אני מתוסכלת..איך להתייחס לרבנים שמתנהגים לא כראוי?מצד אחד-כבוד..הם רבנים. הם אנשים שבוגרים ממני ואני מחויבת לכבד אותם.מצד שני-הם עשו דברים מזעזעים ונוראים! יש כל כך הרבה להעריץ ובאותה מידה יש על מה להזדעזע.
שלום;)תודה רבה על ההזדמנות.אתם עושים עבודת קודש.שתזכו להצליח,להתקדם ולהגיע לכמה שיותר אנשים. תודה רבה!סיימתי שמינית ואני מתחיל מסגרת חדשה לפני הצבא. אני ממש מתחרט שלא הלכתי לפנימיה. אני רואה את ההבדלים בין חבר'ה שהיו בפנימיה וחבר'ה שלא, ואני ממש מתבאס. אשמח לטיפים ודרכים כדי להצליח לחיות ב"תנאי פנימיה" עם כל מה שזה כולל ( שיחות נפש,שינה ביחד,לחיות תמיד עם מישהו, שרים שירים וכו וכו). אני לא יודע מה לעשות. איך ניגשים לזה. מה עושים .איך מוצאים זמן לעצמי .איך נותנים מקום לתחביבים ופעולות שאני רגיל לעשות בבית לבד. איך משלבים בין לבד לבין ביחד. פשןט איך עושים הכל.....כמובן, אני לא מתמקד בעבר ואשמח לעצות לעתיד;)
יש לי ב"ה הרבה אחים ואחיות.אני לא הגדולה (חשוב להדגיש), אבל כן מהגדולים...איכשהו נוצרה סיטואציה שרק עליי סומכים.אם צריך להכין אוכל, לא משנה מה - תמיד יבקשו ממני.אם צריך לשמור על הקטנים - תמיד תמיד אני!!שלא לדבר על משימות מורכבות יותר כמו להשכיב לישון, לקלח, לשטוף כלים...ההורים שלי פשוט יודעים שאם הם יתנו לי משימה רוב הסכויים שהיא תקרה ועל הצד הטוב ביותר.לעומת זאת אחים שלי פדלאות... הם גרועים בבישול אז אף אחד לא יבקש מהם, הם לא ימלאו כל משימה, ופשוט הכל נופל עליי.אני עושה הכל בשמחה ואהבה כי צריך, אבל וואלה מבאס שאני צריכה לדאוג כל-כך לבית ואחים שלי חופשיים מהעניין.אני צריכה להבריז מדברים כי בנו עלי כבייביסיטר, ודווקא עליי... לא חלילה על אחותי הבכורה.מה הפתרון? לתקן את האחים שלי? להוריד אחריות בעצמי? ההורים שלי מודעים לזה, אבל עדיין מעדיפים שדברים ייקרו...
הי, עברתי פגיעה מינית לפני כמה שנים ומאז אני בטיפול פסיכולוגי ומשקיעה המון אנרגיות להילחם ב'תופעות לוואי' של הפגיעה..לפני שהתוקף פגע בי כבר היינו ביחסים גרועים.. הוא היה מאוד אלים מילולית ופיזית ולכן נידינו אותו מהחברה שלנו וגם אני וחברים שלי זרקנו מילים לא יפות לכיוונו, לכן הוא היה בודד. אני לא אסלח לו בזמן הקרוב אבל השאלה שלי היא אם אני צריכה לבקש סליחה על מה שאני עשיתי בלי קשר לפגיעה. אני יודעת שאין הרבה ילדים בגילו ושאני גרמתי שחלק מהילדים בגילו לא יתקרבו אליו..
איך מלחינים? אני כותבת שירים ואני מאוד רוצה להלחין אותם בעצמי. יש לי רקע בנגינה בכלי נשיפה (לא גיטרה או פסנתר) ושמיעה מוזיקלית. איך מפתחים את היכולת הזו?בת, 17
קשה לי להירדם, פשוט ככה, אני יכולה ללכת למיטה ב22:30 ולהירדם קרוב לאחת, וזה פוגע בי, אם זה בלימודים, אם זה במצב רוח(כי זה ממש קשה לקום בזמן שמתחיל השיעור ולא להתעצבן)וזה מתסכל ממש שאומרים לך שהעירו אותך כבר שעה אבל לא שמעת כלוום!!וניסיתי כל מה שאני יודעת, קריאת שמע להגיד פסוק שמונתאלפיים פעם וזה לא עוזר.מה אפשר לעשות? בת כמעט 15
היי, תודה מראש!הכרתי ילד שהיה ידיד טוב ממש שלי והיינו מאוד קרובים בחמישה חודשים האחרונים והוא מגיע ממקום שלא נהוג לדבר עם בנות וזה מאוד חריג ואחרי הרבה לבטים הוא החליט לסיים את הקשר, אני מאוד מבינה ומכבדת אותו ומאמינה שאם הוא צריך להיות בחיי הוא יהיה, אבל כרגע אני לא מצליחה להתמודד עם הכאב, עם הגעגוע, אני מרגישה כאילו יש לי משקולת על הלב, זה קרה לפני 4 ימים בערך וממש ירדתי במשקל מאז אני ממש מפחדת שאני נכנסת למצב שלא אצליח לקום ממנו, ושאני אהרוס את הדמות החזקה שבניתי עד עכשיו, הרוחנית, שעובדת על החוסן הנפשי.. כי אני רק בוכה ומרגישה חלשהאני ממש אשמח לעצות איך קמים וממשיכים הלאה, תודה רבה.
שאלווםם, תוודה לכל אחד מהמשיבים, אתם עושים עבודת קוודש, שכווייחח! אני ממש אשמח שתענו לי מהר על השאלה, אני פשוט כלכך מתוסכלת. אני פשוט מרגישה שהכל אצלי גרוע שאני בודדה. במשך כל החיים שלי הרגשתי מוקפת חברות, שיש בנות שאוהבות אותי והן תמיד יהיו שם בשבילי. חברות שהן באמת חברות! למה עכשיו במשך שנה שלמה(מכיתה י) אני מרגישה שפשוט אין לי מישהי שהיא תהיה שם לצדי, אין מישי שתעזור לי שאני צריכה אין מישי שאני אייעץ לה והיא תייעץ לי. פשוט אין. אני כלכך מטומטמת שככה אני מבריחה את כולן ממני?! למה הן לא נותנות לי את האהבה שאני נותנת להן? מה קרה לי, מה אפשר לעשות?!
הי לפני הכל רציתי להגיד תודה ענקית על המקום המדהים הזה באמת שזה לא מובן מאליו בכלל ! אני לא בטוחה שיש אפשרות שתזכרו את כל השאלות אבל קראתי את השאלה והתשובה שהעלתם בוואצפ של מצא אישה מצא טוב...אני גם בת 17 ולאחרונה באמת כל נושא הזוגיות מעסיק אותי ממש אני באמת רוצה שיהיה לי הכי טוב מבחינת זוגיות וחיים ואני רוצה כבר לגלות ולדעת מי יהיה האחד שישלים אותי ושנבנה ביחד משהו חדש מיוחד וקדוש...אני מרגישה שאני כבר מוכנה לקשר כזה אבל בסופו של דבר הגיל והסביבה מהווה בעיה גדולה ובנוסף איפה אני אמצא אותו נמאס לי כבר שכל הזמן אומרים כשתגדלו תמצאו את זה לא זה לא משהו שייפול מהשמיים ...ובנוסף איך באמת אני ידע שזה האחד שמתאים לי ונכון בשבילי אני יודעת שבטח זה שאלות שבאמת חוזרות על עצמם ובגלל זה אני מבקשת אם אפשר שהתשובה תהיה תשובה תכל'ס בגובה עינים לא משו מאוד גבוה ורחוק שוב תודה וסליחה על החפירה...ואגב אולי באמת תפתחו פה מקום לשידוכים ;) 17 נקבה
אדם שסובל, ואין סיכוי מבחינת המדע שהוא יחלים, האם מותר לרצות שהסוף כבר יגיע ויפטור אותו מהסבל? ואחרי שהאדם מת, מותר לשמוח שעכשיו כבר טוב לו? מצד אחד אנחנו חיים כי אנחנו חיים, ללא תלות בסבל או לא סבל. אי אפשר לרצות שהחיים יגיעו לסיומם סתם בגלל סבל. מצד שני האדם סובל, והמוות גואל אותו מייסוריו...
אהלן, אשמח לדעת מהי קלות ראש ומהם הגבולות בין בנים לבנות בסוגיה הזו?