אני יוצאת עם מישהו כבר שנה, והכיוון הוא חתונה. אבל מדי פעם אני חושבת, איך אני יודעת שזה באמת הוא? יש בינינו כימיה טובה, אני מעריכה אותו ואפילו מעריצה אותו על הרבה מאוד דברים. יש לנו ערכים משותפים ורצונות דומים. אבל הוא לא "גבר החלומות" שתמיד חלמתי עליו, למרות שהוא מאוד טוב בלי קשר לזה. איך אני יודעת שזה באמת הוא?
למה העולם נברא? לא היה עדיף בלי עולם, בלי בני אדם וממילא- בלי בעיות שצריך לפתור ולתקן..ועוד שאלה- למה לנו לנסות לתקן את העולם אם בכל מקרה בחיים לא נצליח? ואם נצליח אז העולם ייחרב.. או יגמר.. ש.על שאלה 2120 (לא אני שלחתי אותה):כתבתם שהאינטרס של אלוקים זה שיהיה לנו טוב. אבל עובדה שלא תמיד טוב לנו. ויש אנשים שרוב הזמן לא טוב להם. אז זה שהקב"ה ברא אותם זה לא היטיב איתם אלא להפך. היה עדיף להם פשוט לא להיוולד אולי.תודה! הערה - איחדנו את השאלות כיוון שהן היו קרובות ברעיון.
ש.שלום לכם:)תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה!! אתם עושים עבודת קודשש!ועכשיו לשאלה;)לפני כמה שנים לא היה לי הרבה חברות והייתי די בודדה ופתאום השנה ב"ה יש לי הרבה מאוד חברות ומרגיש לי שכל הכיתה אוהבת אותי ורוצה להיות חברה שלי.. אבל הבעיה זה שלא עם כולם כיף לי ויש בנות שכשאני איתם זה עושה לי רע.. נגיד אחת הבנות קנתה לי ספר ועשתה לי יומולדת ממש שווה וזה לא נעים לי כי לא טוב לי להיות איתה אז כל פעם שאני דוחה אותה שהיא רוצה שנעשה משהו ביחד אז מרגיש לי מגעיל כי היא כלכך משקיעה בי ורוצה שנהיה חברות אבל מצד שני באמת שזה לא טוב לי.. מה אני אמורה לעשות??
ש. קודם כל תודה לכם שתדעו שאתם עושים עבודת קודש😊ההורים שלי רבים המון שזה כבר יוצא מפרופורציות, הם תמיד רבו אבל פעם כשהם רבו הייתי יוצא מהבית, הולך לחבר.. בגלל הקורונה והסגר אין לי לאן ללכת, אני מתחיל לפתח סוג של חרדה מכל ריב קטן בבית ואני לא יודע מה לעשות בן __
ש.שלום! אשמח להתייעץ, כבר הרבה זמן שאני מרגישה שאני לא מצליחה לשמור על אף קשר עם חברה לאורך זמן. כבר היו לי קשרים עם חברות שהייתי בטוחה שיישארו ותמיד זה נחלש באיזה שהוא שלב. לאחרונה זה ממש מתסכל אותי כי אחת החברויות היותר משמעותיות וחזקות שלי גם מתערערת. אפילו עם חניכה שלי שהיה לנו קשר ממש טוב בתחילת ההדרכה הקשר לא שרד עד הסוף. חוץ מזה,השנה אני בשירות לאומי וממש התחברתי לבנות אבל אני מפחדת שקצת אחרי שתגמר השנה הקשר יעלם..כמו השאר..אני לא יודעת מה הבעיה שלי שבגלל זה זה קורה, ויותר מזה, אני גם מפחדת שזה ישפיע על הזוגיות שתהיה בעז"ה, כי זה קשר לטווח ארוך. תודה רבה לכם, שה' ישלם שכרכם על העבודת קודש הזו שאתם עושים!!
ש.תודה ממש על הפרוייקט !!! משמח ממש לדעת שיש מישהו שמנסה לעזור כמו שצריך!אני לומד בישיבה תיכונית כבר שנה ויותר (כולל הקורונה) ועדיין לא בטוח במקום שלי ולא יודע מה אני צריך להרגיש ואיך בדיוק.זה מתבטא בזה שכל אבל כל פעם! שאני חוזר לישיבה אני מזיל דמעות ולא מצליח לעשות וללמוד (מבחינה נפשית) ואפילו לא יודע ממה- בין אם זה געגוע הביתה ולחברים איתם גדלתי או סתם שלא טוב לי שם. כי אני לא ילד של בית, ומצד שני אחרי יומיים אני כבר מתרגל..אני לא מבין למה זה קורה לי?! ,איך להמשיך מכאן?! ולמה דרוש אומץ (שאין לי) כדי לצאת למקום אחר?!/ אם בכלל צריך?!
ש. שאלה מוזרה.מי אני באמת?כלומר, אתם לא באמת מכירים אותי אבל תמיד אנשים אומרים "תהיה מי שאתה באמת".אבל איך אני יכולה לדעת 'מי אני באמת?'.אני לדוגמא מתנהגת שונה כשאני עם המשפחה לעומת איך שאני מתנהגת עם החברות.וגם בחברה. אני מתנהגת שונה אם אני בסביבה של הסניף או עם החברות מהכיתה.אני לא יודעת אם זה מוזר/טבעי/שיש לי פיצול אישיות..?בשום מקום אני לא מרגישה שאני מבטאת את ה"אני" האמיתי שלי. אז איפה אני?כאילו, הסתבכתי עם הניסוח...בקיצור- מה זה ה"אני" הזה? זה הנשמה? האופי? החיצוניות? ומה קורה כשהאופי (ויש אנשים שגם החיצוניות משתנה מסביבה לסביבה, סגנון לבוש וכדו') משתנה בין מקומות ואנשים? מה זה האופי והנשמה האמיתיים שלי?אני מקווה שהבנתם את השאלה שלי וסליחה על ההשתפכות והסיבוך עם המילים🙈🙈תודה רבה בכללי על הפרויקט ולמי שעונה לי במיוחד😊
ש הי, רציתי לשאול האם זה נכון שבנים מחפשים ורוצים (לחתונה) בנות יפות ורזות?
ש. הי , אז השאלה שלי היא כזאת..קרו לאחרונה מלא דברים ממש לא נחמדים הרצח של אסתר הורגן הי"ג הרצח/ ההריגה של אהוביה סגר נוסף ובחירות רביעיות..אני מנסה להבין בתור נערה לאיפה עוד אנחנו יכולים להדרדר כעם? לאיזה מקומות שפלים אנחנו יכולים להגיע..? ואני גם מנסה להבין מה ה' רוצה שנעשה כדי שעוד חמש עשר שנים המצב יהיה יותר טוב ולא יותר גרוע(לא מצליחה לדמיין מצב יותר גרוע ממה שאנחנו).. ואני אשמח שתענו לי במה נירלאכם הנוער יכול להשפיע ולעזור..?
. היי, אז ישלי בעיה שממש מציקה לי.. קודם כל אני ממש מודה לכם כל הפורייקט כבר הרבה זמן שהוא מציל אותי.אז לבעייתי, אמנם אני קטנה אבל אני יחסית בוגרת ומודעת למצב שבו אני נמצאת.. לפני שנתיים בערך נכנסה אליי מדריכה ממש מדהימה! באמת באמת! מעולם לא נקשרתי ככה לבן אדם והיא באמת בן אדם ממש טוב.. היא כ"כ מצחיקה ומכילה.. בן אדם נפלא! אבל בתום כל שנתיים של הדרכה בסניף מגיע גם הסיום.. היה לי מאד קשה לקבל את זה שלא אראה אותה בסניף. כמובן שלכל חניכה זה לא פשוט אבל לי באמת זה הכאיב.. בנתיים התחברתי אחלה למדריכות החדשות אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליה, לא בקטע שאני מאוהבת או משו אלא בקטע שבאמת קשה לי בלעדיה.. כל פעם שאני מגיעה לסניף אני נזכרת בה ובחוויות המשותפות שלנו, וגם בחיי היומיום היא הייתה מאד נמצאת ועזרה לי בהמון דברים! ופתאום אני קולטת שאני בלעדיה.. באמת שאהבתי אותה ופתאום זה נגמר, מה שהיא גם חברה של אחותי אז אני לא יכולה לדבר בבית ולספר על המעוקה שנמצאת בלב שלי... אני כ"כ במצוקה ואני לא יודעת גם אם לדבר איתה כי אני ממש מפחדת שאני מעיקה לה, הריי כבר נגמרה ההדרכה שלה..תודה!
ש.למה עדיף לנו למות מאשר לעבוד ע"ז? למה הדבר הכי חשוב זה קידוש השם?לא יודעת מה איתכם אבל בשבילי זה נשמע ממש אגואיסטי... תודה רבה:)
היי מה נשמע?רציתי לשתף בהתלבטות שתוכלו ליעץ לי (:לפני כמעט חצי שנה הייתי במועדונית(מן קייטנת קיץ לילדים עם קשיים כלכליים) עכשיו שהייתי שמה יצא שלא דיברתי בכבוד לאחת מהבנות שם ואפילו קצת ירדתי עליה בנוכחותהמאז לא דיברנו(לא בקטע ברוגז פשוט אני לא אחד שמדבר עם בנות) עכשיו אני לא יודע אם לבקש סליחה??