כל השאלות שנשאלנו

*ש* שלום ותודה רבה מראש על התשובה! הרבה זמן כבר מפריע לי העניין של השילוב בין זה שאומרים שצריך לפחד מהקבה ולראות ממנו ומצד שני צריך לאהוב אותו להתייחס אליו שהוא האבא שלנו. אהבה ופחד קשים יחד

*ש.* היי שבוע טוב. אמא שלי נפטרה מהמחלה לפני מספר חודשים אחרי שנלחמנו עליה 7 חודשים. היא סבלה מאוד בכל התקופה ההיא עד כדי זעקות כאב. אני מנסה להאמין שהקב"ה עושה דברים לטובתנו למרות שאנחנו לא רואים את זה עכשיו. אבל לא מסוגלת שלא לכעוס. הכעס מתבטא בהרבה בחינות בעיקר תפילה, צניעות ושמירת נגיעה. אני מאוד מאמינה בדברים האלה ויודעת שתפילה מחברת אותי אך לא מסוגלת להתפלל ולקיים את המצוות האלה כשאני מרגישה תלושה מבובלת ולא מבינה. עברתי את השלב של הלשאול למה דווקא לה כי אף אלד לא יענה לי. אבל תמיד אומרים שהקב"ה מרחם על יתומים. אז למה הוא לא מרחם עלי. הוא לקח לי את האישה שהייתה כל החיים שלי החברה הכי טובה שלי הנשמה שלי הלב שלי. ובכל זאת אני מרגישה כאילו אני לבד ושאני פגיע ושאין מי ששומר עלי. לילות שלמים הייתי בוכה שישמור עלי, שאני מפחדת מעולם הזה, שיעזור לי להתמודד. להתקדם קדימה. אני רוצה לחיות חיים עם משמעות לקיים תורה ומצוות לאהוב אותו באמת. אבל הכעס הזה לא עוזב אותי. אני מרגישה שהוא עזב אותי. איך אפשר להמשיך להאמין, לאהוב ולקיים כשיש כזה כעס? מקווה שהבנתם את השאלה. תודה רבה😓

*ש.* היי, אשמח לדעת אם זה בסדר שאני אפנה אליכם באופן אישי בוואטסאפ לשאלה פרטית... והאם אפשר לסמוך שזה לא יופץ הלאה תודה

*ש.* איך אפשר להתקדם בעבודת ה' ביומיום?

*ש* אני בן אדם שמאוד מאמין באלוקים אבל עם זאת אני בן אדם מאוד שכלי שמאוד חשוב לו שהדרך חיים שלו לא תהיה עם "חורים" ודברים שלא אוכל להשיב עליהם בעתיד כשיהיה לי דור המשך, אני כל הזמן חושבת על מה קורה אם הילד שלי היה שואל אותי את השאלה הזו, על מה הוא ייבנה? אם איני יודעת להשיב למרות האמונה החזקה שלי.. שאלתי הרבה מוסמכים (רבנים, מורים בבית ספר, מדריכה בבנע וכו...) ואני עדיין לא מרגישה מגובשת ומסופקת על הדרך שלי ומגדירה את עצמי רק כ"אדם מאמין" כי אני "לא מצליחה לתרגם את הדת שלי" מה אני יכולה לעשות?

*שאלה* לצערי יצא לי כמה פעמים בחיים ליפול לצפייה לדברים לא צנועים וכו'..ברוך ה לאחרונה התגברתי ונהייתי יותר חזק בזה אך עדיין לפעמיים יש לי הרהורים ומחשבות על כל מה שראיתי ובמיוחד בתפילה זה בה אלי הכי חזק אשמח לעיצות שיעזרו לי להפטר מהמחשבות האלו..

*ש.* שלום רב. אני עליתי מצרפת מלפני ארבע שנים , חזרתי בתשובה מלפני שנה וכל הזמן אני מוטרד משאלות כל כך גדולות כמו איך התחילה כל האנטישמיות בצרפת ולמה כל העולם שונא את היהודים, בפריז כל הזמן שמענו מבזקי חדשות על פיגועי טרור על יהודים.

*ש* אנשים מחמיאים לי הרבה. ב"ה הולך לי טוב מבחינה חברתית, ואני די מוכשר בהרבה דברים שאני עושה, אני מדריך מאוד כריזמט וכאלה. עכשיו הבעיה היא שאני מפחד שזה 'יעלה לי לראש'... כלומר, כולם אוהבים לשמוע דברים טובים על עצמם, זה מאוד מחזק ומעודד הלאה, אבל באיזשהו שלב אתה מתחיל לתפוס מעצמך יותר מדי, ואני מאוד משתדל שלא להגיע למצב הזה. אני מאוד מנסה להתרחק מהמחמאות, באמת! והרבה פעמים זה יוצר תגובת נגד של להוסיף על זה ואני מפחד שזה יעלה לי לראש ואני אתחיל לחשוב שאני כל כך טוב ומדהים ואני לא יודע מה. ואני מאוד שמח שיש את הקבוצה הזו כי זו שאלה שקשה לשאול כי זה נשמע מאוד גאוותני.

*ש* שלום אני נער בישיבה תיכונית והשאלה שלי היא שאלה קצת קשה אבל אני רוצה להבהיר שאני לא אומר זאת מתוך כפירה אלא מרצון אמיתי להבין... איך אני יכול לדעת שהתורה היא לא איזה סיפור נורמטיבי שאדם כתב והסיפור יצא מכלל פרופורציה והכדור שלג התגלגל רחוק מכדי לעצור ואני אסביר. בגמרא כל הזמן מביאים תירוצים מהתורה ומתושבע אבל אם אתה מסתמך על תושבע שזה בעצם דברים שאנחנו לא באמת יודעים מי אמר ואת רמת האמינות של זה ומסתמכים על זה, זה יכול ליצור הרבה מצבים של בלבול ושל טעות.. תודה מראש.

*ש:* חג שמח! בתגובה לתשובה על בחירה חופשית, הבאת מספר ראשונים שסוברים שה' לא כל יודע, ולכן יש בחירה, אמנם רוב הדעות אומרות אחרת. זוהי מחלוקת אחת מיני רבים לגבי טבעו של ה', ואני עומד מבולבל ומשתאה לנגדן ולא יודע מה נכון ומה לא, כי בהכרח במחלוקות כאלה לא יכול להיות שכל הצדדים צודקים. במה אני מאמין? ואם אני מאמין באלוהים שמוצג בדעה אחת וחברי מאמין באלוהים שמוצג בדעה אחרת האם שנינו יהודים? הרי כל אחד מאיתנו עובד אלוהים אחר, ובהכרח אחד מאיתנו טועה וכופר

*ש.* מה ההבדל בינינו לבין הנאצים? בסופו של דבר אנו טוענים שאנחנו העם הנבחר ובפרשת לך לך מסופר על שרה שמינה את הגר. הרב צבי יהודה אומר בשיחותיו כי הגר התחילה לטשטש את הגבול בין הגזע שלנו לשלב ולכן היא הבהירה את הגבולות מחדש.

*ש.* בערך כשהייתי בת 13 התחלתי ממש להתחזק באמונה ולהיות יותר 'דוסית'. מאז נהייתי ממש ממש שלמה עם האמונה שלי, המון דברים היו לי כל כך ברורים פתאום וממש ראיתי את הנוכחות של ה' בחיים שלי. אבל דווקא עכשיו, אחרי שנה של הדרכה ואחרי שנפגשתי אפילו עוד יותר עם תורה יותר עמוקה והתבגרתי פתאום פשוט הפסקתי להרגיש את ה' בחיים שלי. אני כבר כמה זמן עושה הכל כרגיל, מקפידה לגמרי על כל הדקדוקים וכלפי חוץ נראית ממש כאילו אני הכי בתוך זה אבל אני מרגישה שאני כבר לא שם. אפילו התחילו לי ספקות אם בכלל יש אלוהים, וזה כל כך מוזר כי אני כן רוצה להאמין וכן מחפשת כל כך את האישור הזה שמצאתי את האמת אבל אני פשוט לא מרגישה את זה יותר. יש מלא דברים שלא מסתדרים לי- איך הקשר עם ה' （שהוא לא דמות）הוא קשר 'אנושי' של דיבור ובקשה, הרי הקב”ה הוא איזה כח, משהו על טבעי, איך האמונה שלנו מתבססת על זה שהוא שומע בקשות שלנו ובוחר שדברים יקרו לנו, זה נשמע פשוט מידי יחסית לקב”ה. בגלל זה גם ממש קשה לי להתכוון בתפילה. אני רואה אנשים מדהימים וגדולים שחיים חיים של תורה, אני כל כך רוצה להבין ולהאמין בזה אבל פשוט לא מצליחה...