כל השאלות שנשאלנו

היי, תודה ממש על מה שאתם עושים!! הרמב"ם מדבר על כך שאדם חכם הוא אדם שהולך בכל מידה באמצע ולא בקיצוניות. השאלה שלי איך יודעים למצוא את האמצע המדויק הזה? מפני שלכל בן אדם יש נטיות או העדפה (גם בלתי מודעת) למידות מסוימות שאליהן הוא יקפיד יותר. בנוסף כל אדם מושפע מהבית והסביבה שבה הוא גדל. יש בתים שמקפידים על מידות מסויימות יותר ומידות מסויימות פחות (לא בכוונה אלא ככה האדם) עכשיו אני רוצה באמת לכוונן ולדייק אותי לאמצע אבל אם גדלתי בסביבה מסוימת בה יותר נדיבים אבל גם יותר כועסים. כך אוטומטית הספקטרום שלי נגיד של מידת הכעס יצטמצם וכך גבול האמצע שלי לא באמת יהיה מדויק. אשמח שתעזרו לי לדעת למה אני צריכה לשאוף, לאיזה "אמצע" מדויק. תודה רבה רבה :)

יש לי קושי גדול בלהאמין ולתפוס את החיים שמעל הנורמה.. את כל חיי הרוח... אני אסביר, אני מתפללת כל יום ב"ה ומשתדלת לעשות את רצון ה' באהבה. אבל מאוד קשה לי לומר תהילים ולהאמין שזה ישפיע או ללכת לקברי צדיקים ולהאמין שזה יעזור... אפילו סתם לעשות "מים אחרונים" ולהבין שזה מנקה ממני דברים רעים... ואת כל העיניינים שיש מעל הטבע (עקרונות בסיסיים בחוכמת הקבלה וכדומה... ) ועל זה בדיוק רציתי לשאול, זה בעיה? ניתן לעבוד את הקב"ה באופן רצוי ללא התחברות יותר מדי אל חיי הרוח שבהם? זה נקרא עבודת ה' חלקית? אני אחדד, ניתן לעבוד את ה' באופן האידיאלי ללא התחברות אל הדברים הגבוהים האלה?

זה מרגיש לי קצת לא פייר, למה יש אנשים שהיו בשואה, אם הם שרדו אז לרוב איבדו את כל הקרובים להם ואז אחרי כל זה הם מגיעים לארץ ישראל וצריכים להתחיל להקים מדינה. וחלקם נופלים במלחמות פה את חלקם אין אף אחד שיזכור. אנחנו ישר הגענו לעולם שכבר יש מדינה ואין דברים גדולים שצריך לעשות. אפילו בתקופה של הקורונה כל מה שצריך כדי "להציל את העולם" זה לשבת בבית. למשל סבתא רבא שלי בגילי (17) שרדה את השואה, עלתה לארץ בספינת מעפילים, הייתה במחנה עצורים בעתלית, איבדה חלק מהמשפחה שלה ונשארה כמעט לבד. ומה אני בדיוק עשיתי? כלום

הרבה פעמים אני מרגישה שאני לא סבלנית. שאין לי סבלנות לחכות שדברים יגיעו, אין לי סבלנות לקרוא את כל הדף במלואו או לראות את כל הסרטון בלי לדלג, לפעמים אני לא אקרא הודעות בשלמותן ואפספס כל מיני דברים חשובים וכו. אני ממש מתאמצת להרגיש ולהנות כמה שיותר ממה שיש עכשיו ולהתרכז בו אבל תמיד יותר קל לי להיות במחשבות על העתיד.. אשמח לטיפים אם יש לכם! גם על איך לעבוד על סבלנות וגם על איך להנות יותר ממה שיש עכשיו תודה רבה רבה!!!

ש. נכשלתי בטסט. נהגתי מושלם ונפלתי בסוף על שטות בינתיים כל החברות עוברות טסט ורק אני נכשלת אני משתדלת לפרגן מכל הלב אפילו שזה קשה ברמות שאי אפשר לתאר. כולם אומרים לי שהכול לטובה וה' עושה מה שהכי טוב לי ואולי הייתה אמורה לקרות תאונה וה' לקח את התפילות שלך למשהו אחר... אבל נמאס לי מה כבר ביקשתי? ה' לא יכול לתת לי גם רישיון וגם למנוע את התאונה???

ש. קשה לי לחזור לשגרה. לא יצאתי מהבית כמעט חודשיים, ואני מרגיש שבזמן הבידוד הזה התפתחתי מאוד מבחינה רוחנית תורנית ואישית וכשאני צריך לחזור עכשיו לשגרה-אני מרגיש שהיא לא מתאימה לאדם החדש שנהייתי. וגרוע מזה, אני מרגיש שהיא רק מקלקלת לי את מה שבניתי. כאילו עד עכשיו צללתי והחזקתי את האוויר, והייתה לי הזדמנות לצאת ולנשום אוויר ועכשיו אני צריך לחזור ולצלול חזרה. איך אפשר לשמור על עצמי ועל האישיות הרוחנית שלי חזקה?

ש. אשריכם ואשרי חלקכם, תודה. בכל התקופה הזו, אנו נבחנים מהבית. להורים שלי מאוד חשוב שהציונים שלי יהיו גבוהים והם טוענים שאם הציונים האלו ישרתו אותי בעתיד, זה בסדר שאעזר בחומר בשעת המבחן בבית. מה אתם אומרים על זה?

ש. שלום:) ב"ה חברה שלי התארסה(היא בת 18) וממש קשה לי לשמוח בשבילה..אני כן שמחה- אבל גם ברגע ששמעתי נהייתי עצובה מאוד, סתם, בלי סיבה..פשוט התחשק לי לבכות.. איך להצליח לשמוח בשבילה? במיוחד כשאני לא יודעת את הסיבה לעצב? אני בת 17

ש. לפעמים אני מרגישה שדוחפים לי תשובות שטחיות מידי לשאלות עמוקות בצורה שחוסמת את האפשרות לשאול עוד, זה גורם לי לא כל כך לשאול שאלות. איך אפשר לפתח את היכולת לשאול שאלות בצורה שתעזור לי להעמיק יותר? (שאלות בהרבה נושאים, לא משהו ספציפי).

ש. היי אשריכם ממש!! צדיקים אמיתיים!! אני שביעיסט בישיבה תיכונית ויש לי חבר בכיתה ט' (חמשוש) אנחנו חברים ממש טובים ואני מנסה למלא לו את התפקיד של האח הגדול שאני הייתי רוצה בכיתה ט'.... אבל זה פשוט לא הולך, אני מרגיש שאני רודף אחריו כמו מטומטם והוא מתנהג לפעמים כמישהו שלא רוצה את הקשר הזה, ומצד שני זה כן הולך ושאנחנו מדברים אז אנחנו חברים!! זה נהיה כבר רדיפה מידי ואני מרגיש ממש מובך ומוזר וגם חברים שלי אמרו לי את זה. מה אני עושה איתו???

ש. תודה רבה לכם, אתם עושים דבר נפלא! אני מאוד מאמינה בקב"ה, ושהדרך שלו היא הדרך הנכונה! אבל אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי לפעמים- למה הנשים קצת מופלות? למה לבנים מותר לשיר ולנשים לא. גם שירת גברים היא מושכת. ואתם לא מבינים כמה קשה זה שיש כישרון אך לשמור אותו לעצמך.. למה גברים יכולים ללכת בלי חולצה ואנחנו אפילו לא יכולות להראות את המרפק. ויש את עניין הריקוד וכן הלאה. אני לא יכולה לא לתהות לפעמים למה נשים צריכות כ"כ לשמור שלא להיות מושכות, ואילו אותם דברים שגם מושכים בנות מותרים לגברים..

ש. היי, בת 16;) יש הרבה מקרים בתנ"ך שלא מתייחסים לנשים ועל חלקם מצאתי דווקא תשובות יפות, אבל אני לא מצליחה להבין איך יכול להיות שמדברים כל כך הרבה על המפקד (גם בפרשה שלנו) ועל זה שכל אחד הוא שם ולא רק מספר, ועל החשיבות של כל אחד אבל בעצם לא סופרים את כולם. מי שנגיד לא בגיל שסופרים במפקד אז מילא כי יספרו אותו מתישהו, אבל הנשים כאילו לא קיימות. פתאום אין לנו משמעות בעם?