*ש.* שלום! דבר ראשון תודה רבה לכם! אתם עושים ממש עבודת קודש! האמת שאני לא בדיוק יודעת להגדיר את המצב הזה שאני בו עכשיו. אני מצד אחד באמת מאמינה בה', מאמינה שהוא אוהב אותי, מאמינה שהוא רואה אותי ודואג לי בכל רגע נתון, מאמינה שהכל ממנו... אבל אני לא יודעת איך זה קורה ולמה, דווקא האמונה הזאת שתמיד גרמה לי לשמחה ונחת, בזמן האחרון גורמת לי לתסכול. אני באמת לא יודעת איך להסביר את זה, אבל נגיד אתמול פשוט מצאתי את עצמי יושבת בחוץ לבד, אני וה' ופשוט בוכה את חיי איך זה יכול להיות?? איך זה שהאמונה שהיא מקור השמחה של יהודי, הופכת אצלי למקור של תסכול?? ומה לעשות עם זה? שמיניסטית...
*ש* אני מרגישה שאני עושה הכל בהדרכה,המדשים לא עוזרים לי ולא עושים כלום,הם מצפים שאני אעשה הכל וזה ממש מבאס כי אני לא יכולה לעשות ה כל ולא באלי להגיד להם אני מאמינה שזה יצור יותר נזק מאשר תועלת..ואן אני ממש רוצה שהם יעשו משהו צריך לתכנן מראש כדי שהם יזיזו את עצמם..זה לא פייר באמת ולא בא לי להגיד להם על זה כי זה יפגע בהם וגם הם 3 על 1..
*ש.* אהלן :) כבר תקופה מאוד ארוכה שההורים שלי לא מסתדרים טוב אחד עם השני (כמה שנים..). יש תקופות טובות ויש כאלו שפחות, והעניין הוא שרואים שלא טוב להם ביחד ושניהם גם לא אוהבים את המצב הקיים. כמובן שגם אנחנו הילדים מאוד סובלים מזה... איך לפתוח את זה מולם ולהגיד להם שילכו לטיפול או משהו? המצב ממש לא יכול להמשיך ככה!
*שאלה:* למה אסור ללכת לחוף ים מעורב ?
*ש* איפה הגבול בין לקחת חלק אקטיבי בחיים שלי ולהשפיע על המציאות שלי לבין להאמין שה' יסדר את הכל והוא אחראי על המציאות ויקבע את המשפחה שלי, המקום שבו אני יגור וכו' (בת 15)
*ש.* אהלן:) כבר יצא לי לשמוע כמה פעמים שבעבר ה' ניהל את העולם באופן ניסי ועכשיו הוא מנהל אותו בדרך הטבע. למה זה ככה? למה היום אין ניסים גלויים כשדווקא בימינו העולם הולך ומתדרדר ורבים מהעם שלנו לא מאמין בקיומו של הקב"ה? נס גלוי יוכיח את קיומו של ה' וכולם יאמינו בו ובתורה..
*ש* אהלן! יש נושא שמציק לי לאחרונה, שנה הבאה צריך לבחור ישיבה לשנים הבאות ואני רואה שיש הרבה גישות בלימוד. השאלה מה הגישה הכי נכונה? כלומר ברור שלכל אחד יש את המקום שהכי מתאים לו והדברים שהוא הכי מתחבר אליהם, אבל ברור לי שהבסיס צריך להיות אותו דבר אצל כולם. כשאני מסתכל בחז''ל וברמב''ם שו''ע ועוד אני רואה שהם פסקו שצריך ללמוד בצורה מדורגת קודם כל תנ''ך ואח''כ משנה ורק אח''כ להתעמק בתלמוד ואז להוסיף גם עיון, מצד שני אני לא רואה משהו כזה בישיבות, כלומר רוב היום לומדים גמרא, בעיקר עיון ודי מפקירים את כל השאר( הלכה, תנ''ך ועוד). ככה יוצא שאדם שהה מספר רב של שנים בישיבה ובסוף מחלל ח''ו שבת או לא מכיר את ספרי הנביאים שאלתי על מה מסתמכים ברוב הישיבות? ( בבקשה אל תגידו שזה התוס' בלעולם ישלש אדם שנותיו) , ומה המטרה שצריך להגיע אליה בלימוד?( שהאדם ידע תורה או שיקנה שכל של תורה או כל מיני מושגים אחרים שלא הבנתי כ''כ) נ.ב אם תוכלו להמליץ לי על מקום שעונה על הקרטריונים שהבאתי למעלה זה גם יעזור לי 😉
*ש* קודם כל תודה רבה!! אני בת 15.5 אני מרגישה שבשנה האחרונה הביטחון העצמי שלי קצת ירד(אני לא יודעת בוודאות שזה מה שקרה) אבל זה מתבטא בזה שיותר ויותר קורה לי שאני מתקשה להתבטא בדיבור- מתבלבלת במילים, מדברת בטון מאוד הססני או מתקשה לבטא בדיוק את מה שאני רוצה להגיד. לפעמים פשוט מעייף אותי לדבר כי זה שואב ממני הרבה כוח. כוח נפשי... לא פיזי. חשוב להדגיש שזה ממש רק בשנה האחרונה בדרך כלל אני דווקא בולטת ביכולת דיבור והתבטאות יפה. אשמח אם יהיה לכם רעיון איך לעזור לי, תודה(:
*ש.* היי, אני שביעיסטית:) אני בנאדם די ביקורתי. לפני כל דבר שאני עושה אני חושבת המון, וגם אחרי, כל דבר שקורה אני בוחנת בעיניים ביקורתיות ועל כל דבר יש לי מה להגיד. אז לפעמים זה טוב, אני מרגישה שזה נובע מרצון לשלמות ומצורך להתקדם ולהשתפר, אבל גם הרבה פעמים זה יכול לפגוע באנשים וגם בי. אני לפעמים מסתכלת על דברים בעיניים קצת שליליות, וקשה לקבל דברים כמו שהם, מרגיש לי שאני רואה רק את הרע...אז השאלה שלי היא איך למצוא את האיזון? מצד אחד אני לא רוצה לזרום לגמרי עם החיים, חשוב לי לבחון כל דבר ולהיות שלמה עם זה, אני רוצה להיות עם עמדה, אבל פוחדת שאולי זה יותר מידי... תודה מראש!
ש. קודם כל תודה על הפרוייקט הזה !! אני מחפשת משמעות , להיות משמעותית , לעשות משהו משמעותי. הנושא הזה מעסיק אותי מאוד אך לאחרונה בגלל הקורונה והזמן הפנוי שנוצר זה מעסיק אותי אפילו יותר. ברוך ה אני גדלה בבית דתי והחיים שלי גשמיים אך ברוך ה אני משתדלת תמיד להיות בעבודה למצוא את הדרך הנכונה לי , התקדמות בעבודת המידות ובהוספת רוחניות לחיים. *אבל אני מחפשת יותר מזה!!* הכוונה היא שאני מרגישה שהסדר יום שלי די מתנהל אותו דבר , שגרה כזה.. כל יום לימודים, חברות , משפחה , מנסה להכניס לימוד לנפש , ברוך ה נכנסה לי השנה גם הדרכה של בנות חילוניות שמאוד מוסיפה. אבל אני מחפשת ורוצה לעשות משהו גדול , שיספק ויעסיק אותי , כרגע אני מרגישה שאני לא מלאה , שחסר לי משהו. זה מאוד מעסיק אותי ואני לא כ''כ יודעת מה ואיך לעשות אשמח ממש לעצות ודברים שיכול לעזור לי תודה!!
אני בת 15 וחצי. איך אפשר לאהוב את החניכים שלי באמת? ברור שזה שאני עושה בשבילם ופועלת כל כך הרבה בשבילם- כל זה גורם לחיבור. אבל אני לא מרגישה שאני לגמרי אוהבת אותם ושהקשר שלנו חזק. תודה!