כל השאלות שנשאלנו

שלום וברכה. אני מגיעה מבית דתי לאומי. הבית שלי מאוד מקבל ומכיל, מדברים ממש על הכל. תמיד ההורים שלי אומרים לנו שהם יקבלו ויאהבו אותנו גם אם נבחר ללכת בדרך אחרת מהם. אני מבינה שדרך התורה היא הדרך הנכונה. אני רוצה להמשיך ולגדול לתוך החיים האלה, אני יודעת שהם יהיו הכי טובים עבורי, אבל מצד שני, אני לא מוצאת את עצמי בחיים לפי ההלכה. אני לא מרגישה שזאת אני. זה עושה לי רע ואנטי. אני לא מצליחה להתחבר לדרך הזאת. אני מרגישה חיבור לאופי החיים החילוני. ב"ה יש לי מוסר אישי גבוה, למה אני צריכה את התורה שתגרום לי לנקיפות מצפון בכל פעם שלא אעשה כמו שכתוב בה. למה אי אפשר לחיות ככה את החיים? השכל אומר עפ ההלכה אבל הלב אומר אחרת.. מה עושים במצב כזה? תודה ענקית על המקום לשאול שאלות באנונימיות! 😊 נערה בת 16.

אני מרגיש משועבד לאוכל. אני לא שמן או משהו להפך אבל אני אוכל בכמויותתת עוד שוקולד ועוד ועוד ואני ממש מרגיש שזה כמו סמים! פשוט מכור! זה לא אוכל בקטע של 'להשביע את הגשמיות כדי לתת מקום לרוחניות' זה פשוט בקטע של עוד ועוד ועוד. מה אני אמור לעשות עם זה?

שלום ותודה רבה! היום ד אייר יום הזיכרון. כל השנה אני חושבת על כך אבל ביום הזיכרון זה באמת קשה לי ואני באמת באמת לא מבינה את זה. אני יודעת שההלכה לא מאשרת, אני יודעת שזה מסובך מבחינת צניעות, אבל באמת, למה שאנשים ימותו בשביל שאני אוכל לחיות ואני לא אחזיר גם במלחמה? למה שאני לא אגן על הארץ הזו שאני כל כך אוהבת?

היי, אני בת 15;) בממש הרבה מקומות ראיתי שהגישה של היהדות כלפי עמים אחרים, גויים וכו היא שאנחנ מאמינים שלכל עם ולכל אחד יש תפקיד כאן בעולם ולא נכריח אף אחד להיות יהודי, אבל בעלינו לשבח כל יום אנחנו אומרים את הדברים בצורה יותר "בוטה", כאילו כל הגויים משתחווים ל"הבל וריק"... איך זה מסתדר?

שלום וברכה! כמו שכבר ציינו אחרים קודם, תודה רבה על הפרוייקט המבורך הזה, אשריכם. אני אדם מאוד מאמין בקב"ה מצד אחד, ומצד שני אני מאוד ביקרותית כלפי הלכות מסויימת כמו למשל כיסוי ראש לנשים נשואות.. לבוש צנוע עפ"י ההלכה... אני אישית לובשת מכנסיים ולא רואה את עצמי מפסיקה לעולם, כי אני מרגישה הרבה יותר בנוח במכנסיים ביום יום מאשר בשמלה / חצאית, ואכן העמקתי בסיבות מאחורי כל הלכה שכזו, ופשוט אני לא מצליחה לקבל אותן באופן שכלי ולקיים. ויש עוד הרבה כאלו.. אני אדם שחושב מאוד קדימה, ואני חושבת לעצמי מה אעשה כשאבנה בית ואביא ילדים לעולם, כאשר ילדיי ירצו ממני תשובות על עולם ההלכה ואני עצמי לא מסכימה עם כולו ומבחינתי זה מראה על חוסר אחידות בדרך חיים, אין לי איך להסביר ככ, אשמח להסבר עפ"י דעתכם מה אפשר לעשות בנושא

שלום:) מקווה שכולכם בטוב! אני בת 17. פתאום עלתה לי הסתירה הזאת- אנחנו מאמינים שכל בן אדם שנפטר מגיע לעולם הבא, גן עדן. עולם מלא רוחניות טהרה וקדושה. בעצם הנשמה חוזרת למקומה. אז למה אנחנו מייחלים לתחיית המתים? מה האידיאל? תודה ובשורות טובות!

אני נמצאת בצומת דרכים קריטית בחיי.. עיצוב האישיות שלי. עיצוב העולם התורני שלי.. טיפים/עצות? שביעיסטית מתוקה..(: אני רוצה להתחזק. איפה מתחילים? בת, כיתה י'

בת 18, הזמן טס לי ואני מפחדת.. אני לא רוצה להתבגר, אני נהנית מגיל הנעורים, מהחשיבה הזאת שאני יכולה לשנות את העולם, מהרגישות לכל דבר שקורה לי- באקסטרים. ככל שעובר הזמן אני הופכת להיות זאת שיוצרת את המסגרת במקום זאת שנהנית מלקבל ממנה. ואני אסביר: זה לא שאני לא רוצה להיות זאת שנותנת, להפך, כשהדרכתי זה היה השנתיים הכי מדהימות שלי, ואני רוצה להיות האמא הכי טובה, וכו'.. אבל בכל זאת אני מרגישה כאילו כשאני גדלה אני צוברת על עצמי הרבה מחוייבויות ודאגות שלא תמיד יאפשרו לי להיות הכי פתוחה וקלילה כמו בגיל הנעורים;) מניחה שיש עוד דרכים להסתכל על זה.. אשמח להצעה! תודה😇

עכשיו כשאין לי מסגרת קורה שאני שוכחת להתפלל ונזכרת בזה רק כשכבר מאוחר.... וכשאני מתפללת לרוב זה בלי כוונה אמיתית כי אין אווירה של תפילה. איך לזכור להתפלל ואיך לעשות את זה בכוונה בלי להרגיש שזה רק בשביל לסמן וי?

שלום וברכה, אני שמיניסט קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה על היוזמה, זה לא מובן מאליו. יש לי בעיה של "פרפקציוניזם". אני אוהב לסדר את הזמן וחלק מהחיים שלי בצורה מסודרת. אם יש משהו שלא "כשורה". אני נוטה "לפתוח דף חדש" ו"לשכוח" ממה שהיה. זה מתבטא בהרבה דברים. מבחינת זמן- אני מסדר את היום שלי כך שאוכל ללמוד תורה בזמנים שונים של היום. אם אני לא לומד את מה שאמרתי שאלמד בזמן מסוים אני "פותח דף חדש" וממשיך הלאה ביום מבלי ללמוד את מה שהחסרתי. מבחינת החיים- כמו שאמרתי קודם. אני שמיניסט, עוד כ3 חודשים אני עובר לישיבת הסדר. מקום שונה עם חברה שונה. הבעיה שלי היא כזאת- כשאני עובר למסגרת שונה. אני נוטה "לשכוח" את החברים שלי ולעבד אתם קשר. זה קרה לי הרבה במהלך החיים. בפעמים קודמות משום שהקשר השפיעה אלי לרעה, אבל השנה רכשתי חברים טובים שאני לא רוצה לעבד אתם קשר. איך אני פותר את הבעיה הזאת?

אני לומד בישיבת תיכונית במרכז, וכבר הרבה זמן אני מרגיש שאני אולי נמשך לבנים. יש תקופות שאני רואה את זה יותר ויש שפחות. כל פעם שיש חבר בלי חולצה אז אני מתרגש מבפנים, וכשנמצאים בחוף מעורב אני בדרך כלל מסתכל על הבנים והבנות לא מעניינות אותי אפילו קצת. הבעיה העיקרית היא שאין לי עם מי לדבר על זה. מעולם לא סיפרתי את זה לאיש, ואני חושש מאוד מהתגובה שתהיה לו ולסביבתו. נמאס לי כבר לשמור את זה בפנים אז רציתי לשאול מה לעשות כי אני באמת חסר אונים. תודה רבה!!

היי, קודם כל חייבת להגיד שהמיזם הזה מדהים ובאמת מלמד המוון!! אז ככה, שתי שאלות בנושא של הפמיניזם: 1.אני ספרדיה ואסור לנשים ספרדיות לברך בספירת בעומר עם ברכה- אני לא מזלזלת חס וחלילה אבל זה באמת נשמע לי הזיה שאני לא יכולה לברך כי אני אישה! באמת קצת מבאס אותי, אז אם תוכלו לענות על זה אני אשמח(: 2. קראתי במסכת אבות את המשפט "אל תרבה שיחה עם האיש.עם אשתו אמרו...". בלי קשר ללהרבות שיחה עם נשים בכללי (שזה גם לא הכי הבנתי),אבל עם אשתך? (קראתי פירוש שזה פשוט לא לדבר דברים בטלים- אבל מה זאת אומרת -אנחנו לא באמת תמיד מדברים רק על דברי תורה גם עם חברים קרובים...). מקווה הסברתי את השאלה כמו שצריך, תודה מראש :)