שונאת שונאת שונאת את האולפנה שלי. הם רעים אלי, קשה לי ממש עם הלימודים, אין כמעט פעילות חברתית (גם בלי קורונה) הגישה החינוכית שם מעצבנת אותי, ופשוט לא טוב לי שם. כשבאתי בכיתה ח' התלהבתי שמצאתי את המקום שתפור עלי, עם מלא הווי וכיף. קיוויתי שבשישית משהו ישתנה.. אולי זה סתם תסכול של החמישית, אבל הוא רק התגבר...מצד אחד רע לי, מצד שני לעבור זה קשוח מדי וגם אין לאן. חברות ב"ה יש, אבל אני מרגישה שאני מעיקה עליהן כבר עם התלונות...מה לעשות? (באולפנה הם לא יודעים שאני לא אוהבת את המקום) (המדריכה לא אופציה ואני די מתפדחת ממורות, הייתה לי כתובת מושלמת שפשוט עזבה בסוף שנה.. ככה שנשארתי בלי דמות מהצוות לפנות אליה.)
אז ככה אני מרגישה שאני כבר רוצה קשר זוגי לחתונה כאילו תמיד אמרו לי שאני בלחית אבל עד עכשיו לא שמתי לב כל כך ... ואז ראיתי על מישהי שמשרתת בצהל ותאמת שפתאום כבר הרגשתי שוואלה בא לי להיות שם למרות שתכלס בחיים לא חשבתי שאני ילך לצבא ... ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות עם הרצונות האלה כי זה טוב ומעלה אבל צריך שזה יהיה בזמן ... תכלס לא יודעת מה לעשות . בת 15
ש. טוב ממש דחוף כי זה למחר...אז אני חוזרת ללמוד מחר... לצערי. לגמרי לצערי. היה לי כל כך כיף בבית, ועם החברות הקודמות שלי שכל כך התגעגעתי אליהן. הימים היו ב"ה מלאים, הייתה לי שליטה על החיים שלי. אין לי כוחות נפשיים לחזור. שום געגוע לחברות מהאולפנה (שכמעט לא שמרתי איתן על קשר... בסוף חברות חייבת מפגש פיזי, וחוץ מזה בסוף אני מכירה אותן שנה עם הקורונה, ואת החברות מהבית 15 שנה והן כאן לידי) התחלתי לשנוא את האולפנה בזמן הזה, מכל כך הרבה סיבות, שבאמת שאם לא היה קורונה הייתי עוברת...אין לי כוח להשקיע בנסיעות בשביל כזה מקום. וגם בפנימייה כבר לא יהיה כיף...שעות ניקיון, חובת מסכות, ואני תקועה 24 שעות עם אותן 15 בנות של הקפסולה שלי שבכלל לא בחרתי ואני לא כזה בקשר איתן. וגם לקחו את כל הבונוס של האולפנה.. החדר אוכל, הימי עיון, השיחות, השבתות, הטיולים.. נטו ללמוד ומדי פעם משחקים בקפסולות. דיי כבר עדיף להישאר בבית עד השמינית!!
אני בכיתה י"ב עכשיו כולם מכל הכיוונים שואלים אותי מה אני הולכת לעשות שנה הבאה... את האמת שאין לי מושג. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לחשוב על זה. אני לא מהבנות שיודעות כבר שנים מה הן רוצות. יש כל-כך הרבה נושאים שמעניינים אותי והכל כל כך מבלבל. יש כל-כך הרבה ארגונים של שירות, כל-כך הרבה תקנים ואפשרויות.. איך בכלל מוצאים משהו בכל הערימה הזאת?. יש איזה טיפים או משהו שיכול לעזור להבין מה הולך עם כל הדבר הזה? ועוד שאלה.. לגבי מדרשה, אשמח לדעת מה דעתך.. שילוב כבר בשנה הראשונה? להקדיש לזה שנה שלמה או לא לעשות בכלל...המשך יום קסום😍
אני בן 17.5 ועברנו לפני כמה חודשים ליישוב חדש, הכניסו אותי לגרעין כאן של החבר'ה ,אבל אני מרגיש שזה לא זה...אני כאילו לא מכיר אותם כל כך ולא הכי מצליח להתחבר. לפני שבוע וחצי בערך הכרתי גם כמה מהבנות של הגרעין...הן ממש נחמדות ואחת במיוחד, דיברנו בוואטסאפ קצת והיא ממש חמודה, הבעיה היא שהיא חברה של אחד החבר'ה פה, מהגרעין שלנו כביכול. וזה ממש מתסכל כי אני סוג של התאהבתי בה ואני פשוט בחוסר אונים ולא יודע מה לעשות ואיך לעשות, גם יש מצב שכל מה שאני מדבר איתה היא אומרת לו וזה כל כך לא נעים. גם ככה לא הכי כיף לי במקום החדש הזה אז לפחות שזה יילך לי בטוב לא ?!
ברוך ה יש לי חבר, טוב לי איתו בטירוף! הוא שינה אותי רק לטובה. אני בשמינית והוא התחיל ישיבת הסדר ואנחנו כמעט שנה יוצאים...בזמן האחרון אני לא מפסיקה לדמיין אותנו מתחת לחופה, לא מפסיקה לחשוב על הרגע שאנחנו מתחתנים והאמת אפילו לא יצא לנו לדבר על זה יותר מדי כי זה ממש מוקדם בשביל שנינו....יש משהו פסול בלדמיין דברים כאלה? זה פוגע באיזו שהיא צורה?
אני יודעת שאני לא בגיל לחשוב על מקצוע לעתיד שלי אבל עדיין, אני מרגישה שאני חייבת למצוא כיוון, ולמען האמת עד עכשיו חשבתי שאני אהיה מורה או משהו בסגנון אבל אני שומעת הרבה אנשים (כולל כאלה שהם מהמשפחה שלי) שלא ממש "תומכים" בזה, אני רואה את זה בדרך שבה הם מדברים על המקצועות האלה (אני לא אפרט בגלל איזה נושאים, אבל לפעמים יש להם ביקורת ואף נימת זלזול) ופתאום זה נורא מדאיג אותי, הרי אני רוצה לרצות אותם ואני לא רוצה שיגידו עליי דברים כאלה של זלזול כמו שאני שומעת....אני די לא יודעת עכשיו מה לעשות בעתיד וגם הביטחון במקצוע שראיתי את עצמי בו, והאדם שחשבתי שאהיה התערער...ממש אשמח לעצה מה לעשות!. בת
יש לי חברה טובה. ויש לה בעיה, היא לא משתפת בשום דבר שקורה לה. אני יודעת שקשה לה, ואני יודעת שלפעמים לא טוב לה והיא אף פעם לא תאמר.. לא רק אותי היא לא משתפת אלא גם את כל החברות הטובות שלה. אני מבינה שהיא לא חייבת לספר לנו הכול אבל בשבילה, שתדבר קצת, שתפרוק. זה משפיע עליה, מרגישים .
הי יש לי שני אחים בהפרש ממש קטן של שנה יש לי אח שאני אוהבת ממש ואח שאני פחות אוהבת ולפעמים שיש לי פרצי אהבה לאח שאני פחות אוהבת אז הוא ממש מאושר מזה אבל זה קורה פעם ב.... וממש עצוב לי שזה ככה אבל אני לא מצליחה לאהוב אותו או לבוא אליו פתאום בחיבוקים ונשיקות כמו לאח שאני כן אוהבת..
לפני קצת פחות מחצי שנה נפרדתי מהחצי שלי. פשוט הרגשה כזאת שהוא החצי! לא יודעת להסביר...בקרוב אנחנו נדבר, והאמת שאני לא מסוגלת לעמוד בזה נפשית. מרגיש לי שזה גדול עליי.. שיש מצב שהשיחה הזאת תגרום לי לאבד אותו לגמרי. פליז שהתשובה לא תהיה יותר מידי אמונית ורגשית...תודה לכם!!
אמאלהה אני חייבת את התשובה כמה שיותר מהר (לפחות בשבוע הקרוב אם תוכלו זה יהיה מעולה ממש) אז ככה לפני כמה ימים היה לי דייט עם מישהו ובגלל הקורונה קבענו באחד הפארקים כדי סתם להסתובב ולדבר הבחור היה מאוד נחמד וזרם אבל הייתה בעיה אחת ענקית ! הוא ממש גבוה !! זה כעיקרון ממש לא מפריע לי אבל אני נמוכה ממש והייתי צריכה לרוץ אחריו כל הזמן כי הוא הולך מהר ממש והוא פשוט לא שם לב שאני רצה כל הזמן ומתנשפת (אני ממש לא בכושר;) אוף אני פשוט לא יודעת איך להגיד לו את זה בלי לפגוע בקשר שהתחיל להיות ביננו והיה קצת קשה לא לשים לב שקשה לי עם הקצב אז אולי זה אומר משהו על האופי שלו אם הוא לא ראה את זה בכלל ולא האט? אשמח לתשובה כמה שיותר מהר💃
מה ההבדלים בין עמותות השירות? האגודה, שילת, חיבור חדש, עמינדב ובת עמי. לכל עמותה יש ימי כיף וסמינריונים שונים? תנאים שונים? איפה כדאי להיות? אני יודעת שצריך לבחור את התקן עצמו ולא להחליט לפי איזה עמותה באלי, ובכל זאת אשמח שתענו (; זה די דחוף כי אני הולכת למיונים המוקדמים בחנוכה😅