הי! תודה רבה על המיזם הזה! הוא באמת חשוב ועוזר. אני לומדת מסילת ישרים, ולמדתי על מידת הנקיות. הרמח"ל מתייחס שם לחטא של גילוי עריות ומדבר על זה שזה לא רק במעשה, אלא גם בדיבור ובמחשבה. בגדול, אני מסכימה עם זה. כאחת שחיה בחברה מעורבת אני נתקלת לפעמים בכל מיני דיבורים לא מתאימים, שאולי זה לא ממש חטא, אבל זה ממש לא לעניין. מה שהיה לי קשה בכל העניין הזה זה איך שהדברים כתובים. לא יודעת בדיוק איך להסביר את זה, אבל ממש עולה מזה טון של סוג של החפצה. כאילו שהאישה היא איזה יצור שאם רק תסתכל עליו אתה תחטא, שזה היצור בערך הכי מסוכן מבחינת העולם הרוחני של הגבר. יש שם דברים ממש חריפים שכבר ממש היה לי קשה ללמוד. הרמח"ל היה אדם באמת גדול, וקשה לי להאמין שזו באמת כוונת הדברים, אז כנראה שלא הבנתי נכון... אני ממש אשמח אם תוכלו אולי להסביר לי קצת יותר את העניין. תודה רבה! בת 18...
היי, זה לא בדיוק שאלה.. יותר פריקה. סהכ יש לי משפחה נורמאלית מבחוץ, אבל מבפנים ממש לא!! אמא שלי פשוט לא רואה את הדברים הטובים שבי.. ביום יום היא כל הזמן עצבנית עליי לא משנה מה אני עושה, נגיד (באופן כללי לא ילד ספציפי)ביקשה לשטוף כלים ולמלא מים בבקבוק, ואני שטפתי כלים אבל אף אחד לא מילא מים היא תתעצבן 'שהכל היא עושה בבית' 'שקשה לנו(הילדים) לעזור לה קצת' ואז שאני ואומרת אבל אמא שטפתי כלים היא מעקמת פרצוף וחוזרת להגיד לי שכל דבר שמבקשים ממני אני לא עושה. מצד אחד היא אמא שלי ולא באלי לענות לה בצורה מזלזלת מצד שני אני כבר לא יכולה לסבול יותר את היחס הזה.. לדבר לא עוזר.. ניסיתי.
היי, אני מאוד שקטה מטבעי ובד"כ אני לא מרגישה צורך לדבר יותר מידי. אם יש לי משהו להגיד אני אגיד אותו, אבל סהכ רוב הפעמים שאני עם עוד אנשים אני יותר מקשיבה מאשר מדברת. רוב הזמן זה בסדר אבל לפעמים חושבים שאני שותקת כי אני לא מרגישה בנוח או כי קרה לי משהו... איך אני יכולה לדבר יותר גם אם אני לא באמת מרגישה צורך לדבר? מקווה שאני מובנת😅
שלום, שאלתי היא בנושא האמונה של הדור הזה אני חושבת שעוסקים באמונה מגיעים להמון שאלות ופתאום נוצר מקום לקבל ולהכיל את התשובות. שאלתי היא כזאת! האם מדינה כמו שהיא מתנהלת היום יכולה להיות חלק מהגאולה?
לא מוצא את הקדוש ברוך הוא כבר תקופה. פעם היתה אהבה ויראה גדולה, טהורה, פשוטה ואמיתית. ועכשיו אי אפשר בכלל לדמיין מצב כזה, אובד עצות באמת, קראתי ספרי אמונה, שמעתי שירים, שיעורים. אבל אין את זה. אשמח אם תוכלו להאיר את עיניי כי אני יודע שיש פה משהו גדול אבל פשוט לא מוצא..
אני לומדת באולפנא ומדריכה בסניף ב"ה... תמיד כשאני בסמנריונים או באולפנא או בסניף, כשיש לידי אנשים, אני מצליחה להתפלל בכוונה שלמה... בסמינריון הייתי בין הבנות היחידות שקמו לשחרית, מתוך רצון גדול להתפלל... עכשיו, בתקופת הקורונה, אני צריכה בקושי רב לשכנע את עצמי להתפלל... וזה במקרה הטוב.. יש לי מניין מתחת לבית ואני אפילו לא טורחת לקום.. אשמח לעזרההה ותודה רבה!!
לפני כמה ימים הייתי בקשר עם מישהיא קשר שהתמשך כמה חודשיים בסופו של דבר היא החליטה להיפרד אני פחות הייתי בקטע כאילו גם אני בעיקרון חושב שלא מתאים חברה בגיל שלי אבל עדיין לא הייתי בקטע. אחרי שביקשה שנחתוך את הקשר זה לא הלך כמה פעמים בגלל שהיה קשה בסוף כנראה מרוב התסכול והכאב שלי פשוט פרקתי עלייה הכל ואמרתי לה דברים שלא צריך והיא כנראה נפגעה והחליטה לשנוא אותי ניסיתי לבקש סליחה ופשוט לא הלך זהו כבר החץ נורה ועכשיו אני מרגיש כל כך בן אדם רע ואני אפילו לא מסוגל להסתכל על עצמי במראה יש לכם איזשהו פתרון?
אהלן, אני בחורה בת 15 רציתי לשאול: מי אמר שיש אלוהים? אני יודעת שהגיוני שתגידו "היקום זה דבר מטורף,ואין מצב שאין לו בורא.." אבל כמו שלא הגיוני שיש מציאות של עולם וגוף וכ'ו בלי בורא,גם לא הגיוני להפיל את זה על איזה מישהו רוחני שאי אפשר לראות,ואי אפשר להבין. - זה גם ממש לא הגיוני. אז מה התשובה? איך אני יכולה לדעת בוודאות גמורה שיש או אין אלוהים? תודה רבה!
היי. שמתי לב שאני ממש בל"חית (בחורה לחוצת חתונה). אני באמת לא יודעת למה. אני כל הזמן חושבת ומתעסקת באהבה, שומעת רבנים מדברים על זה, שומעת שירי חתונות ובוכה, לא יודעת מה עובר עליי. אני כל הזמן מפחדת להחמיץ את הרגע, כלומר, אני כל הזמן רוצה לחיות את זה שאני בת 15 אבל אני רק עסוקה בחישוב על העתיד, חתונה, בית וילדים. המחשבות האלו רעות? הן הופכות אותי לאדם שטחי? איך אני לא אבזבז את ההווה שלי בדאגה לעתיד שלי? תודה רבה על המיזם המדהים הזה 🙏🏼
אני לא ככ פתוחה עם ההורים שלי, לא משתפת אותם כמעט בדברים שאני מרגישה... מרגיש לי שהם יודעים עליי דברים שטחיים כמו איך בלימודים ומי החברות שלי אבל נגיד כל מיני משברים ודברים שאני עוברת עם חברות שלי הם לא יודעים. אני לא יודעת ממה זה נובע, אולי אני מתביישת מהם, מרגישה תמיד שיש לי משהו נורא להסתיר ובגלל זה אני לא משתפת. בכללי אני לא בנאדם שמשתף הרבה, אבל ההורים שלי אמורים להיות שם בשבילי, ומאמינה שהם שם, אבל משום מה עוד לא עברתי את הגשר הזה ואני לא מצליחה להיפתח כדי לשתף אותם בקשיים ובדילמות שהכי הגיוני שהם ידעו עליי. מה אפשר לעשות?
שלום למה כדאי שיהיה לי משפחה "ברוכת ילדים"? תודה רבה! (בת, 16)
היי(: יש עניין שמפריע לי כבר הרבה זמן. פעם היה לי קשר תלותי עם חבר שלי... וזה גרם לי לעשות "חושבים" על מהו קשר לא נכון... בהתחלה היה לי קל לומר ש"תלות" זה דבר שלילי ולכן קשר שיש בו תלות הוא שללי. אולם, גם הקשר שלי עם ההורים שלי ואפילו עם הקב"ה הוא "תלותי". אז קשה לי להבין. א'. קשר תלותי הוא טוב או רע? ב'. איך מזהים קשר לא נכון? מערכת יחסים לא בריאה. **הזדמנות לומר תודה ענקית לכל מי שעוסקים במלאכה הקדושה הזאת! אתם לא מעלים בדעתכם כמה זה עוזר ומקדם! תודה!