כל השאלות שנשאלנו

נאבדה לי השמחה.. יש לי רגעים שמחים אבל בסופו של דבר אני תמיד חוזרת לשקוע בעצבות.. לא יודעת כבר מה לעשות.. שיתפתי את אמא שלי והיא באמת מדהימה ועוזרת לי אבל לא נעים לי כבר כל הזמן לחפור לה שאני עצובה כי היא עושה כ"כ הרבה טוב בשבילי, לא מגיע לה לשמוע שאני לא שמחה...לא יודעת כבר מה לעשות..

אני יודע שזה נשמע קצת סיפור מהסרטים וגם אני לא האמנתי לזה, אבל יש מישהי שגם אני וגם אחד החברים הכי טובים שלי בקטע שלה ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי לבנתיים לא סיפרתי לו כי אני לא יודע איך ומה אני עושה, וזה חבר שאני מדבר איתו על הכל וכל פעם שמדברים על הנושא אני אומר שאין לי כלום עדיין ואני משתגע מבפנים וממשיך לשחק את המשחק. הייתי רוצה שתעזרו לי מה אני עושה? תודה רבה על ההשקעה.

היי, יש לי חברה מדהימה ממש- היא מפרגנת, דואגת, רגישה, יוזמת, אחראית ונדיבה. למרות הכול, יש כמובן בעיה אחת שאיתה אני פונה אליכם- אני לא יודעת אם להאמין לכל מה שהיא אומרת ואני מרגישה שזה ממש פוגע ביחס שלי כלפיה וכלפי החברוּת שלנו. יש לה סיפורים מאוד דרמטיים תמיד בדיוק בזמן המתאים על הנושא הספציפי שנדבר עליו והיא אומרת עובדות שלא באמת נכונות בביטחון עצמי ומשכנעת אותי ואת האחרות שזה נכון. אני חושבת שאני היחידה ש'חשדנית' כלפיה מבין החבורת חברות שלי כי כולן וגם אני ממש חולות עליה אז אין לי עם מי כל כך לדבר על זה (וגם אם כן- זה די לשון הרע אז עדיף שלא..).אני משתדלת מאוד לא לבטא את החוסר אמון שלי במה שהיא אומרת ואפשר לומר שאני מתייחסת לזה כ"כבדהו וחשדהו", כי אני בכל זאת מאוד אוהבת אותה. אני לא יודעת אם אני מרגישה ככה כי אני בכללי חשדנית כלפי אנשים אז אני לא יודעת אם הבעיה היא בי או שהיא באמת לא מספרת את האמת ושקרנית פתולוגית, כי הדברים שהיא אומרת באמת כבר הגיעו לרמה שהיא לא אמינה. קשה לי מאוד להיות בסביבת אנשים שאני לא סומכת עליהם ולכן הנושא הזה מאוד מעיק עליי כבר מלא זמן, אז אשמח אם תוכלו לתת עצות על איך להתגבר על החשדנות ה(אולי) מיותרת הזאת או כדי להתמודד עם העובדה שהיא (אולי) שקרנית פתולוגית. תודה רבה, אני מעריכה ממש!

כבר קראתי בהמון ספרים על המושג שתכלית הירידה היא העלייה, או שהירידה היא לצורך עלייה או שיורדים כדי לעלות וכו׳. עד היום אני לא מבינה את מה העניין בזה, הרי לא חייבים לרדת כדי לעלות.. אשמח לבירור על המושג...תודה רבה שאתם מפנים את זמנכם לענות על שאלות בצורה כ"כ טובה!!

לאחרונה השתנתה לי הסביבה החברתית שלי וה"מעמד החברתי" מאוד עלה, אני די נבוך מכל הסיפור כי לא עשיתי שום דבר מיוחד ואני זוכה להרבה יחס... כמובן אני משתדל כמה שאפשר לעשות עם הכוח הזה הכי הרבה טוב שאני יכול - לעזור לאחרים ולתת מעצמי לאיחוד וגיבוש הקבוצה. בעקבות כך יש עניין שמטריד אותי, ישנם כמה חברים שממש מתקרבים אליי בצורה מאולצת וממש נדבקים (חנפנים?). ואני מאוד מוחמא מהעניין הבעיה שזה הרבה פעמים מעיק עליי ואני ממש לא רוצה בחברתם ואני לא יכול פשוט לומר להם את זה בפנים כי אני יודע שהם ממש יעלבו, בנוסף היו לי נסיונות לשים גבולות ולהרחיק אנשים מסוימים וזה לא כל כך עבר בהצלחה וגם לא עזר. מאוד אשמח לעצה והכוונה! תודה (;

כבר מלא זמן שאני חושבת על המוות שלי או של הקרובים שלי. לפעמים סתם פתאום צצה לי מחשבה מה אני אגיד בלוויה של חס וחלילה מישהו, יכול להיות שזה בגלל שזה הפחד הכי גדול שלי בחיים האלה-מוות, אבל אני לא יודעת מה לעשות, כל יום אני מפחדת שזה יהיה היום האחרון בחיים שלי או של מישהו ותמיד נמצאת לי במוח סיבה לזה- המחשבות שאני יודעת ומכירה אנשים (גם אם זה לא כל כך אישית) שנפטרו ממש מוקדם, בין עם זה מישהי בגיל העשרה או פחות, בין אם זה מישהו בסביבות ה40 50, ובין אם זה מישהו מבוגר, זה תמיד גורם לי עוד יותר לפחד. מה אני יכולה לעשות?

היי ההורים שלי ממש כועסים אחד על השני והם לא מדברים אחד עם השני כבר כמעט שבוע.. בזמן האחרון זה מרגיש כאילו נהיה בניהם תחרות כזאת. הם ממש נמנעים מלהיות בבית ביחד גם אם זה עם הילדים. אני לא רוצה להעיר להם או לדבר איתם על זה אבל אני מרגישה שאני ממש מושפעת מזה לרעה ושאני כל היום עצובה ופשוט לא בא לי להיפגש עם חברות אני מעדיפה להיות בטלפון מאשר לצאת. אני לא יודעת איך לצאת מזה ושוב אני לא רוצה לדבר איתם בשביל להשלים בניהם (ברור שאכפת לי מהם אבל אני לא חושבת שאני יעזור) אני פשוט רוצה לדעת איך להיות שמחה יותר במצב הזה למרות שממש קשה לי.

היי נכנסתי להדרכה לשבט של הכי קטנים. אני וחברה שלי ממש היינו בטוחות שנהיה מד"שיות וממש פינטזנו על זה וכולם ידעו...בסוף נכנסתי עם חברה טובה אחרת של שתינו. אני ממש שמחה על זה אבל אני חושבת שמפריע לה זה שהיא יודעת שרציתי להיכנס עם מישהי אחרת...שמתי לב שלאחרונה היא מנסה שנהיה ביחד כל הזמן גם בסתם מפגשים של חברות. אני שמחה להיות איתה אבל זה קצת גורם לי להרגיש שאני לא בסדר שאני מדברת הרבה עם החברה שרציתי להדריך איתה...מה אני יכולה לעשות כדי לא לגרום לה להרגיש שאני פחות רוצה להיות איתה?

יש לי חברה שזה ידוע שאנחנו חברות טובות. גם מבחינתה אני חושבת. מבחינתי, אני מאוד מאוד אוהבת אותה ואכפת לי ממנה מאוד. אני יכולה לחשוב עליה הרבה במהלך היום, לרצות להיות איתה, להתרגש מהודעות ממנה ולקנא אם היא נמצאת עם בנות אחרות. אני מרגישה שזה קשר שונה מכל קשר אחר שלי עם חברה אחרת. היא נמצאת אצלי בעדיפות ראשונה עוד לפני עצמי באיזה שהוא מקום, ואני יכולה לבטל תוכניות ודברים רק בשביל הספק שאולי אני אהיה איתה אז חבל לנסוע עם אנשים אחרים.. וגם אני מאוד קנאית אליה. ומנסה לחקות אותה ולוקחת ממנה ממש מודל. אם היא נמצאת עם חברות אחרות אני ישר שואלת את עצמי אם היא מעדיפה אותן על פני ולמה. ואני תמיד מנסה למצוא חן בעיניה, ולחשב כמה פעמים נפגשנו מתי לא נפגשנו וכו'... אני דווקא עם הרבה כבוד ככה שאני ממש לא יוצאת נודניקית ויש מצב שהיא בכלל לא מודעת לכל מה שאני מרגישה אליה. אני מבינה שזה ממש מוזר, אבל השאלה שלי האם אין כאן משהו שמזכיר קשר זוגי? מאוד נלחיץ אותי לחשוב שאולי בכלל יש לי נטייה לבנות, או הסיבה שאין לי חבר גורמת לי למצוא בה באופן בלתי מודע את המקום הזה.. וגם, איך אני משנה את הקשר מצידי שיהיה נורמאלי?

אני נמצאת בכמה תנועות מדהימות ושבאמת אני משתדלת לעשות שם כמה שאני יכולה ולשלב את זה תמיד לקב"ה(לקדש את שם ה' ברבים) אבל יש לי בעיה קטנה...כל התנועות מעורבות!! וזה פחות מפריע לי, אבל מה שכן מפריע לי זה השמירת נגיעה..אויי כמה שזה קשה לי... הרבה פעמים אני מרגישה כאילו אני נמצאת בכלא כי.. לפעמים מישהו "שופך את ליבו" ואני הכי מקבלת והכי מנסה לעזור, אבל אני יודעת שמה שבאמת יעזור לו זה חיבוק חם ואוהב(וגם הרבה פעמים אני זאת שצריכה את זה) וזה מתסכל...מי ישמע מה ביקשתי?!לתת חיבוק?!כמובן שאני מבינה שרוצים לשמור את זה לבעל והאישה היא היהלום וכו' וכו'..אבל עדיין זה קשה, זה דורש המון כוח רצון ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי:(אשמח לעזרה♡

איך נהנים מהרגע?

אני לא רוצה להאמין באלוהים, איך להסביר את זה להורים שלי ולסביבה? בת __