כל השאלות שנשאלנו

שאהלן, שמינסטית, יש לי חבר:) אנחנו באמת רוצים שהקשר יתנהל הכי טוב ונכון שאפשר... רציתי לשאול איך לדעתכם כדאי לנהל קשר בגיל כזה? (בהנחה שחשבנו על זה הרבה, וזה באמת הדבר הנכון עכשיו) יש איזה ספר שכדאי אולי ללמוד ביחד בחברותא? טיפים אחרים..? תודה רבה, אתם עושים עבודת קודש!

הי(; השאלה שלי היא שכאילו אני למשל לומדת באולפנה והכל וכן ממש מאמינה ומתחברת, אבל לפעמים יש כזה כל מיני דברים שכאילו גורמים לי לכמה זמן לרצות דברים אחרים ושאני יודעת שאני לא באמת רוצה אבל כאילו סוג של מסיחים כאלה אם תוכלו לעזור ממש תודה(:

האם משה רבינו קיבל בסיני את מה שכתוב בחומשים כולם?

אני תיכוניסט (שביעיסט) שנחשב אדם איכותי, טוב, מדריך מוערך, יש לי מלא חברים ואני חכם, אידאליסט ומצליח בחיים. הבעיה שלי היא שאין לי את ה-חבר, ההוא שאני יכול לשפוך לו את הכלל, את הבעיות שלי וזה שאני מרגיש בודד כי יש לי הרבה חברים טובים אבל אין לי את ה-חבר.. זאת אחת הסיבות המרכזיות שאני רוצה חברה אבל אין לי מושג איך אני עומד למצוא אחת שאני אוהב.. אני רוצה מישהו שיהיה שם איתי ובשבילי. אשמח לעצות וטיפים להתמודדות..

אני חושבת שכבר שאלו שאלות בסגנון אבל לא נגעו בנקודה שחשובה לי.. אז בקצרה-משמעות החיים. מה המשמעות של החיים? מה התכלית שלהם? למה אני כאן..? מה השליחות שלי?

אהלן! יש לי בךעיה שמציקה לי כבר המון זמן, אני לא יודעת איך לבטא את עצמי ומה שאני מרגישה באמת, זה לא בצורה של אם אני שמחה או לא אלא בדברים משמעותיים יותר. אני רק יגיד שאני בן אדם מאוד חברותי ודברנית, אין לי בעיה לדבר או לבטא רגשות יומיומיות ההפך, אני טובה בזה. זה קורה בדברים שחשובים לי באמת, לדג' אני ב''ויכוח'' עם ההורים שלי ואני מתעצבנות עליהם שהם לא מבינים אותי אבל זה בעיקר מכיוון שאני לא יודעת איך להגיד להם את מה שאני רוצה להעביר להם בצורה טובה. או כשחברה פוגעת בי אני שומרת בלב ולא אומרת כלום. אני בעיקר מפחדת על העתיד של איך לבנות בית עם בעלי כאשר אני מתעצבנת שלא מבינים אותי או כי אני מסתירה את איך שאני מרגישה להרבה זמן או כי אני לא יודעת איך להעביר את מה שאני מרגישה. אני יודעת שזה קורה לי או כי אני באמת לא יודעת איך להגיד את מה שאני מרגישה, או שאני מפחדת לפגוע או כי אני פשוט מפחדת לשתף אנשים. מה אתם מיעצים לי לעשות? ואיך אפשר לשפר את זה? תודה רבה רבה!! ממש מעריכה!

שלום, מכירים את זה שיש כזה מלחמה בין החברים/האחים/כל מסגרת אחרת על 'מי יותר מסכן?' זה יכול להיות מי שישן הכי פחות בלילה, מי שעבר הכי הרבה הליכים רפואיים, ועוד דברים כאלה... אני תמיד שם, בוויכוחים, אבל לא נתפס אצלי; למה עושים את זה? וגם, זה פוגע באמונה? כאילו ,עושים תחרות "את מי הקב"ה מעמיד ביותר נסיונות", לא? תודה.

היי תודה רבה על היוזמה הזאת!! אתם עושים כ"כ הרבה טוב בעולם! אני בת 16. יש לי 2 שאלות(לא קשורות אחת לשניה): 1- איך זה שכל פעם שהקב"ה כעס על בנ"י (או על חלקם) בתורה, ה' רוצה לכלות את כל העדה... ומשה מנסה 'להרגיע'? נשמע לי קצת מוזר.... לדוגמא בסיפור עם קורח ועדתו, ה' רצה לכלות את כל העם, ואיך זה שמשה בכלל צריך להגיד להקב"ה שלא כל העדה חטאה... כאילו שה' לא יודע!? 2- מה זה אומר חברה טובה? כמה אני/היא צריכה להיות בשביל החברה/בשבילי? ומה זה אומר להיות בשביל החברה? תודה!!!

אהלן! אשריכם על הפרוייקט המדהים הזה! אני מדריך כיתה ז וקבוצה יחסית גדולה. בעניין הפעולות, אני מרגיש שהפעולות שלי לא ברמה מספיק גבוהה כאילו אני רואה את מי שהדריך את אותו גיל שנה לפני והפעולות שלו מדהימות! מרגיש גם שלא תמיד מעניין אותם. מערכים, אין לי שום מושג איזה מערכים כדאי לעשות בגיל הזה שגם יעניין אותם וגם זה נושא שאפשר לדבר עליו מספיק בשביל מערך. נק' אחרונה, פעולות אמצ"ש אני מרגיש שאני מאבד אז זה ולא מעניין את החניכים ככ.

אם בסופו של דבר ה' מחליט על הכל, מה המטרה שלי בחיים? להיות כלי במשחק שחמט? אני לא באמת יכול לשנות משהו, לא?

קשה לי! ממש!!!!! אני בן אדם קנאי וזה ממש משפיע לי על החברות. אף אחת מהחברות שלי לא יודעת את זה וגם אני לא רוצה שידעו אבל זה משפיע לי מאוד על החיים ומכניס אותי לפעמים לעצבות בלתי מוסברת... למשל קשה לי לראות את חברות שלי ביחד ושהן לא קראו לי למרות שאני יודעת שאין להן כוונה רעה ושאם אני רוצה אני תמיד יכולה להצטרף... זה מכניס אותי למחשבות רעות עליהן וממש ממש קשה לי ,אני הכי אמורה לפרגן בעולם כמו שהייתי רוצה שיפרגנו לי ולא יקנאו... אני רוצה שזה יעבור ממני, לא רוצה לקנא- רוצה הכי לפרגן להן ולא מצליחה.. אשמח לעזרה כי אני כבר נואשת ומתוסכלת תודה!

היי.. שאלה קצת רגישה ומוכרת אבל בקונספט שונה.. מלא פעמים מזהירים מחבר בגיל ההתבגרות. אבל ואבל ואבל.. קיצר, לפני שנה בערך אני וחבר שלי נפרדנו. נתתי לעצמי את הזמן להתגבר אבל יש בעיה אחרת. אני לא מצליחה ליצור קשרים חדשים עם בנים "פוטנציאלים" נגיד ככה מבלי להיכנס ללחץ או למבוכה נוראית. אני לא יודעת מה נסגר איתי . אני ממש רוצה להתקדם אבל משהו בי פשוט נעצר. לאחרונה גם פתאום התחלתי להתגעגע יותר כאילו התקופה הזאת מבלבלת את כל החושים! אני רוצה לזכות להקים בית נאמן בע"ה, ולהתגבר על אותו בחור הלאה אבל כאילו נעצרתי. מה עושים? בת 18 וחצי