כל השאלות שנשאלנו

שלום, יש לי דילמה חשובה ורציתי לקבל כל מיני זוויות חשיבה ועזרה מכם.לפני שנתיים ושנה שעברה הייתי מדריך, והלך לי ממש טוב הייתי כזה המדריך המוערץ כזה שכולם מדברים על הפעולות שלו ברוך ה'סיימתי את ההדרכה השנה אני שמיניסט וקיבלתי תפקיד בסניף שלא יוצא לפועל בעקבות הקורונה.אני ממש מרגיש שההדרכה היא בנפשי כאילו אני מרגיש צורך להעביר את הערכים שאני מאמין בהם ואני שומע ויודע שהקורונה גרמה לחניכים לכל מיני פגיעות וקשה לי לשבת ולשתוק.מצד שני השנה הייתה לי עליה רוחנית ואני חושב שללכת להדריך עכשיו כמו שנה שעברה שהחניכים והסניף כל היום בראש שלך זה יגרום לי לבטל תורה, וגם ההקפדה על צניעות בסניף כבר לא מתאימה לי, קיצור ממש מתלבט.תודה רבה.בן 17כב חשוון

מדריכה בסניף שהוא לא דוס בכלל. לא הצוות וגם לא הקומונרית.. כמובן שגם החניכים בכלל לא. מרגיש לי שאני רוצה לקדם את זה בסניף, אבל זה ערכים שגם הצוות לא ככ מאמין ודוגל בהם. אבל איך אני יכולה להעביר לחניכים ערכים מסויימים אם זה משהו שהסניף לא מראה? לא הקומונרית ולא הצוות..תודה!!

אמאלהה אני חייבת את התשובה כמה שיותר מהר(לפחות בשבוע הקרוב אם תוכלו זה יהיה מעולה ממש)אז ככה לפני כמה ימים היה לי דייט עם מישהו ובגלל הקורונה קבענו באחד הפארקים כדי סתם להסתובב ולדבר הבחור היה מאוד נחמד וזרם אבל הייתה בעיה אחת ענקית ! הוא ממש גבוה !! זה כעיקרון ממש לא מפריע לי אבל אני נמוכה ממש והייתי צריכה לרוץ אחריו כל הזמן כי הוא הולך מהר ממש והוא פשוט לא שם לב שאני רצה כל הזמן ומתנשפת (אני ממש לא בכושר;) אוף אני פשוט לא יודעת איך להגיד לו את זה בלי לפגוע בקשר שהתחיל להיות ביננו והיה קצת קשה לא לשים לב שקשה לי עם הקצב אז אולי זה אומר משהו על האופי שלו אם הוא לא ראה את זה בכלל ולא האט?אשמח לתשובה כמה שיותר מהר💃

שאלה דחופה!! אשמח שבן יענה..אני בתקווה שהשיחה תקרה בהקדם ועוד צריכה להתכונן לזה נפשית.אז היי לכם.. (: מה שלומכם וזה?לפני קצת פחות מחצי שנה נפרדתי מהחצי שלי. פשוט הרגשה כזאת שהוא החצי! לא יודעת להסביר..בקרוב אנחנו נדבר, והאמת שאני לא מסוגלת לעמוד בזה נפשית. מרגיש לי שזה גדול עליי.. שיש מצב שהשיחה הזאת תגרום לי לאבד אותו לגמרי. פליז שהתשובה לא תהיה יותר מידי אמונית ורגשית...תודה לכם!!

שלום וברכה!אני בחור דתי,מדריך בבני עקיבא וכו'כבר מעל שנה שיש לי רגשות כלפיי בחורה מהצוות, רגשות שפשוט לא עוברים.אני לא מסוגל להפסיק להסתכל עליה,לקוות שהיא תדבר איתי.אבל בתור אדם דתי אני יודע שלא יצא מזה כלום,לפחות לא בזמן הקרוב.מה אני אמור לעשות?פשוט לחכות?אני מעריך שלפחות עד אחרי הצבא אני אצטרך לחכות,ובגלל התכנון להיות בהסדר זה אומר עוד 3 שנים לחכות! סהכ 4 שנים של רגשות כלפיה,איך אפשר להתמודד עם דבר כזה? זה קשה לי.אני כבר רוצה שזה יקרה.אני רוצה להקים בית.אני מחפש משמעות קצת יותר גדולה בחיים מאשר השגרה השוחקת וחסרת המטרה שיש לי כרגע.ועוד דבר,למה ה' עושה לנו דבר כזה?4 שנים של קושי? יש להציב לפני בן אדם התמודדות ויש פשוט להתעלל בו,ואני מרגיש שזה ממש על גבול ההתעללות,כמה כבר אדם יכול להחזיק מעמד?ככ הרבה זמן? ממש אשמח לפירוט לגביי השאלה הראשונה,אני מחפש תשובה עמוקה לזה כבר הרבה זמן.ממש תודה רבה!!!

איך יכול להיות שהדרישה ביהדות היא להגיד "ברוך דיין האמת" מייד כששומעים על אסון או מוות של מישהו?התורה אמורה להיות מותאמת לחיים ולבני אדם. מילא אם היה צריך להגיד את זה שנה - שנתיים אחר כך. אבל באותו רגע?? בהיסטריה, בשוק, בכאב הבלתי נתפס? באותו רגע להגיד "אני מאמינה שזה מה שצריך לקרות. שזו האמת וזה מכוון מ- ה'". באותו רגע אי אפשר לחשוב בכלל. אז להגיד משפט כזה משמעותי שצריך להגיע מכוונה אמיתית?אסכם:1) ברוך דיין האמת זו אמרה שקשה להגיד בזמן כזה שבו הכל כואב, בגלל התוכן שלה. זה זמן שרוצים לצעוק - והאמירה מבטאת הכנעה.2) בהנחה שעניתם על 1... זו אמירה שמגיעה מאמונה מאוד עמוקה. זו אמירה גדולה. היא צריכה להיאמר בכוונה. אבל העת לומר אותה הוא עת בו כמעט בלתי אפשרי להתכוון או לחשוב באמת. כתבתי את השאלה מהחוויה שלי. מן הסתם אחרים חווים בצורה שונה...תודה מראש על הזמן והמחשבה שאתם משקיעים!!!

אני לא מבינה משהו. מצד אחד, אנחנו אמורים להאמין בקב"ה בלי ראיות, ואם היו מראים לנו הוכחות, אז אנחנו לא מאמינים אלא יודעים. עם התפישה הזאת, איפה המקום של ספרי האמונה? הרי כל דיבור על האמונה הופך אותה למציאותית יותר, כלומר, נותן הוכחות וראיות לכך שהקב"ה אמיתי ואנחנו לא רוצים הוכחות כאלו. אני ממש מקווה שיצא מובן... תודה רבה לכם!

אשמח לטיפים איך לא ליפול עם יצר הרע ברשת..?ממש תודה!

כבר כמה שנים יש לי תקופות קשות - לפעמים של כמה שבועות ולפעמים של כמה חודשים - שבהן אני מרגישה ממש רע עם עצמי. אני מדוכדכת, אין לי מוטיבציה ואני לא מצליחה ליהנות מדברים. בתקופות האלה אני בוכה הרבה, ואני מחשיבה את עצמי לאדם שכמעט לא בוכה. זה קורה לי מאז כיתה ט' בערך, וכל פעם שנגמרת תקופה כזו אני בטוחה שזה לא יחזור, אבל אז עוד תקופה כזו מתחילה ואני צריכה לעבור הכל מחדש.בגלל הסגר השני, נכנסתי לעוד תקופה כזו - ותקופה קשה יחסית - ולאור זה שהוא כנראה לא הולך להיגמר בקרוב, החלטתי להרים את הכפפה ולבקש מההורים שלי טיפול פסיכולוגי. אבא שלי הסכים, אבל אמא שלי בטוחה שיש לי אשליות שהפסיכולוג יפתור לי את כל הבעיות בחיים, ושבאופן כללי אני צריכה פשוט להתמודד עם זה. אני לא רבה איתה על זה כי היא ממילא לא מבינה אותי. בינתיים רק חברה אחת שלי יודעת על זה, והיא תומכת בי.אז בעצם יש לי כמה שאלות: איך להתמודד עם התקופות האלה? איך למצוא מוטיבציה וליהנות מדברים גם כשקשה לי (זה גם פוגע בלימודים שלי)? ואם הפסיכולוג יאבחן דיכאון, מה אני יכולה לעשות? מפחיד אותי לחשוב שאצטרך להתמודד עם זה כל החיים שלי...תודה רבה!בת, 16.5

למה לחיות?

אני מתוסכלת..איך להתייחס לרבנים שמתנהגים לא כראוי?מצד אחד-כבוד..הם רבנים. הם אנשים שבוגרים ממני ואני מחויבת לכבד אותם.מצד שני-הם עשו דברים מזעזעים ונוראים! יש כל כך הרבה להעריץ ובאותה מידה יש על מה להזדעזע.

שלום;)תודה רבה על ההזדמנות.אתם עושים עבודת קודש.שתזכו להצליח,להתקדם ולהגיע לכמה שיותר אנשים. תודה רבה!סיימתי שמינית ואני מתחיל מסגרת חדשה לפני הצבא. אני ממש מתחרט שלא הלכתי לפנימיה. אני רואה את ההבדלים בין חבר'ה שהיו בפנימיה וחבר'ה שלא, ואני ממש מתבאס. אשמח לטיפים ודרכים כדי להצליח לחיות ב"תנאי פנימיה" עם כל מה שזה כולל ( שיחות נפש,שינה ביחד,לחיות תמיד עם מישהו, שרים שירים וכו וכו). אני לא יודע מה לעשות. איך ניגשים לזה. מה עושים .איך מוצאים זמן לעצמי .איך נותנים מקום לתחביבים ופעולות שאני רגיל לעשות בבית לבד. איך משלבים בין לבד לבין ביחד. פשןט איך עושים הכל.....כמובן, אני לא מתמקד בעבר ואשמח לעצות לעתיד;)