היי לאחרונה הצטרפתי לפני חצי שנה לקבוצת ווטסאפ של סחבק כזה ויש שם חברים שלי ובין היתר גם בנות שלא הכרתי לפני ורציתי לדעת אם זה בסדר לדבר בווטסאפ עם בנות וכאלה על כל מיני נושאים שעולים ביום יום וגם ממש בזמן האחרון החלטנו לצאת לטיול ביחד אז רציתי לשאול האם זה בסדר זה לא קשרים אינטימיים או משו בסגנון סתם חברים כזה וכולם שם דתיים. בן 14
ש. האם זה בסדר ללכת עם חצאית מכנס (רגילה כזו...)..? אשמח לתשובה של מה אתם חושבים על זה, מה אתם יודעים על זה, ואם שמעתם על זה מרב, אז גם את תשובתו:) תודה רבה רבה!!! די דחוף...
אני שמיניסטית ואני מרגישה שנהייתי ממש בוגרת. כל הצחוקים שחברות שלי עושות כבר לא מעניינים אותי ואני מסתכלת על הצחוקים שלהם הרבה פעמים כמו משו קצת תינוקי. מרגישה פתאום שאני מחפשת יותר עומק ויותר משמעות ואני פשוט לא מוצאת תעצמי בתוך כל הציניות הלא מצחיקה והקצת תינוקיות הזאת. ואני חס וחלילה לא מזלזלת בחברות שלי. אני ממש אוהבת אותן ומעריכה אותן. זה גיל שפחות משנים את החברות כי כבר עוד רגע מסיימים... אבל אני ממש לא יודעת מה לעשות.. אולי זה לא טוב שנהייתי יותר רצינית? אני חושבת שגם הקורונה הזאת מאד מבגרת כי היא מעמידה אותנו בכל מיני אתגרים לא שגרתיים, ואולי גם זה שאני פחות פוגשת את חברות שלי כי הם גרות רחוק ממני ואנחנו לא באולפנה אולי זה גם מוסיף לרצינות שנהייתה לי...אבל אני לא יודעת אם המצב הזה הגיוני וטוב וזה הגיל או שאני צריכה כל הזמן לזרום איתם ולצחוק ולשמוח אפילו שזה לא דברים שהכי מצחיקים וכו' ושזה לא טוב שנהייתי כזאת בוגרת ורצינית.. וזה לא שאני לא יודעת לשמוח ולצחוק עכשיו, אלא פשוט מרגיש הרבה פעמים קצת ילדותי הצחוקים שלהם.
מכיר מישהו עם נטיות אובדניות, לספר לרב שלו או להורים שלו?
יש לי חברה עם צרכים מיוחדים. אנחנו לא לומדות באותו הבית ספר לכן אנחנו מתקשרות אחת לשנייה דרך הוואטסאפ. אני ממש נהנית לדבר איתה והיא מצחיקה אותי בטירוף אבל אני בן אדם ממש עסוק ומעבר לזמן שלי, אני לא ממש יודעת מה לשאול אותה, איך להעביר נושאים או איך לגמור את השיחה אחרי שעה שלמה שדיברנו על בובות (פחות התחום שלי...) ממש אשמח לעזרה. תודה רבה.
יש מלא פעמים שיש סיטואציות נגיד שאני לא יודעת מה ההלכות שצריך לעשות בדיוק בדיוק וכל מיני כאלה ואז אני אומרת לעצמי בלב "טוב אני גם לא רוצה לדעת כדי שאני לא אצטרך לעשות דברים שאני לא רוצה או שאין לי כוח וכו'..." (יעני כדי שאני לא אדע שאני חוטאת וארגיש רע, אז מראש אני מעדיפה לא לדעת את ההלכה) וזה מציק אני לא רוצה להיות ככה, אני רוצה לדעת יותר, רוצה להתקדם אבל מלא פעמים שיש לי הזדמנות לשאול ולדעת יותר, לדייק יותר אז אני כאילו הולכת צעד אחורה ונמנעת מזה...איך אפשר שזה לא יהיה ככה🥵 איך אפשר לעשות את השינוי הפנימי מלרצות לדעת ולדייק לעשות את זה באמת בתכל'ס? בת 17
ב"ה אני נער פעיל. לפעמים זה שאני פעיל שם אותי במקום גבוה כך שאני מרגיש ממש אהוד ומוערך. אבל כשאותה פעילות/כל דבר אחר נגמר - אני מרגיש מין ריקנות כזאת וצניחה מאיפה שהייתי - גבוה ומוערך. לאיפה שאני עכשיו - סתם נער שנוסע באוטובוס וכו'. איך אני יכול להתגבר על זה?
אני מפחד שיום אחד אני לא אצליח לשלוט במעשי. למשל אני ממש אכעס ולא אצליח לשלוט בעצמי (עד לדברים ממש בעייתיים) ואתחרט על זה. או כל דוגמא אחרת שבה אני אעשה מעשים שלא ייעשו. למשל, אני מכיר אדם שהיה נראה מאוד טוב וביום בהיר אחד התברר שהוא עשה מעשים שלא ייעשו. איך אני יכול להיות בטוח שאני לא אגיע גם למצב כזה? יש דרך למנוע מראש ולהיות בטוח שלי זה לא יקרה או שתמיד נשאר במין פחד כזה? ואיך מתמודדים מול הפחד עצמו? אם נאמר לעצמנו שגם אם ניפול ננסה להתקדם - כבר קרו לי מקרים בעבר ששמתי לב רק אחרי הרבה מאוד זמן שנפלתי במשהו ולא קלטתי שאני צריך לשנות את ההתנהגות... בן 17
ש. איך אפשר לגשת לדבר עם בת בלי שזה ייראה הטרדה?
1 . אהלןן. אתם בהחלט שליחים נאמנים .. ומצליחים לעזור לככ הרבה בני נוער לבנות את עצמם...אשריכם. אז לשאלה...לפני דייט ראשון...פעם ראשונה שיוצאת...מה עושים? זה מרגיש לי אחד הדברים המביכים? על מה מדברים ? כאלו בחיים לא ישבתי ודיברתי עם מישו (שהוא בן) ופתאום אנחנו רק שנינו יושבים ומדברים...על מה מדברים? אני ממש חוששת שאו מלחץ לא אדבר בכלל או ידבר בלי הקשר יותר מידי, טיפים ורעיונות או פשוט מניסיון מה מדברים ואיך מתנהלים? 2 . שלוםם צדיקים:) אני בת 18 עדיין לא רוצה לצאת אבל זה כן בתכנון:) זה ישמע קצת מוזר אבל אני פוחדת מהדייט הראשוןן אמאלההה אני חושבת על זה וזה עושה לי צמרמורתת, נשמע לי מוזר לשבת עם בן אדם שאני לא מכירה ואמאלה איזה מביךךך ועל מה מדברים? ועד כמה נפתחים? ואם אני יעשה פאדיחה או יגיד משהו חסר טאקט? תוכלו להרגיע אותיי?
ש. אהלן, ישר כוח גדול,זה פרויקט מדהים ומטורף ממש. אז יש לי שאלה די ישירה.. למה להתחתן? זה ברור שיש משיכה בין הצדדים, אבל מרגיש שהרבה פעמים לייצר זוגיות קבועה עם אדם אחד כלכך הרבה שנים יוצר פולל קשיים ומאמצים.. זה נצרך ושווה את זה? גם איך לא נמאס מתישהו אחד מהשני?
למה מעודדים אותנו לשאול שאלות ואז אומרים לנו שזה גדול ממנו ושאנחנו לא באמת יכולים להבין?מין וגיל בת 15