היי ממש תודה על הפרויקט הזה❤️ אני מרגישה שאין בי תכונות טובות ודברים שאני טובה בהם. אני יודעת שיש בי, כי כל הזמן אומרים שבכל אחד יש טוב, ואני מאמינה בזה, השאלה שלי היא איך אני יכולה לגלות מה הדברים הטובים השבי, מה התכונות שלי, במה אני טובה, מה עושה לי טוב ושמח. גם תחביבים אין לי כ"כ יש לי חברות וכיף לי איתן וזהו (כשאני שואלת חברות אז הם אומרות לי מה את אוהבת לעשות, מה מעניין אותך וכו'..) ואין לי כ"כ תשובות לזה. ב"ה יש לי חברות וטוב לי, אבל בהרבה מקרים קורה לי שאומרים תחשבי על תכונה טובה שלך, על משהו שאת אוהבת לעשות שעושה לך טוב, גם אתם בכל מיני שאלות. ואין לי תשובה לזה. מקווה שיצאתי מובנת🤪. ממש אשמח שתענו לי🥰
היי:) תודה רבה על הפרוייקט! יש לי בעיה קטנה.. אני מדברת עם יחסית הרבה בנים בוואצאפ וזה מציק לי קצת.. כאילו מצד אחד זה ממש נחמד וזורם כזה, אבל מצד שני אני מרגישה עם זה לא כל כך נעים.. כי אני רוצה לשמור את הקשר שלי עם בנים לבעלי, אני לא רוצה לבוא אליו אחרי המון שכבר הייתי איתם בקשר.. אבל הקטע הוא שהקשר שלי איתם הוא לא בקטע זוגי, לפחות מבחינתי, אני לא אוהבת אף אחד מהם ולא רוצה שיקרה ביני לבינם שום דבר בהמשך.. הבעיה היא שאני כבר ביחסים ממש טובים איתם ואני לא יודעת איך להפסיק את זה.. פשוט לבוא לבנאדם (שהוא חבר טוב שלי) ולהגיד לו שאני לא רוצה קשר איתו כרגע ואף פעם? זה לא שיש בינינו משו ואני אומרת לו 'בוא נשמור את זה לגיל המתאים' זה פשוט להפסיק את מה שלא קיים.. ובתכלס הוא לא עשה לי כלום וזה קצת מעליב להגיד לו דבר כזה.. ועוד דבר.. מבחינה הלכתית, יש בעיה עם דיבור בוואצאפ? נראלי יצא קצת מבולגן ולא מובן.. סליחה🙈
ש. התחלתי לצאת עם מישהו ואחרי תקופה של חודש אני עדיין לא פיתחתי כלפיו שום רגש של אהבה או התלהבות והוא כן וזה כבר קרה לי בעבר, קשה לי ממש להתאהב ומרגישה שיש לי טעם ספציפי מדי בגברים. אני לא יודעת אם זה מה שמונע ממני לפתח כלפיו רגשות, אבל זה ממש מפריע לי שאין את זה כי הוא בחור טוב. מצד שני לא רוצה להתפשר וגם לא רוצה למשוך את הקשר ולהתרגל יותר מדי וזה גם לא פייר כלפיו בת 21
ש. קודם כל הפרויקט שלכם מדהים, התשובות מעניינות וענייניות ובכלל שכוייח ענק! לענייננו: אני מרגישה שאני משמשת ממש ככלי לפריקות של חברות, כלומר זה גם פשוט האופי שלי ובאמת שאין לי בעיה שיפרקו לי וזה באמת כיף לי לייעץ ולדעתי גם עוזר. הבעיה כשזה מגיע מהצד שלי- אין לי כמעט למי לפרוק. לא הולך לי אם אני מנסה לפתוח שיחת פריקה, וכשאני מתחילה בדרך כלל הצד השני אומר איזה "וואי איזה מסכנה ויהיה בסדר אל תדאגי". מה, לי לא מגיע לפרוק? בעיקר כשאני נושאת איתי לפעמים מטען כ"כ גדול גם שלי וגם פריקות של אחרים שהשפיעו עליי...ובסוף זה מסתכם בלבכות בלילה בכרית. מה אפשר לעשות?
ש. היי נכנסתי להדרכה ב"ה לקבוצה בגיל קטן. אני ממש הייתי מאושרת עכשיו הבעיה זאת המדשית שלי היא כל הזמן דוחה דברים ונותנת לי לעשות הכל!! זה ממש מעצבן כי אני שמחה במה שקיבלתי אבל ומוכנה להשקיע מלא זה יוצא כאילו אנחנו לא משקיעות אבל אני ממש מנסה היא פשוט דוחה הכל ואני לא רוצה לעשות את הכל לבד. (כי היא אנוכית..) תודה רבה;)
ש. שלום, דבר ראשון הפרויקט הזה באמת מדהים והמון שאלות שהיו לי נפתרו או לפחות השתפרות בעקבות שאלות שאחרים שאלו והתשובות המדהימות שעניתם. והנה השאלה שלי: תמיד כשאני נפגשת עם אנשים חדשים, ויוצאת אפילו קצת מאזור הנוחות שלי, לפני כל מילה שאני אומרת אני שואלת את עצמי: מה הם יחשבו עליי? האם הם אוהבים אותי? ואחרי כל מילה אני חושבת: מה הם חשבו עליי? בטח הם לא סובלים אותי וכו' ואני פשוט מורידה את עצמי לא רק כשאני פוגשת אנשים חדשים, גם כשאני נפגשת עם אנשים שאני מכירה אבל שהם לא החברות הקרובות שלי אני מרגישה ככה... הבעיה היא שחשבתי על זה, ואני פשוט לא מבינה ממה זה נובע? באמת שביטחון עצמי הוא לא בעיה אצלי, אני מודעת מאוד ליכולות שלי ובטוחה בעצמי, יש לי חברות מדהימות, משפחה וחניכות שאוהבים אותי מאוד ואני גם יודעת שמבחוץ אני נראית חברותית וכריזמטית. אבל פשוט מבפנים אני לא מפסיקה לאכול את עצמי וזה הגיע לרמה שאני לפעמים אוותר על יציאות כי אני יודעת שאני אחזור הביתה ואשב ואחשוב על כל מילה אמרתי. וזה מלחיץ אותי במיוחד כי שנה הבאה בעזרת ה' אני אמורה להתחיל מסגרת חדשה לגמרי ואני מפחדת איך צריך שאני אתנהג לעצמי ואיך יקבלו אותי בסביבה החדשה. נשמע הגיוני?
ש. אז נולדתי לבן זקונים בבית, ועם "התינוק" הקטן שבבית, מגיעים כל הפינוקים. היום אני כבר גדול ועדיין מפנקים אותי, התחלתי לקחת על עצמי לפני שנה קצת יותר אחריות למעשים, לחיסכון בכסף ועוד. אבל מזה שכל פעם שאני מבקש משהו ואני מקבל.. אני כבר לא מצליח להעריך את המתנות, את הכסף, את האהבה מההורים. מרגיש שזה בא מהם רק בשביל שאני אוהב אותם בגלל שהם מפנקים אותי, כמו ילד קטן. לא רוצה שיישאר ככה, מה אפשר לעשות?
ש. הי, עכשיו בגלל כל הלמידה מרחוק המורות כל הזמן מתקשרות אלי להתעניין בי וזה ממש מעיק עלי והן נותנות לי הרגשה שאני חייבת לשתף בדברים שאני לא רוצה, מה לעשות?
ש. הי נולד לי היום אח ואני פשוט.. לא מצליחה לשמוח בו ובכללי הכול מלא בריקנות כבדה כזאת, לא יודעת מה לחשוב, זה אמור להיות יום מאושר.
ש. קודם כל שאפו ענק על המיזם!!יש לי חבר וזה הולך לחתונה בעז"ה. בכל פעם שאנחנו נפגשים אני מרגישה את הצורך להביא לו חיבוק. אני מרגישה שאני מראה שאני אוהבת יותר דרך מגע וגם לפעמים אני באמת צריכה את המגע הזה, את החיבוק הזה. אנחנו ממש רוצים לשמור נגיעה אבל אני פשוט לא מצליחה.. זה קשה לי. כשאנחנו בסביבת אנשים אנחנו שומרים נגיעה ולכן אני משתדלת להיות בסביבת אנשים אבל אני תמיד מחכה לשנייה הזאת שנהיה שנינו לבד כדי לקבל ממנו חיבוק. מה אני אמורה לעשות? איך אני יכולה להגיע למצב של מגע טהור וקדוש אחרי חתונה? בת 18
ש. היי, אני יודעת ששולחים לכם מלא שאלות בנושא בנים-בנות וסליחה שאני יוצאת בנאלית ושואלת גם על הנושא הזה.. אז ככה, מכיתה ח' תמיד "הדביקו" לי בנים... אני אסביר: נגיד היה בן ואנשים ראו שאנחנו קצת מתחילים להתקרב אז מיד החליטו בשבילי שאנחנו מתאימים ושאני "מאוהבת" בו. זה הגיע לרמות קצת קיצוניות, היה איתי מישהו שחצי מהסניף החליט שנהיה מתישהו בחיים ביחד ושאני "דלוקה" עליו עד שהוא בעצמו כבר חשב שזה נכון! (כמובן שזה לא היה נכון משום כיוון). לא תמיד אנשים התכוונו לזה רציני, אבל זה נמשך ונמשך עד שהיו אנשים חשבו שזה באמת אמיתי. אני ממש לא בן אדם שהולך תמיד למקומות עם בנים ואפילו להפך, אני ממש משתדלת להתרחק ממקומות מעורבים לצורך סתמי. לא יודעת איך להיפטר מזה!! ממש כבר מיואשת ומתוסכלת, אמרתי לחברות שלי שזה מפריע לי אבל זה לא עזר (אני אדגיש שזה ממש לא בא ממקום רע אלא מחוסר הבנה), ניסיתי להתייחס לדברים האלו בצחוק אבל זה גם לא עזר... בקיצור (וסליחה שהארכתי עד עכשיו) ממש אשמח לעצה טובה איך לגרום לחברות שלי להפסיק לעשות את זה ואיך לגרום לאנשים (ובמיוחד לבנים!) לא לחשוב שזה אמיתי...
ש. אהלןן:) קודם כל אתם פשוט אלופים שאין לי מילים!! אני מרגישה שאני נמצאת בדילמה מאד גדולה שהרבה מתמודדים איתה בתקופה האחרונה ביומיום, וזה בעצם השאלה עד כמה לשמור מהקורונה וכמה להרפות..?! אני חושבת שהחברה בגיל שלנו זה דבר מאד משמעותי וחשוב אבל אני כל כך מפחדת כשאני יוצאת להיפגש עם חברות שהם בכלל לא שומרות ולא נזהרות מהקורונה, ולנסוע באוטובוסים ולנסוע לחברות (כל החברות שלי גרות רחוק), וכשאני נמצאת באוטובוס או בסופר או בכל דבר כזה אני מפחדת ממממממש, אז לפעמים אני חושבת שעדיף שאני יישאר בבית מאשר לפחד ככה, אבל אי אפשר להיות כל היום בבית! זה כבר כל כך קשה! אני ממש זקוקה להיפגש עם חברות.. הפחד הכי גדול זה להדביק אחרים או להיות בבידודים.. כי תכלס לגיל שלנו זה לא יותר מידי מסוכן. אשמח להמלצה או עצה איך להתנהג בכל המצב ההזוי הזה.