שלום לכם! ראשית-תודה לכם על היוזמה. לאחרונה אני מרגישה ריקנות.. ריקנות לא מוסברת. הרגשה שאני מיותרת בעולם.. הקורונה הגיעה ורק הדגישה את ההרגשה הזו. אשמח לעצות מה אפשר לעשות.
דבר ראשון, תודה רבה לכם, זה פרוייקט מדהים! רציתי לשאול לגבי השואה, זה נראה לנו נורא שעם אחד רוצה להשמיד עם שלם באופן טוטאלי ולא להשאיר לו זכר רק בגלל תורת הגזע. אבל גם אצלנו, בתורה, כתוב שצריך למחות את זכר עמלק. כולם, אנשים נשים וטף... זו שאלה ששאלתי אנשים חשובים וחכמים כבר כמה פעמים, אבל כל פעם קיבלתי תשובות לא מספקות. או שעמלק הם באמת מייצגים את הרוע בעולם, הם עם של נוודים שבאמת משפיעים רע, ובאמת צריך להשמיד אותם. אבל גם הנאצים האמינו באמת שמהיהודים מגיע כל הרוע בעולם. הם באמת באמת האמינו שהעולם לא יוכל להמשיך להתקיים כל עוד יש יהודים בעולם.. או שאמרו שיש מוסר אלוקי ומוסר אנושי, ואם הקב"ה אמר אז כנראה זה באמת נכון. אבל כנל, כמו שאנחנו מאמינים במאה אחוז בקב"ה ושמה שהוא אומר כנראה זה טוב ונכון, גם הגרמנים האמינו במאה אחוז במנהיגים שלהם.. אשמח לשמוע אם יש לכם עוד כיוון לחשיבה על השאלה:) תודה רבה לכם!
אני ממש מפחדת לא להעריך את כל הטוב והפשטות שיש בעולם. מה אפשר לעשות כדי לזכור כל הזמן להעריך את מה שיש לנו?
שלום שלום:) בזמן האחרון כל הזמן קופצות לי פרסומות של נוצרים משיחיים בעברית(אולי זה יהודים שהתבלבלו בדרכם) ומשפט המנחה הוא-להפסיק את השקר שהרבנים מפגרים לכולנו", במטרה לפרסם את הנצרות ואת ישו בדרך האמיתית והנכונה. אני מאוד מאמינה שזה מאת ה' ושהמשיח מגיע והכל יהיה ברור, אבל צריך לפעול למען זה? איך להגיב ? יכול להיות שעכשיו נער/נערה/מבוגר/ת צופים בזה וחלילה בוחרים ליטול מעצמם את עול המצוות היהודי ולבחור בדרך השקרית של הנצרות
בשנים האחרונות מנקרת בי שאלה ואשמח אם תוכלו לענות לי. בתור נערה דתית אני מאמינה שיש לקיום שלי משמעות והכל, אבל בסביבה שלנו וגם בתורה, נראה כאילו המשמעות שלי והתפקיד שלי בעולם הוא להיות אמא וזהו. הסיפורים בתנך הם על אמהות, וגם נשים שכן "עשו מהו" הן בודדות מאוד. הקב"ה ברא אותי רק בשביל להיות עקרת בית? רק בשביל ללדת? ואם כן, אז למה יש לי רצונות? למה יש לי תכונות אם בסוף המטרה שלי היא להישאר בבית?
תודה רבה רבה על הפרוייקט הזה!! ממש נעזרתי בתשובות שלכם! עכשיו, כשהלימודים מרחוק החלו, אין תפילה בבוקר אז לקחתי על עצמי לקום מוקדם יותר ולהתפלל. הבעיה היא ביום שישי (אנחנו לא לומדים בשישי) אני גמורה מעייפות מכל השבוע ואני מתעוררת מאוחר, וכך עובר הזמן של שחרית אבל כן בא לי להתקרב יותר לה'. לפי היהדות היום מתחיל בלילה ולכן אם אתפלל קבלת שבת, זה כאילו לא התפללתי ביום שישי. עד איזה שעות בדרך כלל אפשר להתפלל שחרית? להתפלל מנחה ייחשב? תודה!
ש. אהלן, קודם כל תודה רבה! אתם עושים עבודת קודש וזה לא מובן מאליו! יש שאלה שמעסיקה אותי כבר תקופה. לפעמים אני נמצאת בסיטואציה שאני פוגשת מצווה ואני מרגישה משהו פנימי כזה של דחיה. אני אתן דוגמא- תפילה בבוקר או סתם שירי שבת שאני מרגישה שמשהו בפנים לא רוצה את זה, דוחה את זה. אני מרגישה שאותו הדבר מאוס עלי ואני לא רוצה לעשות את זה(כמו לשיר שירי שבת). עכשיו, אפשר להגיד שהפתרון הוא לעשות את אותם הדברים גם בלי שאני רוצה אבל אני לא יכולה לדמיין אותי מתעלמת מאותה הדחיה. זה משהוא ממש חזק שאני לא צליחה להתנגד אליו. אשמח אם תעזרו לי בעניין הזה:) תודה רבה!
יש לי חבר טוב שנמצא במצב לא טוב, חוזרים אליו דברים מהעבר וזה ממש מוריד אותו, נסיתי לדבר איתו וזה כבר מעל היכולות שלי, והוא לא מוכן לשתף אף אחד.. מה אני יכולה לעשות?
אני באמת לא מתנשאת ולא מוציאה דבר מהקשרו. אבל אני יותר טובה מאחותי בהרבה דברים, אני קיבלתי דברים שהיא רצתה ולא הצליחה, אני יותר מצליחה בלימודים ואני יותר חברותית. יש לה טיפה בעיות התנהגותיות, היא כל הזמן צועקת, מאשימה, צינית, מתנהגת באכזריות ולא מאפשרת לסביבה שלה להיות רגועה (לא תמיד בקטע טוב). ניסיתי לדבר על זה עם אמא שלי (שגם יודעת מכל הבעיות הללו) וכל פעם היא נורא מתעצבת ומרגישה שזה כישלון שלה בחינוך שלה וזה ממש מעורר דמעות. אני יודעת שלא הייתי רוצה שילדים שלי (בעז"ה עוד כמה שנים...) יגידו לי שנכשלתי בחינוך שלהם. מה אני אמורה לעשות? (ניסיתי לדבר עם אחותי וזה לא עובד. היא איתי בבית ספר ולכן אני גם לא יכולה לפנות לצוות המורים) אשמח לתשובה פרקטית ולא מאד באוויר. תודה רבה על הזמן! בת 14
ישר כוח על הפרויקט הנפלא! הבנתי שאסור ללכת לחוף ים מעורב, אך מה אם אני בא לחוף הים כבילוי ואני לא נכנס למים, הולך עם בגדים צנועים ומאוד נזהר בשמירת העיניים, האם גם אז אסור לחלוטין?
אהלן וסהלן:) אני בת 17. אחותי בת 14 ומאוד מאוד מאוד קשה לי מולה. בכללי היא ילדה שצורכת הרבה סבלנות(כלומר, מי לא? אבל היא באופן מיוחד מוציאה לך את המיץ), מהמסגרת הלימודית, ההורים שלי... אני על הגל של עבודת המידות שלי וכל פעם בשיחה איתה אני נופלת מחדש, היא פשוט מוציאה אותי מדעתי!!!! אני יכולה להגיד לה מילים באמת נוראיות ואני אחרי שנייה יהיה בהלם מעצמי כי אני לא מדברת ככה. אשמח לעצות איך אוכל להיות יותר סבלנית אליה ולסנן את המילים ואת הרגשות הכועסים שלי. תודה לכם!!!! שנפגש בבית המקדש עוד השבוע!
היי, רציתי לומר קודם כל תודה רבה על האפשרות והמקום לשאלה, רציתי לשאול מה הוא בעצם ההבדל בין צניעות לענווה? אני מרגישה על עצמי שברוך ה׳ אני יודעת ומודעת ליכולות שלי ואני יודעת שהכל מה׳ ומה שאני עושה וכל מה שקורה לי והחוזקות שלי וכל מי שאני זה בזכותו וממנו. אבל כשמשבחים אותי אני לא אוהבת לשמוע את זה כלכך ומנסה להקטין את עצמי באיזה שהוא מקום. ואז מצד אחד אומרים שבשביל באמת להיות בענווה אני לא צריכה להגיב בצורה שהיא לא ״מפרגנת״ לעצמי אלא ההיפך לבוא ולעמוד מאחורי זה אבל איך זה לא הופך לגאווה או שחצנות בעיניי האחר? איך שאני מרגישה לגבי הגישה שלי והתגובה שלי ומודעת ומודה על זה שזה מהקב״ה זה לא איך שרואים אחרים. והאם זה בכלל עניין של צניעות? וגם שם, איפה הגבול של גאוותנות לבין הכרה ביכולתינו מהקב״ה? תודה רבה🙏🏼☺️