*ש* היי, דבר ראשון כל הכבוד על המיזם הזה, אשריכם! מותר לנו ללמוד את טעם המצוות? זה לא פוגם לנו באמונה? אנחנו חייבים לעשות את כל המצוות ואם אני אדע מה הטעם למצוות מסוימות ולמצוות אחרות לא זה לא ירחיק אותי מהמצוות שאני לא יודעת את הסיבה שלה? אני פוחדת ללמוד את הטעמים כי אני לא רוצה שזה יגרום לי ''לבחור'' איזה מצווה אני רוצה כי הטעם שלה מוצא חן בעיניי ושל מצווה אחרת פחות ולכן אני לא אעשה אותה אשמח ממש שתעזרו לי לברר מה העמדה הדתית בעניין.
היי(: קודם כל לומר תודה על התשובות העמוקות, אני לומדת מהן המון! הרבה זמן מטרידה אותי השאלה- איך זה הגיוני שאנו מאמינים ומבססים את כל חיינו על דבר שלא ראינו באופן ברור, שלא התאמת אצלנו באופן שכלי? אני מבינה שנראה שאם יש ברואים אז יש בורא. אולם, יכול להיות שכח הטבע הוא זה שייצר את העולם והכל צירופים מופלאים שלו. אשמח לתשובה! תודה!
קראתי עכשיו את התשובה לשאלה 92 (ששאלה האם כדאי להיות בקשר של חברות בגיל צעיר). מה אם אנחנו כבר בקשר? מה לעשות?? וממש קשה לנו להתנתק ניסינו כבר כמה פעמים.. ואנחנו יודעים ומאמינים שזה לא טוב כרגע ושעדיף לחכות. אבל...
היי. אני דתי שלומד בבית ספר חילוני באחד הסיורים מבית הספר היה לנו סיור לבית כנסת קראי, ובתוך בית הכנסת היתה לנו שיחה של "רב" קראי שרק סתר את ההלכה והמנהגים היהודיים. ביציאה מהשיחה ומבית הכנסת התחיל מן ויכוח ביני לבין המורה שלי בנוגע לכך שהם נוהגים בסדר ואין בעיה עם מה שהם עושים כי הם נוהגים על פי התורה, והמורה הוכיח אותי שהרבנים שפסקו את ההלכות הם בסך הכל בני אדם ואינם נביאים ומי נתן את הסמכות להם להחליט לנו ולקבוע לנו. השאלה שלי היא כזאת: מדוע הקראים נחשבים ל"טועים בדרך" כשהם בסך הכל נוהגים לפי התורה שבכתב וישנם דברים שהם מקפידים אפילו יותר מרוב החילוניים? השאלה השנייה שלא הייתה לי תשובה למורה שלי היא: מי נתן לרבנים את הסמכות להחליט ולקבוע לנו איך לנהוג כשגם הם בסך הכל בני אדם והם כמונו? תודה מראש❣
היי אני לא כל כך בקיאה בדיני תפילה אבל ממה ששמעתי לאחרונה, ממש קשה לי להתפלל. כל הדינים האלה רק מקשים לחיבור שלי עם ה'. אם אפשר להתפלל שחרית רק עד שעה מממשש מוקדמת, עדיף כבר שאני לא אתפלל בחופש. אם זה או להגיד רק את ברכות השחר או את כל התפילה כמעט עד הסוף בלי הפסקה, עדיף שאני לא אגיד כלום. וזה ממש מתסכל אשמח לתשובה. תודה רבה!
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" - ציווי, בקשה, מבינה למה זה בתפילה ועוד בין החלקים החשובים "ושמתם דבריי אלה על לבבכם ועל נפשכם..." - כל השאר זה מעין הוראות מתי ואיפה ואיך להגיד/לשים את הפסוקים. למה גם זה חלק מהתפילה?
הי, אמרו לי הרבה שאפשר להתקדם ממשברים ונפילות, שכל משבר הוא הזדמנות למשהו חדש להתקדם בו. ובאמת אחרי כמה שנים ומשברים שעברתי ב״ה ראיתי איך באמת כל משבר מצמח ומגדל אותך. אבל... זה לא הדרך האידיאלית. המשבר הוא בדיעבד ולא לכתחילה. איך אפשר להתקדם באמת ולגדול בדרך שלא כוללת משבר ונפילה?
ראיתי שהרבה מהראשונים מתווכחים האם יש גוף בעולם הבא או לא. למה זה משנה? איך זה משפיע על החיים שלנו? תודה רבה!
היי. אני דתי שלומד בבית ספר חילוני באחד הסיורים מבית הספר היה לנו סיור לבית כנסת קראי, ובתוך בית הכנסת היה לנו שיחה של "רב" קראי שרק סתר את ההלכה והמנהגים היהודיים. ביציאה מהשיחה ומבית הכנסת התחיל מן ויכוח ביני לבין המורה שלי בנוגע לכך שהם נוהגים בסדר ואין בעיה עם מה שהם עושים כי הם נוהגים על פי התורה, והמורה הוכיח אותי שהרבנים שפסקו את ההלכות הם בסך הכל בני אדם ואינם נביאים ומי נתן את הסמכות להם להחליט לנו ולקבוע לנו. השאלה שלי היא כזאת: מדוע הקראים נחשבים לכ"תועים בדרך" כשהם בסך הכל נוהגים לפי התורה שבכתב וישנם דברים שהם מקפידים אפילו יותר מרוב החילוניים. השאלה השנייה שלא הייתה לי תשובה למרוה שלי היא: מי נתן לרבנים את הסמכות להחליט ולקבוע לנו איך לנהוג כשגם הם בסך הכל בני אדם והם כמונו. תודה מראש❣
למה אנחנו בעצם חוגגים יום הולדת? מה באמת כל כך מיוחד ביום הזה? יש לזה הקשר כלשהו ליהדות? איך עושים חשבון נפש? ומה המשמעות של יום הולדת?
מאד חשוב לי שיהיה בי פשטות ואני חושבת שזאת תכונה ממש חשובה אצל כל יהודי אבל אני מרגישה שאני ממש חסרה במידה הזאת ושזה משפיעה לרעה על הרבה דברים בחיים שלי. איך אפשר לעבוד על זה? אולי יש לכם המלצות לספרים על זה או משו?
איך אפשר להתמודד עם הזמן? אני שמיניסטית, וכרגע יש את כל אירועי פורים ובכללי.. אני נהנית מהם ממש למרות הכל ומתקשה לעכל ששנה הבאה לא יהיה לי את זה. לא יהיו לי את החברות האלו שמבינות את השמחה הזאת בלב שמגיעה משום מקום בחודש אדר, את ההרקדות, ההכתרה.. פשוט מפחדת שזהו מכאן אני כבר צריכה לא רק לדאוג לעצמי אלא ממש לייצר אווירה בעצמי לעצמי וכל כך קשה לי לקבל את זה שעוד שנה לא אהיה עם החברות הכי טובות שלי.. שלא יהיו מבחנים ושלא יהיו כל העיניין הזה של שכבות וכיף. שלא תבינו לא נכון, אני שמחה לעבור שלב בחיים, אבל מרגיש לי אכזרי קצת המעבר הזה עכשיו ואני קצת מתוסכלת ממנו כי אני רוצה להגיע עם פול גז אבל עדיין לחוות חוויה דומה למה שאני חוויתי באולפנה או יותר אפילו אבל איך אפשר להסתמך על זה?