כל השאלות שנשאלנו

*ש* אם בעל ואישה נמנעים מלגעת אחד בשני במשך שבועיים בחודש בשביל לקרב את האהבה וכדי ליצור מעין געגוע בשביל שכשיחזרו, יהיה לזה יותר משמעות. למה את הקב"ה אנחנו כל הזמן מזכירים 'בכל דרכיך דעהו' ? זה לא הופך את המפגשים שלנו עם הקב"ה למשהו יותר פשוט, אם יש אותו כל הזמן? נגיד יש ממתק שאבא מאפשר רק בשבתות, ברור שאני ארצה אותו יותר מאשר אם הייתי יכולה לאכול אותו בכל השבוע... למה לא ככה היחסים שלנו עם הקב"ה. געגוע וחיבור אלא חיבור מתמיד.

*ש* קצת מפחיד אותי כל המצב עם הקורונה.. מתי זה יגמר? מה ה' רוצה ממנו? יש לזה סוף בכלל? הרבה אומרים שזה חבלי משיח, אבל למה המשיח צריך להגיע אחרי אסונות ודברים כאלה? תודה רבה, אשריכם!:)

*ש* שלום. למה הקדוש ברוך הוא החליט שאסור לבשל דווקא גדי בחלב אמו? למה לא משהו אחר?

*ש:* היי, אני בשביעית, ויחסית ילדה ''דוסה''. יש לי שאלה שמציקה לי בזמן האחרון, איך זה שההלכה משתנת? מצד אחד זה ממש חשוב וטוב שלא נהיה יותר מידי מקובעים אבל ההלכה ממש משתנה. לפני 10 שנים היה אסור בשום מצב לתרום חלק מהגוף אחרי שבן אדם מת, והיום זה נהיה ''נורמה'' וזה חשוב וזה באמת יכול להציל חיים, אבל פעם זה היה אסור ועכשיו כן? אותו דבר עם חצאיות ומכנסים או שמירת נגיעה. אני מרגישה לפחות שפעם זה היה מאוד ברור שכאשר מתחתנים אז מכסים את כל השיער ופתאום זה ממש לא מובן, איך זה הגיוני שההלכה משתנה? ואיך אנחנו אמורים ללכת עם זה? לזרום עם כל השינויים או לעמוד על ההלכה שנחשבת ''ישנה''? אני רוצה להדגיש שקשה לי גם הרבה עם הקטע שבו התורה וההלכה שאמורה להיות הדבר שמוביל אותנו והספר חוקים המדוייק שיש לנו כדי שנשמור אותו ונעבוד את ה' בצורה הכי טובה שאפשר, לדעתי ולפי מה שאני הבנתי אמורה להיות הדבר הכי יציב שיש, ככה פשוט משתנה...

*שאלה* הי! כל הכבוד על המיזם, הוא חשוב ויפה! אני שמיניסטית. לאחרונה נכנסתי לאיזשהו סוג של קשר עם מישהו. הקשר הזה לא בדיוק מוגדר, אבל אני מרגישה שיש בו משהו יותר ממה שהיה לי עד עכשיו עם בנים (אני גדלה בחברה מעורבת, אני עם בנים בנוער ובשבט בסניף, זה לא שזה משהו שחדש לי לדבר עם בנים או משהו, ובכל זאת מרגיש לי שיש פה משהו שהוא קצת אחר ומעבר). הקטע הוא שאני מרגישה שהקשר הזה ממש מבלבל אותי. אני לא מצליחה לזהות אם זה נובע ממקום שהוא באמת אמיתי, נכון וטוב או שאולי זה סתם ממקום של כיף לי לדבר איתו, אבל תכלס לא באמת כזה נכון לשנינו... *שאלה שניה על אותו נושא* כל הכבוד על המיזם החשוב הזה! אשריכם! אני בכיתה יב, ולאחרונה הכרתי בחור. אני כל החיים שלי בחברה מעורבת, הנוער אצלנו בישוב מעורב, הצוות והשבט בסניף, לדבר עם בנים ולהיות איתם בקשר זה לא דבר שחדש לי בעיקרון... ובכל זאת, משהו בקשר החדש הלא כל כך מוגדר הזה מרגיש לי שיש פה משהו מעבר, אבל אני לא מצליחה להבין אם זה באמת משהו עמוק ונכון או שסתם כיף לי לדבר איתו יותר ממה שאני מדברת עם בנים אחרים. קשה לי להגדיר אם הקשר המוזר והמהוסס הזה (גם מהצד שלי וגם מהצד שלו) נכון וטוב כמו שהוא או שעדיף לנתק אותו או אולי בכלל להתקדם איתו הלאה. תכלס מבחינתי אם יש משהו רציני עכשיו, לא כזה מרתיע אותי להתחתן בשנה הבאה, אבל גם זה לא בדיוק ברור לי עד כמה זה מושפע מבשלות אמיתית או מכל מיני דברים חיצוניים וגם אני באמת לא יודעת לאבחן אם זה נחשב קשר רציני ברמה הזאת... קיצר ממש ממש התבלבלתי כבר מכל הדברים האלה ואשמח לתשובה

*שאלה:* מרגישה שהתרחקתי מעצמי בטירוף! עד לפני כמה זמן הרגשתי שאני ממש מכירה את עצמי. יודעת מה נקודות החוזק שלי, מה נקודות החולשה, מה אני אוהבת, מה הערכים והעקרונות שלי, במה אני מאמינה... בזמן האחרון פתאום אני מוצאת את עצמי יותר ויותר בפלאפון, פחות ופחות רוצה לעשות את הדברים שאני אוהבת, כבר לא חייה את מה שאני מאמינה בו, כבר לא מכירה את עצמי. וזה לא ממקום של בירור או חוסר אמונה, זה ממקום של בלבול שדברים חיצוניים גורמים לי (נגיד משפחה, חברים)... מרגישה שנכנסתי ללופ נוראי ואני פשוט לא יודעת איך לצאת ממנו...

*ש* היי כשאני לומד מתמטיקה וכל שאר מקצועות החול זה לא נחשב ביטול תורה?

*שאלה* איך נלחמים בקנאה??? באלה שמצליחים יותר מאיתנו , בדברים שכולנו רוצים, באלה שהולך להן בחיים בקלות? זוגיות, בריאות, דיאטה, לימודים.. זה כל כך מעצבן שיש כאלו שהכל מצליח להם ולי פשוט לא!

*ש.* היי, זה אף פעם לא באמת הפריע לי, עד שהיה לי ויכוח עם אדם חילוני בנושא והבנתי שאני צריך לדעת מה להשיב לו וזה לאט לאט התחיל להעלות אצלי ספקות. יש לא מעט רבנים חלקם גם גדולים ומוערכים שמבטיחים דברים וברכות בתמורה לסכום כסף, בין אם זה לצדקה או לא האם זה מוסרי להתנות ברכה בצדקה/בכסף? לי אישית זה מרגיש כמו מיסחור הדת במקום שתהיה מקרבת וזמינה לכל דורש, היא מותנית בכסף...

שלום, הייתי בקשר עם בחורה ממש טובה במשך שנה וחצי, הכל היה מעל המצופה והייתה הבנה כלכך טובה של שנינו, במילים אחרות קשר משמים, אפילו כמעט התחתנו. לצערי בסוף זה נגמר, למרות שניסיתי הכל. יש בי כל הזמן מחשבות עליה ועל כמה זה פשוט הפסד ענק ,הזיכרונות ותחושת האפסיות לא מרפים לרגע, והדיכאון מחלחל לו אט אט אם כי כבר ריסק... ניסיתי להיפגש עם מישהי, אבל זה לא עזר, והתחושה היא , שאין אף אחת בעולם שתרצה אותי(על אף שהמון אנשים לא מפסיקים לומר מהצד כמה אני בחור שהם היו רוצים להכיר לבת שלהם...). מיאוש, למישהו יש עצות איך להתקדם הלאה?

*ש* מה היחס בנוגע ללימוד גמרא של נשים?

*ש* . באנדם ציני... אני רוצה לדעת איך אני עובדת את ה' בלי ציניות...