כל השאלות שנשאלנו

תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! אני שמינסטית ואני פחות טובה בלנצל את הזמן שלי נכון, ואני נוטה למרוח תזמן על שטויות ולא על דברים מועילים.. כמה דוג להרחבה:) אני יכולה למשל להזכר יום לפני בגרות שוואלה לא למדתי אליה, מצד שני להתחיל עבודה ולהשקיע בה את החיים כמה ימים (במקום להשקיע גם בעוד דברים חשובים אחרים) . ולא רק בצד הלימודי גם נגיד בערב שאנחנו קובעות החברות אז אני מהאלו שמאחרות וכן גם שירות עדיין לא סגרתי.. קצת מייאש אותי כל פעם מחדש שאני לא מצליחה לחלק את הזמן שלי נכון ומרגישה פספוס על הזמן היקר שהקב"ה נותן לי ,אם יש לכם עצות לשיפור המצב אשמח ממש=)

שלום אני בן 16. בתקופה שהייתי בישיבה הייתי מאד פעיל גם בהדרכה שלי גם בהתנדבות ועם חברים ובכללי היה לי חיות בכל מה שעשיתי בין בקודש - לימוד תורה ובין בחול - בכושר.. איך שהתחילה תקופת הקורונה אני מרגיש שאני נובל אין לי כוח לכלום לא להתנדב לא ללמוד פשוט חוסר חיות בנוסף לכך עברתי משבר מסוים שרק הוסיף למצב רוח העגום שלי.. ניסיתי מלא דרכים להרים את המצב רוח ללמוד תורה בלי חשק להתנדב בכוח אבל זה לא זה.. אם יש איזה דרך להכניס בי חיות מאד אשמח.. ותודה על הפרויקט המדהים הזה.

באגרת-הרמב"ן כתוב שצריך לראות כל אדם כאילו הוא יותר גדול ממך. איך אפשר לעשות את זה כשאדם יותר צעיר ממני?

אהלן:) יש איזה נושא שאני פשוט לא מצליחה להבין. הקטע של האמת. זה בכל תחום. גם בכללי בין הדתות, גם נגיד נושא החילונים דתיים חרדים, וגם בפוליטיקה. אם באמת האמת שאנחנו מאמינים בה ביהדות או בשאר הדברים האחרים היא האמת הנצחית היחידה והבלעדית אז לא יכול להיות שרב העולם או העם הם בצד השני.. הרי אנשים (לפחות רובם הגדול) הם לא טיפשים. אנשים ובייחוד היום בדור שלנו הם חכמים, אינטיליגנטים. אז איך אפשר לבטל דעות של אלפי או מליוני אנשים בטענה שמשהו הם הבינו לא נכון.. למשל ימין ושמאל. איך כל כך הרבה אנשים חכמים מאד הם שמאלנים וכנל לגבי ימניים? מה כולם טועים חוץ ממנו? זה נשמע ממש מוזר. מה אז כל החילונים והשמאלנים והגויים שלא שומרים על 7 מצוות בני נח הם או טיפשים או שפספסו איזה משהו אבל בשורה התחתונה הם טעו בגדול ואנחנו צדקנו כמובן. גם כל צד אומר שרק הוא הצודק ולגישות האחרות יש הרבה מה לתת אבל בסוף הם לא נכונות. אז מה האמת? איך אפשר לדעת? כל אחד יגיד שהוא הצודק והשאר טועים! ובעיקר זה מתסכל כי תמיד לומדים על זה שזו הבעיה המרכזית של הדור. זה שאין אמת אחת,לכל אחד יש את האמת שלו. ולומדים כמה זה השורש של כל מיני בעיות של המודרנה והעולם החדש ואתגרים של הדור הם להאבק בגישה המוטעת כל כך הזאת. אז מה כן נכון?? מה שאחרי שאשמע את כולם אחליט שנכון לי? אז זהו? נגזר על כולנו לחיות כל אחד עם אמת אישית? כי הרי גם בתוך הדתיים למשל יש דרכים ופלגים. למשל קו וגוש. לא הכל חד משמעי ויש סוגיות חשובות שהם נחלקים בהם. אז מי יחליט? ועל פי מה? מה יהיה על האמת הנצחית? היא תהיה מחולקת בתוך אמיתות אישיות או ציבוריות? היא תתגלה בשלמותה? זה יהיה רק בגאולה? אז מה נעשה עד אז? ואם אתם רוצים אתם יכולים לקצר את השאלה כדי לשלוח בווצאפ.. אני אשמור השאלה מלאה..

אהלן, קודם כל תודה רבה! אתם עושים עבודת קודש וזה לא מובן מאליו! יש שאלה שמעסיקה אותי כבר תקופה. לפעמים אני נמצאת בסיטואציה שאני פוגשת מצווה ואני מרגישה משהו פנימי כזה של דחיה. אני אתן דוגמא- תפילה בבוקר או סתם שירי שבת שאני מרגישה שמשהו בפנים לא רוצה את זה, דוחה את זה. אני מרגישה שאותו הדבר מאוס עלי ואני לא רוצה לעשות את זה(כמו לשיר שירי שבת). עכשיו, אפשר להגיד שהפתרון הוא לעשות את אותם הדברים גם בלי שאני רוצה אבל אני לא יכולה לדמיין אותי מתעלמת מאותה הדחיה. זה משהוא ממש חזק שאני לא צליחה להתנגד אליו. אשמח אם תעזרו לי בעניין הזה:) תודה רבה!

האם מידת הרחמים היא באמת רחמים? כי הרי הקב''ה ברא אותנו כך שאנו לא יכולים להסתדר עם מידת הדין בלבד, כלומר שאם היה רק דין מן הסתם לא היינו שורדים יותר מדי זמן... אז מידת הרחמים הכרחית, לכן- האם היא באמת רחמים (לפנים משורת הדין) או לא (כי היא נצרכת אז זה לא 'בונוס' ). ומכאן- האם אנחנו צריכים להודות עליה לה' באופן מיוחד, כי באמת ה' לא חייב לנהוג איתנו במידת הרחמים או שלא, כי בעצם הוא כן חייב- כי בלעדיה פשוט לא היינו מסתדרים (וכך ה' ברא אותנו... כלומר ברא אותנו שאנו חייבים את מידת הרחמים)... תודה על ההשקעה, המחשבה והזמן!!!

ש שלום שלום:) אני בהתלבטות ואשמח שתתנו לי כמה כיוונים ואם נכון לעשות את הדבר. לפני כמעט שנה הייתי בקשר עם בחור שנתיים. קשר ממש נחמד וטוב- בקיצור בסופו הוא הבין ממני וייב מסוים, קשר יותר חזק ומחייב והוא הרגיש אליי דברים ואני לא. עכשיו היה בסיס למה שהוא ציפה לו, אני דיברתי בתמימות ומאוד זרמתי בשיח וכנראה זה שידר לו משהו מסוים. הוא רשם לי הודעה שהוא ממש מאוכזב ושהוא ציפה למשהו אחר. אני עושה חשבון נפש עם עצמי בימים האחרונים ואני ממש מרגישה מצפון, אשמה ומועקה שנתתי לו כביכול פתח להאמין בקשר שלנו.(זה קרה לי עם עוד בחור, מאז אני ממש משתדלת לא להאריך בשיחות בווצאפ במיוחד עם בנים כי במציאות הדברים הרבה יותר ברורים). אני משתדלת לא לשמור בבטן אבל מאחר שלא דיברתי עם הבן מעל שנה אני מתלבטת אם זה שייך לדבר איתו על זה ולסיים יפה יפה. אני לא יודעת באיזה מצב הבחור נמצא ואם הוא עדיין מרגיש אליי דברים אני ממש משערת שלא, הוא במקום אחר עכשיו. אשמח שתכוונו אותי אם לעשות את הצעד הזה או שהוא מיותר ואיך להסיר את המועקה הזו. תודה רבה רבה לכם! בת 17

אני ממש לא מזלזלת בה' אני פשוט מנסה למצוא תשובה לשאלה הזאת מאז שאני זוכרת את עצמי ואף פעם לא מצאתי תשובה שסיפקה אותי, תמיד אמרו לי "את פשוט חייבת להאמין שלה' היו את הסיבות שלו" "אם תנסי להבין את הסיבות של ה' תאבדי את עצמך" אז אני מקווה שתוכלו לעזור לי... אם ה' הוא כל כך חנון ורחום למה הייתה שואה? למה מעל מליון ילדים נרצחו? למה כל כך הרבה תינוקות נרצחו לפני שהספיקו לנשום את הנשימה הראשונה שלהם? למה לא הרגשנו את הנוכחות של ה' בזמן שהכי היינו צריכים אותו?

ש כידוע, דווקא בגלות גדלה התורה של עם ישראל והשפעתו על ההיבט המוסרי בעולם. מתן תורה התרחש במדבר סיני בחו"ל, התלמוד שאנו פוסקים לרוב על פיו הוא התלמוד הבבלי. לעניות דעתי חתימת המשנה התבצעה לאחר חורבן הבית השני. השאלה שלי, האם אין זה ראוי שנקדם את הגאולה? והאם התורה תוקטן בעת הגאולה(המדרשים על חגים שמתבטלים, ספרי נבואות שנגנזים)? האם בעידן של עם ישראל בארצו, העבודה החומרית מתבטאת יותר מאשר הלימוד תורה? כביכול האם התורה המשמעותית צומחת דווקא בגלות?(תלמוד בבלי, משנה תורה לרמב"ם וכו'

היי. אם אני לומדת מאמרים או קטעים על מידות שלא בהכרח קשורים לתורה או לתורה שבעל פה, טכנית זה נחשב לימוד תורה? כי זה מה שהתורה מכוונת אותנו

תודה על העבודת קודש!! בת 18, הרבה פעמים הדלק והמנוע שלי לעשיית דברים הוא החשיבה על איך זה ייראה או ישמע, הרצון להוכיח, שידעו שאני עושה דברים גדולים. העניין הזה הוציא ממני המון טוב, אני ב"ה ממלאה את החיים שלי בעשייה, בקשר עם אנשים, גדלה ומתפתחת. אבל מרגיש לי שאני רוצה לעלות מדרגה ולעשות לשם לעשות נטו. איך אוכל להתקדם?? 💪

היי, אני בת 17. אבא שלי בן 60+ והוא קצת מתחיל להזדקן... יש לו מכשירי שמיעה והוא מתחיל לשכוח דברים, גם דברים שהוא ידע כל החיים שלו. זה ממש מפחיד אותי. ואני יודעת שזה הגיוני בגיל 60 אבל אני לא מצליחה לשחרר את זה... כל פעם שהוא שוכח משהו אני מתחילה לפחד. אתם יכולים לעזור לי לקבל את זה איכשהו?