אם בסופו של דבר ה' מחליט על הכל, מה המטרה שלי בחיים? להיות כלי במשחק שחמט? אני לא באמת יכול לשנות משהו, לא?
קשה לי! ממש!!!!! אני בן אדם קנאי וזה ממש משפיע לי על החברות. אף אחת מהחברות שלי לא יודעת את זה וגם אני לא רוצה שידעו אבל זה משפיע לי מאוד על החיים ומכניס אותי לפעמים לעצבות בלתי מוסברת... למשל קשה לי לראות את חברות שלי ביחד ושהן לא קראו לי למרות שאני יודעת שאין להן כוונה רעה ושאם אני רוצה אני תמיד יכולה להצטרף... זה מכניס אותי למחשבות רעות עליהן וממש ממש קשה לי ,אני הכי אמורה לפרגן בעולם כמו שהייתי רוצה שיפרגנו לי ולא יקנאו... אני רוצה שזה יעבור ממני, לא רוצה לקנא- רוצה הכי לפרגן להן ולא מצליחה.. אשמח לעזרה כי אני כבר נואשת ומתוסכלת תודה!
היי.. שאלה קצת רגישה ומוכרת אבל בקונספט שונה.. מלא פעמים מזהירים מחבר בגיל ההתבגרות. אבל ואבל ואבל.. קיצר, לפני שנה בערך אני וחבר שלי נפרדנו. נתתי לעצמי את הזמן להתגבר אבל יש בעיה אחרת. אני לא מצליחה ליצור קשרים חדשים עם בנים "פוטנציאלים" נגיד ככה מבלי להיכנס ללחץ או למבוכה נוראית. אני לא יודעת מה נסגר איתי . אני ממש רוצה להתקדם אבל משהו בי פשוט נעצר. לאחרונה גם פתאום התחלתי להתגעגע יותר כאילו התקופה הזאת מבלבלת את כל החושים! אני רוצה לזכות להקים בית נאמן בע"ה, ולהתגבר על אותו בחור הלאה אבל כאילו נעצרתי. מה עושים? בת 18 וחצי
קשה לי ממש לזרום. אני כל הזמן חושבת וחושבת ,כבר מעייף אותי המחשבות כל היום. אני מרגישה שאני לא ממצה את היום וביציאה עם חברות, אני לא נהנית כי אני חושבת 'ואם תעבור פה ...' ו'אם עכשיו זה יקרה' אני לא מצליחה לשחרר ולהבין שהכל בסדר. יש אולי משהו לעשות בנושא? תודה לכם
שלום, יש לי שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה.זמן וכל פעם ששואלים אותי את השאלה הזאת אני לא יודעת מה לענות לעצמי.. מה ההבדל בין ידיד לחבר אם אני שומרת נגיעה? ותודה רבה על הפרוייקט הזה!
שלום ותודה רבה. אני בת 17 והכי קטנה במשפחה. יש לי ברוך ה' אחים ואחיות גדולים נשואים שהם נשמות טובות וחכמות ויש לנו קשר שלאט לאט גדל. אבל למרות כל השיחות שלנו, אני מרגישה שהם מתייחסים אלי כאילו אני האחות הקטנה שלא יודעת הרבה מהחיים. מרגיש לי שהם לא מעריכים את הגיל שלי מספיק- אני בת 17- לא סתם ילדה בגן.
אני מרגישה לפעמים שאני לא באמת שולטת במה שאני עושה לדוגמא, דחייה של מטלות או קימה בבוקר, זה גורם לי להרבה תסכול והרגשה של בזבוז וחוסר אונים.
שלום לכם, תודה רבה על המיזם המדהים הזה..! התעוררה אצלי שאלה בעקבות הפרסומים על ערוץ מיסיון נוצרי בהוט... מה בעצם ההבדלים בין החזרה בתשובה לבין מיסיון נוצרי? למה(ככל הידוע לי..) מיסיון נוצרי אסור בחוק והחזרה בתשובה מותר? נכון שהמדינה יהודית... אבל איך אני מסביר את זה לחילוני שכל מה שאכפת לו זה חופש דת וחופש הביטוי..? במה אנחנו שונים מהם? תודה ;)
שאלה ממש דחופה!! שלום:) אני לא יודעת אם שמעתם, אבל ביומיים האחרונים יש ממש סערה ברשת על פוסט שהעלה אדם מחוץ לארץ וזמרת מפורסמת העלתה אותו גם כן. בפוסט ממש משמיצים את הצבא שלנו וממש קשה לי להתעלם מזה. עוכרי ישראל. האם כדאי להשיב להם בדרך ארץ כמובן או לדלג על זה?
אני רוצה בעז"ה בשנה אחרי שמינית ללמוד במדרשה לפני השירות לאומי. ההורים שלי פחות מבינים בדברים האלו כי אחיות שלי יותר קטנות ממני (ואצל בנים זה שונה) ואני חוששת מכל מיני דברים.. גם אני לא יודעת איך אני אסביר את זה להורים שלי שזה מה שאני רוצה, בכללי מבחינתם חשוב יותר שנתחתן נלמד ונצא עם מקצוע ואז נוכל לתרום יותר לחברה מאשר שנעשה את זה אחרי כמה שנים. אני קצת פחות מסכימה איתם כי אני חושבת שהשנים האלו בונות חלק חשוב באישיות. ברור שבסוף זה החלטה שלי כי זה החיים שלי אבל הם ההורים שלי ודעתם ורצונותיהם חשובים לי מאוד.. וגם בכללי איך אפשר לדעת מה מתאים לי? יש כל מיני סוגים וסגנונות ואני לא באמת מבינה בזה.. תודה מראש!!!!
שלום! קודם כל תודה רבה על המיזם היפה הזה. אני בת 17 ובזמן האחרון אני ממש מרגישה שאני לא מצליחה לבטא את עצמי נכון, להגיד את מה שאני חושבת ומאמינה בצורה שבאמת תסביר את התחושות שלי, או לפחות בערך.. יש לי ב"ה הרבה ידע ודעות בהרבה תחומים, אבל לפעמים שיוצא לי לדבר עם אנשים(גם עם הקרובים אלי) על דברים חשובים ומהותיים- אני מרגישה שאני לא מצליחה להסביר את עצמי נכון מקווה שעכשיו כן הצלחתי להסביר🙈 אני לא מבינה למה זה קורה לי ואיך אני יכולה להתגבר על זה, פעם לא הייתי ככה! אשמח מאוד לעצות תודה מראש!
ברוך ה' אני ילד מאוד שמח פעיל וחברתי. יש לי מין קטע כזה, כשבת שואלת אותי שאלה או מדברת איתי אני קופא והופך "לצנון" ובקושי מדבר, וגם אם כן זה מאוד בשקט..... קצת לא נעים... (זה קורה גם עם הקומונרית בשיחות של אחד על אחד). מה אפשר לעשות, ואיך להתגבר על זה? תודה רבה