היי, אשריכם על המיזם! אתם עוזרים לי במגוון שאלות. אני מתפללת להקב"ה עבור משהו שאני יודעת שאינו כל כך נכון לי.. אבל אני כל כך רוצה אותו! אני רוצה אותו בחיי. בתפילתי אני מבקשת שאם הדבר הזה אינו נכון לי אז שילך הרצון. והוא רק מתחזק. בנוסף, יש הרבה דברים שאני חולמת עליהם הם בפנטזיה שלי אבל אני יודעת שהם לא.. לא רציונליים. לא יקרו לי כי זה לא מתאים כל כך אבל יש בי תשוקה אדירה אליהם. אני משתדלת ללמוד על טיב שיפור המידות אבל.. אין שיפור
היי, ותודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה! (בת, 16) מאז שהייתי ילדה מאוד קטנה, היה לי מאוד ברור איך אני רוצה שהבית שלי יראה, איזה סוג בעל אני רוצה, מה ההשקפה שלי בחיים ואיזה סוג אמא אני רוצה להיות וכו' אמנם זה השתנה קצת במהלך השנים, תמיד היה לי מאוד ברור מה היא הדרך הטובה בשבילי ומה אני רוצה, (ואיך אני תמיד מתקדמת עם עבודת הבורא כדי להגיע לשם) אני ממש מרגישה שבשנה וחצי האחרונות, זה הרבה יותר מבולגן לי, שום דבר לא ברור לי בכלל. אני לא בטוחה בדיוק איזה בית אני רוצה להקים, ובעיקר באיזה רמה דתית. זה מאוד מאוד מבלבל אותי, אהבתי לדעת בתוכי מה החלום שלי ולשם לשאוף. אבל אני לא יודעת מה אני רוצה, אשמח אם תוכלו לתת לי טיפים על איך ללמוד בעצמי מה אני רוצה, ולמה זה קורה לי? למה לא הכל ברור כמו שזה היה תמיד ואיך אני יכולה לגרום לכך שזה יהיה ברור. תודה רבה!
היי, יש לי שאלה בקשר למעמד הר סיני- הרי לפי מה שאנחנו מאמינים בו, כל הנשמות של כל עמ"י היו במעמד הר סיני. אבל משהו לא מסתדר לי כי אם כל הנשמות היו זה אומר שיש איזשהו מספר מסוים של נשמות בעמ"י כי לא יכול להיות שהיו מספר נשמות אינסופי הרי זה לא נגמר, ואז זה אומר שמספר הנשמות שהיו במעמד הר סיני יגמרו מתישהו ואז לא יהיה עמ"י. אני מאמינה שעמ"י ימשיך בעז"ה לאורך כל הדורות אז לכן זה לא מסתדר לי..
ש. נכשלתי כבר ב2 טסטים וקיבלתי טסט 3 לעוד כמעט חודש. אין לי כוחות לעשות עוד שיעורי נהיגה ולגשת לעוד טסט כשיש סיכוי שאני אכשל (למרות שאני יודע לנהוג). אני מרגיש שזה ניסיון קשה מדי בשבילי וכועס על ה' שנתן לי אותו. זה מרגיש לי צביעות וכפירה אבל זה מה שאני מרגיש. מותר לכעוס על ה'? איך להתגבר על הכישלון ולהמשיך הלאה?
*ש* איך להשתחרר מסטיגמות שנוצרו עליי? הסביבה שלי מגדירה אותי בצורה כלשהי, כי באמת התנהגתי ככה, ואז מרגיש לי שאני מתאימה את עצמי לתבנית הזאת שיצרו לי ואז ממשיכים לראות אותי ככה ובעצם זה לא נגמר.. איך לשנות בעיקר את ההסתכלות של עצמי עליי שלא תהיה מושפעת מבחוץ?
*ש* היי. תודה על המקום לשאול בו👌 אז אני בת 18 וקיבלתי מה' מתנה מדהימה- כישרון לשירה. ביום שלמדתי לדבר- יצאה מנגינה, ברגע שלמדתי קרוא וכתוב- נאספו שירים למגירה. אם אני לא עוסקת בה הנשמה שלי מאותת לי בכל מיני דרכים, חלקן מעיקות, לחזור למוזיקה. ואני רוצה להבין באמת, למה אני לא יכולה להוציא מהכוח אל הפועל את הכישרון שלי? למה זה צריך לבוא בהתפשרות ובזהירות? ולא אני לא רוצה לתת לאחרים לשיר את האמירה שלי, ולא רוצה לשמור אותה רק לבעלי המדהים שיחייה. אני אוהבת את הקב"ה ואת דרך התורה- בחרתי בה. צניעות זה ערך קדוש ועליון בעיניי. אבל למה שהקב"ה ייתן לי דרך ביטוי כזאת- לא באתי לפה כדי לשמור לעצמי. מה הטעם??
*ש* אני מרגישה שאני לא חלק מההוואי היהודי, שאין לי שפה משותפת עם השיח הדתי-לאומי, בעיקר כי חסרים לי הרבה מושגים בסיסיים. אם תוכלו לעזור לי קצת ולהסביר מה זה קו וגוש, מה זה אומר שמישהו רמבמיסט, ועוד כל מיני כאלה, זה יעזור לי ממש...
*ש* היי(: יש עניין שמפריע לי כבר הרבה זמן. פעם היה לי קשר תלותי עם חבר שלי... וזה גרם לי לעשות "חושבים" על מהו קשר לא נכון... בהתחלה היה לי קל לומר ש"תלות" זה דבר שלילי ולכן קשר שיש בו תלות הוא שללי. אולם, גם הקשר שלי עם ההורים שלי ואפילו עם הקב"ה הוא "תלותי". אז קשה לי להבין. א'. קשר תלותי הוא טוב או רע? ב'. איך מזהים קשר לא נכון? מערכת יחסים לא בריאה. **הזדמנות לומר תודה ענקית לכל מי שעוסקים במלאכה הקדושה הזאת! אתם לא מעלים בדעתכם כמה זה עוזר ומקדם! תודה!
הייי:) הייתה לי שאלה בראש כבר הרבה זמן וחשבתי שאתם המקום.. מקווה שהשאלה לא אישית מידי.. אני אדם ריאליסטי אבל חולמני. אני אוהבת לחלום על מה שיקרה איתי בעתיד ומה אעשה.. ואני גם חולמת על דברים לא כ"כ אמיתיים/כאלו שלא יוכלו לקרות.. יש לי כמה חברות טובות מהמגזר החילוני וכל פעם שהן מספרות על הא ודא מהחיים שלהם בגזרת הבנים בנות אני אומרת לעצמי "תודה הקב"ה שאני לא שם!!" כי זה נשמע לי לא טוב. אבל.. אחת אחרת מספרת לי על משהו מדהים שיש לה. אני מקנא בחופשיות הזו.. אני לא מזלזלת בשמירה עצמית, אני בעצמי שומרת נגיעה שנית ובכללי מאוד זהירה במערכות יחסים אבל אני.. גם רוצה. אני רוצה מערכת יחסים כזו שאוכל לגעת בחבר שלי, להמשיך איתו לאן שבא לי, לצאת לטיול אבל אחד אמיתי ולא כזה שאני אפחד שבמקרה אצטרך ממנו עזרה פיסית כלשהי או לתכנן הכל מראש בלי להיות לבד פה או שם.. אין מחוייבות ענקית שרובצת על הראש. נכון שמחוייבות נועדה לשמור עלינו אבל.. אני מרגישה שאני מפספסת משהו. נשף? נשמע לי מדהים. חבר בגיל 17? עוד יותר מתוק. יכול להיות שאני מדמיינת מידי, ומה לעשות אני יודעת גם לבאס את עצמי בריאליסטיות אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שאני מפספסת משהו.. בת 18
*ש:* שלום וברכה. אני נערה מלאה, קצת יותר מזה... אני עובדת על זה וירדתי המון בתקופה האחרונה. (23 קילו.) למרות כל המאמצים אני מרגישה שנאה עזה כלפי עצמי, אני לא אוהבת ולא מקבלת את המראה שלי. קשה לי להסתכל על עצמי במראה ואני מרגישה הכי מכוערת בעולם. קשה לי ככה, ניסיתי לדבר על זה עם אמא שלי אבל קיבלתי רק תשובה של "את מהממת, מספיק לדבר ככה." אשמח ליעוץ מה אני יכולה לעשות בשביל לשנות זאת, לקבל את עצמי ולהעלות את הביטחון העצמי. תודה ענקית מראש! בת 16.
*ש* אני חושבת הרבה על המוות- מה יהיה ואיך יהיה... גם מפחידה אותי המחשבה שאומרים שאחרי שיבוא המשיח נחיה לנצח... לנצח- זה נשמע קצת מפחיד.. וגם אם לא זה- בעולם הבא זה לנצח מה נעשה פה או שם כ"כ הרבה זמן?? ומה אפשר לעשות עם המחשבות האלה?
היי. תודה רבה על האפשרות לשאול שאלות..לא מובן מאליו בכלל! אני לומדת בכיתה י"א. יש לי חברה ממש טובה, רק שיש 2 בעיות- אני בערך כל היום חושבת עליה, ולפעמים מתוסכלת ועצובה מזה שאני לא רואה ממנה הודעה. זה מגיע לעיתים קרובות למצב שיש לי כאב ראש מכל המחשבות עליה וגם למצב שאני פשוט נפגעת ממנה אם היא לא עונה לי או אם היא לא שלחה לי הודעה או אם היא מחוברת אבל לא עונה לי, וכל דבר אחר- ובאמת על שטויות והכל מאחורי המסך(=ככה שאני לא באמת יודעת מה הכוונות שלה אבל אני לוקחת את זה לרוב למקום של להיפגע וזה ממש לא נעים). חשוב לי לציין שכל המצב הזה לאו דווקא עכשיו בגלל הסגר והקורונה-שלא התראינו הרבה זמן, זה התחיל הרבה לפני. אשמח לעצות מה אפשר לעשות...תודה רבה!