כל השאלות שנשאלנו

ש. היי :) אני מדריכה ויש לי חניכה שכל הזמן מתערבת לי בהחלטות.. אם למשל אני קובעת שהפעולה במקום מסויים, או בזמן מסויים היא כל הזמן תגיד לי שיותר טוב בזמן אחר, או במקום אחר או אפילו על מה עושים ועל תוכן הפעולה... עכשיו זה נשמע שטותי וקטן אבל זה באמת נוכח בטירוף... ובסוף זה מפריע לי כי אני קובעת משהו מתוך זה שאני חושבת על הכל ומגיעה למסקנה שזה מה שהכי טוב ... אני יודעת שזה הכי לא מגיע ממקום רע והכי מתוך זה שהיא שרופה של הסניף.. אבל מה אפשר לעשות עם זה ? שהיא תבין שיש מתיישהו שצריך פשוט לקבל את מה שהמדריכה אומרת אבל בלי לפגוע בחניכה? ( החניכות שלי בכיתה ט') תודה רבה!! בת 17

ש. אהלן:) תודה על כל מה שאתם עושים! זכינו! יש לי שאלה.. ב"ה נולדתי לבית דתי.. לפני כמה שבועות יצא לי לדבר עם מישהו על חרדיים ודתיים וכו' ותכלס איך אני אמורה לדעת מי צודק? איך אני אמורה לדעת אם אני צריכה להיות דתיה או חרדיה...?

ש. יש לי כמה שאלות בענייני חברות (אני מתכוונת לחברות בין כאלה מאותו המין). מה נחשבת חברה? משהי שאני מעריצה? שאני אוהבת? שמדברת איתה? שאנחנו מסתובבות ביחד לכל מקום? אחת שמשחנשים איתה? איך יודעים אם החברות חזקה ואמיתית? ושהקשר הזה טוב לי (ולה/ן)... ומה המקום של כל אחת בחברות כזו? ושאלה אחרונה לסיום: איך אני יכולה לשנות את המקום שלי בחברות אם אני לא שמחה בו ורוצה לשפר אותו (ולהמשיך להשאר חברה)? בת 16

ש. היי קודם כל ממש ממש תודה הפרוייקט שלכם באמת מדהים! אז נכנסתי עכשיו להדרכה בסניף חוץ, יש חברה טובה שנכנסה איתי אבל היא עזבה וכרגע אני היחידה השבט שלי בסניף חוץ, כולן בסניף המקורי. וגם עוד לא התחלנו כי זה סניף חדש ובגלל הקורונה זה קצת נתקע. אני די מרגישה לא קשורה, כאילו זה הסניף שלי והכל אבל אני לא בצוות שם ולא חניכה וחברות שלי כל הזמן מדברת על ההדרכה ועל הצוות והכל ואני פשוט לא שם. אני אשמח לעצות :)

ש. היי! קודם כל ממש תודה על המיזם הזה! אחלה דבר. יש לי שאלה, אני לא יודע אם היא כל כך נוגעת לענייני אמונה אבל אין לי מישהו אחר לשאול. לפני שנה היה לנו שיחה בישיבה. מי שהעביר את השיחה דיבר על ההבדל בין פמיניזם רדיקלי ותרבותי. בגדול זה היה אחלה שיחה ואפשר לומר שלקחתי חלק מהפמיניזם התרבותי לחיים שלי. השאלה האמיתית שמעסיקה אותי כבר די הרבה זמן היא איפה עובר הגבול? זאת אומרת – ברור לנו שיש דברים שנשים וגברים מסוגלים לעשות, ואף טוב להם לעשות, אבל ישנם גם דברים שלא. ישנם דברים שלא טובים לנשים וכן טובים לגברים וכנ"ל גם הפוך. השאלה מי קובע מה מתאים לכולם ומה לא מתאים למין מסוים? התורה? הרי בתורה יש המון דעות. המוסר האנושי? הרי המוסר הוא משתנה מאדם לאדם וגם משתנה מזמן לזמן.אם כך. מי קובע מה ההבדל הנכון בין המינים?והאם השיטה הזאת נכונה בכלל?

בגיל תיכון ולומד בפנימייה, ז"א שנמצאים אחד עם השני 24/7, מתוך כך עולות גם כמה דילמות (שרלוונטיות לא רק בפנימייה...), אתגר ששב ועולה הרבה פעמים הוא השאלה עד כמה "להעיר" ולהוכיח חברים שעושים דברים "פחות טובים"...איפה עובר הגבול, מתי לנסות להשפיע על חברים, ומתי לשחרר. הרבה פעמים נכנס גם הפאן שמי שמעיר כביכול 'הורס את הכיף', ואם ה"הוכחה" הזו פוגעת בי, האם עדיין להאיר? ב"ה אני נמצא במקום חברתי מאוד טוב ויש לי אפשרות להשפיע, אשמח אם תוכלו לדייק אותי...ושוב, תודה רבה!

לאחרונה אני רואה את זה הרבה בחיי היומיום שלי, שקיימת קצת באווירה של החברה אפליה נגד אשכנזים. אני אתן למשל דוגמא אבל היא ממש קטנה בפרופורציה, אבל זה מה שקורה בגילאי נוער...למשל חברות מדברות על שידוכים מי מתאים למי איך יראה הבעל של זאתי ואיך יראה שלה, וגם מתפלפל להם כזה: ברור שהוא יהיה ספרדי מה השאלה בכלל.למה מה רע באשכנזים?הם קרים?הם אנשים עצובים כל היום?הם לא מחייכים?הם לא זורמים? היום, אחרי 73 שנים ועוד הרבה לפני כל סוגי היהודים התערבבו כבר אין ממש שוני בטעם האוכל, או בלבוש או בכל מיני מנהגים, כבר התחתנו אחד עם השני זה יתערבב. אז מתי כבר יהיה קיבוץ גלויות?

יש לי כמה שאלות שעלו לי על התפילה- 1. אם תפילה היא מצווה, אז כל תפילה שהיא מעבר לתפילות שתיקנו חכמים היא בגדר "אינו מצווה ועושה"? 2. ואם אנחנו מבקשים בתפילה למעננו, או בכלל מתפללים לקב"ה על צרכינו-זה לא הופך אותנו לתכלית ואותו לכלי שמשיג את התכלית?

ש. הפרויקט שלכם מדהים תודה רבה מראש! בימים האחרונים קרו מספר דברים גדולים בעולם- רעידת האדמה בטורקיה והפיגוע בווינה. אבל למרות כל הדיווחים על הפצועים המתים והנרצחים אני אפילו לא טורח להיכנס לכתבה, אני מחליק את המבזק בלי להניד עפעף. איך זה יכול לקרות לי? אני בדרך כלל הכי רגיש ומתחשב שאפשר. יכול להיות שהשתנתי בצורה כ"כ קיצונית שאפילו כשיהודים נרצחים אני מחליק את המבזק בלי רגש בכלל? בן 16

ש. היי, הפרויקט הזה מדהים! (מקווה שהשאלה שלי קשורה לפה אבל לא יודעת את מי עוד אפשר לשאול) אני כותבת שירים, ועוד לא יצא לי להראות לאף אחד כי הם אישיים מדי בשביל לחשוף לאנשים קרובים. אתם יודעים אולי על מקום שאפשר לפרסם באופן אנונימי?

איך אפשר להאמין בעצמנו, שאנחנו מסוגלים, שיש לנו יכולת מדהימה וכו' ועדיין לא לחשוב על עצמנו כעל "חצי אלים"(אפילו לא באופן מודע), לא להגיע לגאווה ול "כוחי ועוצם ידי"?