אני יודעת שזה לא בדיוק התקופה בשנה אבל פשוט מאז פורים אני מנסה לסדר לי את החג הזה בראש ולא מצליחה.. יש לי ככ הרבה שאלות עליו.. אני לא מצליחה להבין איך פורים מסתדר עם היהדות.. זה כאילו יום שבו אנחנו משחררים מעצמנו הכל.. יום שבו אנחנו דופקים את הראש, משתכרים, ותכלס אין לנו מושג מה יצא ממנו.. ובכללי זה נראה לי ככ לא מכבד!! לשבת בסעודת חג כשכל הבנים מסביבי -לא דווקא מהמשפחה- שיכורים ולא מודעים למעשים שלהם, והם גם ככ הרבה פעמים משפילים את עצמם, גם אם זה בדברי תורה, ותודה, וסליחה.. גם אם הם אומרים דברים יפים הדרך היא דרך של שיכורים, היא מוגזמת ככ ומוקצנת.. מרגיש לי כאילו הבנים הופכים קצת להיות ההצגה של הבנות, אבל תכלס זה השמחת חג שלנו.. קיצור לא מבינה איך זה השמחה של החג כשבעיקרון היהדות מאמינה בשמחה ככ שונה, הרבה יותר עמוקה ופנימית.. אני ישמח לקצת סדר...תודה רבה!!
איך לאהוב את עצמי? להעריך את הגוף שהקב"ה נתן לי ולמצוא את האור שבו. איך מוצאים את האור?
אני בת 17 וחצי+ ואני מאמינה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ועדיין הוא פה איתנו שומר עלינו ומשגיח על כל אחד ואחד ממנו ומנהל את העולם. ואני מאמינה בנוסף שהמצוות הן באות לכוון אותנו, וזה "המתכון המנצח" לחיים הכי נכונים וטובים בשבילנו. מה שחסר לי זה ה'פגישה' בינהם, איך הקדוש ברוך הוא נתן לנו את המצוות?(לא טכני איך,קשה לי להגדיר את זה,זה יותר תמיהה של איך זה הגיוני..),מי אמר שמה ששרד כביכול עד היום זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לפני 2000 שנה במעמד הר סיני?
רציתי לשאול על תכלית העולם. אחרי שאני מאמינה שהקב"ה ברא את העולם, אני עדיין לא מצליחה להבין למה? הרי הוא שלם- אז איך היה חסר לו משהו? בשביל מה הוא צריך נבראים? הרי אם זה מתוך רצון, סימן שהיה חוסר. והקב"ה שלם! ואם תכליתנו היא לתקן עולם במלכות שדי, מדוע ה' (כל יכול!) לא יעשה זאת לבדו?
האם מותר שיהיה לי חלום לעבוד בעבודה כלשהי, וכך לתרום לעם ישראל או שהחלום שלי צריך להיות רצון ללמוד תמיד תורה בישיבה? אם כן, יש שייכות לעניין הגיל, או כבר שנה הבאה אוכל להתמקצע בעבודה שארצה לעבוד בה בעתיד?
איך להתכונן לפסח? נפשית ורוחנית, ממש להרגיש את החג ואת התרוממות הרוח ולא רק את הבאסה של הקורונה והשולחן שנהיה קטן..
אני עוברת דיכאון, וזה הדיכאון הראשון שלי בחיים. המציאות החדשה עושה לי יותר מידי רע. אני בנאדם שמח ברמות. בוכה רק במקרים קיצוניים והכרחיים. ואני לא מפסיקה לבכות. לפחות פעם ביום. המצב הזה נוראי בשבילי. המצב בבית לא עוזר, אני בכורה וכל היום צועקים עליי. ולא צועקים בצורה של פשוט הרמת קול. יש טון של שנאה בקול שלהם. אני יודעת שזה לא נכון, אבל הם רק צועקים עליי כל הזמן ורק מקטינים אותי. אני לא יודעת מה לעשות. וממש קשה לי לעשות כיבוד הורים ככה. השאלה שלי האם זה בעצם הגיוני שיהיה לי קשה נורא לכבד אותם ומה אפשר לעשות ועוד שאלה, זה איך אפשר לצאת מהדיכאון הזה. אני לא יכולה לראות את חברות שלי, זום עושה לי יותר רע כי זה מרגיש שכולם בכלא ואני גם לא כל היום בפלאפון, אני נכנסת לשיעורים של מדרשות וישיבות, אבל זה לא עושה הבדל.... אני חייבת עזרהה מהררר😓💗
היי, בזמן האחרון אני מרגישה שאני די בקשר לא טוב עם אמא שלי, יש בינינו הרבה ויכוחים וזה יוצר מצב לא נעים, ובגלל זה יוצא מצב שקשה לי יותר לכבד אותה וככה אני לא מקיימת כמו שצריך את כיבוד הורים (כי זה מגיע גם לפעמים לדיבור לא ככ יפה). אשמח לעזרה מה אני יכולה לעשות, תודה רבה לכם!
למחות את זכר עמלק זה אומר להשמיד אותו מהיסוד. לכלות אותו לגמרי. אפילו תינוקות, ילדים וזקנים. מלכי העבר צוו לעשות את זה כמה פעמים אבל בכל פעם עמלק נשאר ולכן אנחנו עדיין מצווים למחות אותו. זה אומר שלעתיד לבוא אנחנו נצטרך לעמוד מול תינוק, עמלקי, אבל עדיין תינוק, ולהוריד עליו חרב או לירות בו כדור? איך זה הגיוני מוסרית? זה באמת מה שאנחנו מצווים עליו כיהודים? רצח של תינוקות חפים מפשע?? אנשים זקנים וחסרי אונים? נשים בהריון? ילדים?
אני לא מבינה איך יכול להיות הפסקי הלכה שיש בזמן האחרון. רק השבת בפרשת ויקהל פקודי למדנו כמה השבת חשובה והיום בבוקר אני רואה בעיתון שכתבו שיש רבנים שמתירים לשים בליל הסדר על השולחן מחשב פועל! זה פשוט לא הגיוני! ואפילו אם זה מותר מכל הבחינות, זה פשוט לא נשמע אמיתי. איך יכול להיות שבמשך אלפי דורות נאבקנו עם אי ספור מלחמות, גלויות, רדיפות, גזירות קשות, שואה ובכל הזמן הזה אנשים הקריבו את עצמם בשביל קידוש ה'! בשביל לשמור עוד מצווה אחת! כבר עברנו מגפות קשות ועם כמה שהנגיף הזה קטלני ומסוכן וקשה, זה פשוט נראה כאילו אנחנו "מתקפלים"! איפה האמונה שלנו? אנחנו יכולים באמונה גדולה ובעזרת ה' להתמודד עם המגפה הזאת בצורה הרבה יותר אמונית ועם הרבה פחות התפשרויות!
היי, סליחה שזה ארוך... תמיד בסרטים ובספרים יש את הילדה הזאת שעוברת בריונות וכולם שונאים כי היא מצליחה בלימודים וכו'. ובסוף היא מצליחה יותר מהם וכולם נחמדים אליה וסוף טוב הכל טוב. ברור לכולנו שדברים כאלה לא קיימים במציאות ואנחנו לא מאמינים שהם יקרו. (עוד שנייה מגיעים לפואנטה, שנייה חחחחח) העם היהודי סבל וסובל מאנטישמיות בין היתר בגלל שהצטיין בכל מיני תחומים שאחרים לא הצליחו בו (לשתול בגוש קטיף, הלוואה בריבית וכו'). אנחנו מאמינים שבסופו של דבר אנחנו העם הנבחר ויגיע היום ויבנה לנו בית המקדש (לא יודעת מה מאמינים שיקרה לשאר העמים אבל זה לא מאד קריטי לי עכשיו). השאלה שלי היא, האם אנחנו לא מאמינים במשהו שלא יכול לקרות? אולי הגאולה היא סתם סיפור שאנחנו נאחזים בו בשביל להסביר את האנטישמיות שקיימת? עוד שאלה, האם השאלה שלי היא כופרת, ואם כן, מה אני אמורה לעשות עם זה? תודה!!!! בת 16