נאמר לפני התורה וכו'. בנוסף, נגיד שזה בגלל זה לא כתוב ב7 מצוות בני נוח, למה הקב"ה בכלל ראה צורך להביא להם מצוות כאלו?
יש לנו עוד כמה זמן "סמנריון גשר" ,מפגש חילונים ודתיים, ואני נורא חוששת שישאלו אותי שאלות על היהדות ואני לא יענה באופן ברור ונכון. אני לא רוצה שהם יצאו בגללי עם דחייה לדת ואני גם לא רוצה שהשאלות שלהם ישפיעו עליי מבחינה אמונתית -דתית, מה אני יכולה לעשות?