יצא לי בזמן האחרון לשים לב להרבה מצבים שיש לי חוסר בטחון לקבל החלטות על פי מה שאני חושב אלא רק אם אני רואה שגם חברים שלי עושים את זה או עשו את זה בעבר או שאני רואה שחבר עושה משהו מסוים ואני אומר שאולי אני גם צריך לעשות את זה(ואז מרגיש לי שאני מחקה אותו ולא פועל מתוך עצמי) ,או שיוצא לי הרבה להתווכח עם חברים שלי על כל מיני דברים ואז כשהם מעלים טיעון אני פשוט חושב שהם צודקים ולא מצליח לשמור על דעתי(זה יותר קורה לי עם אנשים ספציפיים) ואני ממש רוצה לדעת איך אני יכול להרגיש שלם וצודק עם מה שאני אומר בצורה מאוזנת ולא שבכל "וויכוח" אני ארגיש שאני טועה? אני יודע שזה נשמע קצת מוזר פשוט שמתי לב לזה במלא מקרים ואשמח לחיזוק או עצה.
ש. הי, קודם כל תודה רבה על ההזדמנות לשאול באופן אנונימי!! ועכשיו לשאלה: השנה בתקיעת שופר לקחתי על עצמי להשתפר בנטילת ידיים ובכיבוד הורים. אני יודעת איך אני יכולה להתחזק בנטילת ידיים - לקרוא הלכות ודברים בנושא ולנסות ליישם בחיים...אבל הבעיה היא שאני לא כל כך יודעת איך להשתפר בכיבוד הורים. גם לפני שלקחתי על עצמי את זה, השתדלתי לכבד את הוריי ולעזור להם...אז מה אני אמורה לעשות כדי באמת לקיים את מה שלקחתי על עצמי?
קשה לי. בעיקר עכשיו בקורונה אני מרגישה שאין לי בשביל מה לקום בבוקר. אני מרגישה שאני לבד שהמשפחה שלי וחברות שלי לא שמים לב שקשה לי לא רואים שאני נשברת. וזה ממש מוביל אותי לשאלות בשביל מה אני חיה פה? כל בוקר שאני קמה אני מרגישה חסרת תועלת אז בשביל מה לקום?
אני שואלת שאלה שנראה לי תתאים להרבה מכאן.. במערכת יחסים, איך אני יכולה לדעת שאני אוהבת את הבנאדם ולא רק את המילים שהוא אומר?(היה פה פירוט שצונזר בעקבות בקשת השואלת)
היי, אני בת 17 שמיניסטית, וקצת קשה לי לאחרונה עם אבא שלי. אני אוהבת אותו מאוד ומרגישה איתו בנוח רוב הזמן, אבל מידי פעם אני מרגישה שיש לו ציפיות גבוהות ממני. זה התחיל בשנה שעברה, כשהתחלתי לשקול אם לרדת מחמש לארבע יחל מתמטיקה והוא ממש ניסה לשכנע אותי להישאר בחמש, וכשאמרתי לו כשהחלטתי סופית לרדת הוא פשוט אמר "אני מאוכזב". זה קרה רגע לפני שנכנסנו לסופר אז לא יצא לנו לדבר על זה ואחרי כמה ימים הוא כן אמר שהוא תומך בי והכל אבל עדיין זה קצת מעיק עליי. אני חושבת שהוא קיווה שאני אהיה בחמש יחל כי כשהוא היה בתיכון לא הייתה לו אפשרות לעשות חמש... אז זה היה קצת כאילו הוא מנסה להגשים את זה דרכי. בנוסף בזמן האחרון קרה כמה פעמים שהוא העלה את הנושא של מה אני אלמד בעתיד, וכל הזמן הוא דוחף אותי לכיוון של מתמטיקה ומקצועות רציניים וריאליים כאלה וכל הזמן אומר שאני גאונה. אני לא מכחישה את זה שיש לי שכל ב"ה אבל אני ממש לא גאונה... ואני חושבת שהצדדים ההומניים והריאליים שלי שווים פחות או יותר. וכרגע בראש שלי העתיד שלי יותר בכיוון הומני מאשר ריאלי... ואני לא יודעת מה לעשות כי אני לא מתכוונת ללכת ללמוד משהו שאני לא ארצה אבל אני לא יודעת איך לגרום לו להרגיש בסדר עם זה. מקווה לעצות כלשהן ותודה מראש!♡
אני עכשיו בכיתה י״ב ואני עדיין לא החלטתי מה אעשה שנה הבאה (צבא/שירות) אבל בכל אופן אני רוצה לעשות מדרשה ואם אלך לשירות אז יש מדרשת שילוב שהיא פעם/פעמיים בשבוע בתוך השירות ויש גם מדרשה שנה שלמה. אני רוצה שהמדרשה תמשיך לחזק אותי ותתרום לי גם לחיים, אבל אחרי 12 שנים של למידה יהיה קצת קשה ללמוד עוד שנה שלמה , למרות שאולי מדרשת שילוב לא תספק לי מספיק לימוד תורה. אשמח אם תייעצו לי מה עדיף?
ש. אני בצוות מעורב.. עכשיו בלי קשר לזה גם עם חברות שלי שיש להם קשר עם בנים יוצא לנתח סיטואציות ותגובות של בנים ומהדברים הכי קטנים להסיק מסקנות מכאן ועד הודעה חדשה.. עכשיו כאילו לפעמים אני מרגישה שאנחנו סתם ממציאות קונספירציות ושזה לא מה שקורה בפועל אבל לפעמים יש סיכוי שבאמת ככה הבנים מרגישים.. אז מעניין אותי ממש אם גם אצל הבנים זה ככה ובנים יקרים בבקשה תהיו יותר ברורים!! זה סיוט ככה לא לדעת כלום ולנסות לחשוב מה אתם חושבים..
אני בזמן האחרון מתחזקת נורא ויש לי מצפון על כל נגיעה אבל מנגד לכך עמוד לצידי בחור שהוא האדם שאיתו אני רוצה לחיות עד הנצח. המליצו לי על הפסקה אבל אך אני יכולה לעשות דבר כזה ? אך אפשר להיפרד מבן אדם שטוב לך, אני שנה הבאה מתחילה מדרשה ככה שזה עוד יותר משפיע עלי . בתכל'ס מה אני יכולה לעשות מפה ? ואם יש ספרים שמדברים על זה שיעזרו לי ?
בכל השנים האחרונות תמיד מגיעים לקטע הזה בתורה של איך יש גם בחירה חופשית וגם ה' יודע את העתיד של האנשים. ותמיד עונים לי על זה שיש לה' דרך שאנחנו לא יכולים להבין.. ואני ממש לא מסכימה אם זה שצריך להאמין במשהו שהוא לא הגיוני בשום דרך. זה או שיש לנו בחירה חופשית בבחירת דברים בעתיד או שאלוקים לא יודע את העתיד שלנו.
יש לי בעיה שאני לא מצליחה למצוא לה פתרון ואשמח אם תוכלו לעזור לי...אז ככה בשנתיים האחרונות כמה אנשים מהמשפחה שלי נפטרו באופן פתאומי תאונת דרכים או תוך זמן קצר ובגלל זה אני לא מצליחה לחיות חיים כמו חברות שלי אני לא מסכימה לעצמי לטעות או לחיות את הרגע כי אני לא יודעת מה צופן לי העתיד אם רבתי עם מישהו אני חייבת להשלים איתו כי אני מפחדת שהוא ימות מחר ואני לא אסלח לעצמי לעולם שלא הייתי יותר נחמדה בנוסף, תמיד מלווה אותי הפחד שמישהו יקר הולך למות ובגלל הדברים האלה אני מרגישה שאני מפספסת את החיים שאני לא מצליחה לחיות את החיים כי אני שקועה בעתיד בלא נודע ואני לא מצליחה לשחרר כי אני תמיד מפחדת שאני אתחרט על זה עזרה?!?!?!
היי אני שביעיסטית ועברתי השנה כיתה (מכל מיני סיבות טכניות). כל החברות הטובות שלי לא איתי בכיתה עכשיו ועם כל הקפסולות והקורונה זה ממש מקשה עליי לדבר איתם ולהיות איתם. החברויות שלי ממש חשובות לי ואני מפחדת לאבד אותם.. אשמח לעצות איך אפשר עדיין לשמור על קשר טוב כמו שהיה לנו כשהיינו ביחד בכיתה.. ממש תודה על המיזם, זה באמת עבודת קודש אתם מדהימים!!
אשמח אם תוכלו להסביר לי קצת על ארץ ישראל, אני בכללי מאוד מחוברת לטבע אבל נראה לי שארץ ישראל זה משהו מיוחד, משהו שאני עוד צריכה לגלות ואז אני אהיה גם מחוברת למולדת המדהימה הזאת, אשמח אם תוכלו לחבב עלי את הארץ;) מין וגיל בת 15