אני דתית לאומית ותמיד אמרו לנו שדתיים הם שילוב של שני העולמות (החרדי והחילוני שהם שתי נקודות קיצון) אבל בעצם לא נמצאים באמצע הציר ביניהם כמו שבדרך כלל חושבים אלא במקום נפרד. לפני כמה זמן חשבתי על זה שאני רוצה להתחזק אבל לאן אני אמורה לשאוף? התחזקות בצניעות למשל להאריך את החצאית ולשים גרביונים לא הופך אותי לחרדית? זה לא סותר את מה שחונכנו עליו? איך אפשר להתחזק בתוך החברה הדתית ולהישאר דתיה ולא להפוך לחרדית? אז אולי החרדיות זה כן השאיפה שלנו? תודה רבה וישר כח על המיזם המדהים הזה!
מהי השליחות שלי? למה שאני ארצה למצוא אותה? יותר מזה, אך זכיתי ואיכשהו התגלתה לי משמיים שליחותי בעולם, למה שאני ארצה לעשות את שליחותי? אני אגרום תועלת לעצמי בלבד. כל משפחתי וחברים שלי יהיו עצובים וזה יפריע לשגרת חייהם. זה לא מעשה קצת אנוכי? לעשות את מה שנולדתי בשבילו בשביל למות?
שלום, רציתי לשאול אותך שאלה שמטרידה אותי לאחרונה. ידוע במחשבת ישראל שאין לייחס תארים לקב"ה, שכן הינו מופשט לחלוטין, וק"ו שאין לייחס לו חלוקה כלשהי (שכן זה יוצר ריבוי והקב"ה חד הוא). אם כן, איך אפשר לייחס רצון לקב"ה? הרי זה יוצר ריבוי כלפיו (יש את הקב"ה ויש את רצונו שקיים במקביל אליו וזה לא מסתדר עם תפיסת האחדות). מצד שני, אי אפשר לומר שאין לו רצון - הרי הוא פועל, ורצון קודם לכל פעולה (כגון בריאת העולם, מתן תורה וכדו'). אשמח לתשובה מפורטת! תודה רבה
אהלן:) בזמן האחרון יצא לי להתקל הרבה בזה שכתוב שהאדם נברא כדי להתענג על ה', ויש לי שתי שאלות: א. לא כל כך הבנתי מה זה אומר אבל לפי מה שהבנתי אז בסוף בתכלס המטרה שלנו זה "להנות" בעולם הבא.. זה קצת נשמע כמו דתות אחרות שמבטיחות דברים בגן עדן וכו.. איך זה הגיוני? הרי אנחנו כן מגנים אותם על זה. ב. למה שאדם יברא ויעבור עולם וחיים שמלאים בקשיים ובדברים שהם לא "כיפיים" וגורמים הנאה? ברור שיש הרבה מאוד דברים מדהימים וטובים בעולמנו אבל בכל זאת.. ניסיתי לחפש לזה הסברים אבל לא כל כך מצאתי כי כל המקומות שראיתי שמדברים על זה אז לקחו את זה כעובדה. מקווה שהשאלה שלי מובנת:) תודה רבה לכם!!
מה בעצם כל כך מיוחד ב"שמע ישראל"? נכון שזה מעיד על זה שאנחנו מאמינים ביחוד ה' וכו'.. אבל איך זה קשור לזה שזה החלק הכי הכי חשוב בתפילה כמעט, וזה הפך להיות ה-משפט? זה בסופו של דבר פסוק שאמרו הבנים של יעקב ליעקב.. אז איך הכל מתקשר? קצת התבלבל לי הכל.. תודה מראש!
שלום, אני מאמינה אמונה שלמה בה' אבל יש דבר אחד שאני לא מצליחה להבין! אני מבינה שכל מי שסיים את תפקידו בעולם עוזב לעולם שכולו טוב אבל לא מבינה מה איתנו כאן למטה? למה ה' נותן לנו להתמודד עם כל הצער הזה והכאב שנגרם מפטירתו של אותו אדם ואני לא מדברת על מישהו שנפתר מזיקנה (חס וחלילה לא מזלזלת ) אלה אנשים שמתים בדרכים נוראיות מול חברים שלהם כמו תמר ז"ל שנמחצה למוות (סליחה על התאור ) איך אנחנו בתור בני אדם יכולים להתמודד עם דבר כזה ?? איך אפשר להכיל את זה ? ולמה המוות חייב לבוא בייסורים?
איך מפסיקים להיות אובססיביים לגבי משהו או מישהו?
לא בקטע הלכתי ולא בקטע של מותר לאסור וממש לא בקטע של מומלץ או לא. איך 'מתחילים' עם מישהו? אני חושבת שהוא גם רוצה והוא פשוט מתבייש. איך לשלוח סימנים? (בדרך צנועה וכשרה כמובן p: )
מה המינון הנכון בין עזרה לזולת לאכפתיות עצמית?
היי יש מישהו שממש פגע בי בעבר בקטע שהוא עשה לי הרבה רע באופן מתמשך, ממש הרבה זמן ואני יודעת שמבחינתו הכל היה בשביל שיהיה לי טוב והוא עשה את הכל לטובתי, אבל מהצד שלי זה גרם לי לצרות. אני יודעת שהכל זה רצון ה' ושאם זה קרה הוא כנראה רצה שאני יעבור את זה אבל קשה לי להשלים עם העובדה ובא לי שכולם ידעו שמגיע לו רע בחזרה. מה אפשר לעשות עם זה??
תודה רבה על הכתובת וההזדמנות לקבל מענה על שאלות! תמיד היה לי קשה עם שנאת חינם מבחינת זה שאני לא שונאת אנשים סתם, אלא יש סיבה שאני שונאת אותם. לפעמים השנאה מסיבה שטותית ולכן אני מבינה לה זה שנאת חינם, אבל לפעמים זה כי באמת יש לי סיבה והצדקה חברתית לשנוא את האדם הזה. אני לא רוצה לעכב את הגאולה בגלל שאני שונאת אנשים, אבל אני לא מצליחה לצאת מהתסכול מזה שיש לי סיבה לשנוא את האדם הזה. מצד שני, האם אני באמת מעכבת את הגאולה? כי לא משנה כמה אני אנסה לא לשנוא אפילו אנשים שעשו לי רע וכד', תמיד יהיו אנשים בעם ששונאים, עם סיבה ובלי סיבה. שווה לי להתאמץ בכלל?
כל פעם שאני הולכת ברחוב ורואה עניים/קבצנים/קשישים שיושבים ומקבצים נדבות,ממש קשה לי לעבור לידם בלי לעזור,ולתרום. ואני עוברת ליד הרבה,מה עושים?