היי, יש לי חברה שפשוט מדהימה ברמות. מתחשבת, דואגת, נדיבה, זורמת וכיף להיות איתה. הבעיה היחידה היא שאני לא יודעת אם להאמין לכל מה שהיא אומרת או לא. על כל דבר או נושא שיחה שיש פתאום יש לה סיפור במקרה בדיוק על משו דומה, ולפעמים הסיפורים האלה ממש נשמעים מוגזמים ולא אמינים. אני אדם שברגע שמשקרים לו פעם אחת קשה לו להאמין למה שיאמרו לו אחר כך, והסיפורים שלה לפעמים כל כך מופרכים שאני לא מאמינה להם. אני מאוד אוהבת את החברה הזאת וזה עצוב לי שבקושי יש לי אמון במה שהיא אומרת. זה כבר הגיע לרמה שגם כשהיא מדברת על דברים רציניים קשה לי להאמין למה שהיא אומרת. אני תוהה לעצמי אם זאת נטו בעיה שלי ושאני סתם משערת השערות, כי אולי כן יש סיכוי שהיא דוברת אמת אבל לא יודעת, מאוד קשה לי עם זה. אשמח אם תוכלו לעזור לי. תודה רבה!
יש המון מסורות מנהגים ובעיקר הלכות שאינם נוגעים ומותאמים לימינו כלל, ובכל זאת-אנחנו מקיימים אותם, מקפידים ואף מחמירים בהם. למה תורת הנצח לא מותאמת לימינו? ואם נדרש סנהדרין וקהילת חכמים כדי לשנות דברים וכו', למה אין קול קורא לשינוי?
היי, התחילו לדבר איתנו על שירות ובחירת מקום שהוא מתאים לכל אחת ולרמה הדתית שלה וכו'.כל החיים שלי רציתי קצת לראות עולם ולראות מהן ההשקפות של אנשים אחרים, לא רק מה שלימדו אותי מאז שנולדתי ולמצוא את המקום שלי בתוך כל הבלאגן הזה. אני לא בטוחה במאה אחוז עד כמה דווקא הדרך של הורים שלי והסביבה שלי היא הנכונה לי ואני רוצה לגלות בעצמי. אני נשמעת באמת נערה בסיכון או משו כזה אבל זה לא בקטע כזה. עד עכשיו לא נתנו לי בחירה בשום דבר ואני רוצה להחליט בעצמי את ההחלטה הזו כי היא תשפיע עליי ולא על האחרים. לכן אני שואלת- אם המורות אומרות שממקום שירות כזה או אחר תמיד יוצאות בנות שיורדות ברמה התורנית שלהן וכו', האם זה דבר בהכרח רע, אם הן חושבות ומאמינות שזו הדרך הנכונה להן? באיזה קטע אנשים אחרים באים ומעירים להם ואומרים להם 'לא הדרך שלך לא נכונה', 'את צריכה לעשות ככה וככה לשארית ימי חייך'? זה לא עניינם, במיוחד כשהבת בעצמה בחרה מתוך שיקול דעת בריא מה היא רוצה. אז אני רוצה לשאול שתי שאלות:1) האם זה לגיטימי ללכת למקום שהוא לא בהכרח ברמה התורנית שהסביבה מצפה ממני ללכת אליה, כשאני יודעת מראש שהדרך שלי לא תהיה כמו של הסביבה?2) למה אנשים מרגישים מחויבות להראות לאנשים מה הדרך הנכונה כשהדרך הזאת לא מוכחת בשום צורה וזה תלוי באדם עצמו?3) איך אפשר לברר מה הכיוון שרוצים בחיים בצורה בריאה? תודה רבה!
נאבדה לי השמחה.. יש לי רגעים שמחים אבל בסופו של דבר אני תמיד חוזרת לשקוע בעצבות.. לא יודעת כבר מה לעשות.. שיתפתי את אמא שלי והיא באמת מדהימה ועוזרת לי אבל לא נעים לי כבר כל הזמן לחפור לה שאני עצובה כי היא עושה כ"כ הרבה טוב בשבילי, לא מגיע לה לשמוע שאני לא שמחה...לא יודעת כבר מה לעשות..
אני יודע שזה נשמע קצת סיפור מהסרטים וגם אני לא האמנתי לזה, אבל יש מישהי שגם אני וגם אחד החברים הכי טובים שלי בקטע שלה ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי לבנתיים לא סיפרתי לו כי אני לא יודע איך ומה אני עושה, וזה חבר שאני מדבר איתו על הכל וכל פעם שמדברים על הנושא אני אומר שאין לי כלום עדיין ואני משתגע מבפנים וממשיך לשחק את המשחק. הייתי רוצה שתעזרו לי מה אני עושה? תודה רבה על ההשקעה.
היי, יש לי חברה מדהימה ממש- היא מפרגנת, דואגת, רגישה, יוזמת, אחראית ונדיבה. למרות הכול, יש כמובן בעיה אחת שאיתה אני פונה אליכם- אני לא יודעת אם להאמין לכל מה שהיא אומרת ואני מרגישה שזה ממש פוגע ביחס שלי כלפיה וכלפי החברוּת שלנו. יש לה סיפורים מאוד דרמטיים תמיד בדיוק בזמן המתאים על הנושא הספציפי שנדבר עליו והיא אומרת עובדות שלא באמת נכונות בביטחון עצמי ומשכנעת אותי ואת האחרות שזה נכון. אני חושבת שאני היחידה ש'חשדנית' כלפיה מבין החבורת חברות שלי כי כולן וגם אני ממש חולות עליה אז אין לי עם מי כל כך לדבר על זה (וגם אם כן- זה די לשון הרע אז עדיף שלא..).אני משתדלת מאוד לא לבטא את החוסר אמון שלי במה שהיא אומרת ואפשר לומר שאני מתייחסת לזה כ"כבדהו וחשדהו", כי אני בכל זאת מאוד אוהבת אותה. אני לא יודעת אם אני מרגישה ככה כי אני בכללי חשדנית כלפי אנשים אז אני לא יודעת אם הבעיה היא בי או שהיא באמת לא מספרת את האמת ושקרנית פתולוגית, כי הדברים שהיא אומרת באמת כבר הגיעו לרמה שהיא לא אמינה. קשה לי מאוד להיות בסביבת אנשים שאני לא סומכת עליהם ולכן הנושא הזה מאוד מעיק עליי כבר מלא זמן, אז אשמח אם תוכלו לתת עצות על איך להתגבר על החשדנות ה(אולי) מיותרת הזאת או כדי להתמודד עם העובדה שהיא (אולי) שקרנית פתולוגית. תודה רבה, אני מעריכה ממש!
כבר קראתי בהמון ספרים על המושג שתכלית הירידה היא העלייה, או שהירידה היא לצורך עלייה או שיורדים כדי לעלות וכו׳. עד היום אני לא מבינה את מה העניין בזה, הרי לא חייבים לרדת כדי לעלות.. אשמח לבירור על המושג...תודה רבה שאתם מפנים את זמנכם לענות על שאלות בצורה כ"כ טובה!!
לאחרונה השתנתה לי הסביבה החברתית שלי וה"מעמד החברתי" מאוד עלה, אני די נבוך מכל הסיפור כי לא עשיתי שום דבר מיוחד ואני זוכה להרבה יחס... כמובן אני משתדל כמה שאפשר לעשות עם הכוח הזה הכי הרבה טוב שאני יכול - לעזור לאחרים ולתת מעצמי לאיחוד וגיבוש הקבוצה. בעקבות כך יש עניין שמטריד אותי, ישנם כמה חברים שממש מתקרבים אליי בצורה מאולצת וממש נדבקים (חנפנים?). ואני מאוד מוחמא מהעניין הבעיה שזה הרבה פעמים מעיק עליי ואני ממש לא רוצה בחברתם ואני לא יכול פשוט לומר להם את זה בפנים כי אני יודע שהם ממש יעלבו, בנוסף היו לי נסיונות לשים גבולות ולהרחיק אנשים מסוימים וזה לא כל כך עבר בהצלחה וגם לא עזר. מאוד אשמח לעצה והכוונה! תודה (;
כבר מלא זמן שאני חושבת על המוות שלי או של הקרובים שלי. לפעמים סתם פתאום צצה לי מחשבה מה אני אגיד בלוויה של חס וחלילה מישהו, יכול להיות שזה בגלל שזה הפחד הכי גדול שלי בחיים האלה-מוות, אבל אני לא יודעת מה לעשות, כל יום אני מפחדת שזה יהיה היום האחרון בחיים שלי או של מישהו ותמיד נמצאת לי במוח סיבה לזה- המחשבות שאני יודעת ומכירה אנשים (גם אם זה לא כל כך אישית) שנפטרו ממש מוקדם, בין עם זה מישהי בגיל העשרה או פחות, בין אם זה מישהו בסביבות ה40 50, ובין אם זה מישהו מבוגר, זה תמיד גורם לי עוד יותר לפחד. מה אני יכולה לעשות?
היי ההורים שלי ממש כועסים אחד על השני והם לא מדברים אחד עם השני כבר כמעט שבוע.. בזמן האחרון זה מרגיש כאילו נהיה בניהם תחרות כזאת. הם ממש נמנעים מלהיות בבית ביחד גם אם זה עם הילדים. אני לא רוצה להעיר להם או לדבר איתם על זה אבל אני מרגישה שאני ממש מושפעת מזה לרעה ושאני כל היום עצובה ופשוט לא בא לי להיפגש עם חברות אני מעדיפה להיות בטלפון מאשר לצאת. אני לא יודעת איך לצאת מזה ושוב אני לא רוצה לדבר איתם בשביל להשלים בניהם (ברור שאכפת לי מהם אבל אני לא חושבת שאני יעזור) אני פשוט רוצה לדעת איך להיות שמחה יותר במצב הזה למרות שממש קשה לי.
היי נכנסתי להדרכה לשבט של הכי קטנים. אני וחברה שלי ממש היינו בטוחות שנהיה מד"שיות וממש פינטזנו על זה וכולם ידעו...בסוף נכנסתי עם חברה טובה אחרת של שתינו. אני ממש שמחה על זה אבל אני חושבת שמפריע לה זה שהיא יודעת שרציתי להיכנס עם מישהי אחרת...שמתי לב שלאחרונה היא מנסה שנהיה ביחד כל הזמן גם בסתם מפגשים של חברות. אני שמחה להיות איתה אבל זה קצת גורם לי להרגיש שאני לא בסדר שאני מדברת הרבה עם החברה שרציתי להדריך איתה...מה אני יכולה לעשות כדי לא לגרום לה להרגיש שאני פחות רוצה להיות איתה?
יש לי חברה שזה ידוע שאנחנו חברות טובות. גם מבחינתה אני חושבת. מבחינתי, אני מאוד מאוד אוהבת אותה ואכפת לי ממנה מאוד. אני יכולה לחשוב עליה הרבה במהלך היום, לרצות להיות איתה, להתרגש מהודעות ממנה ולקנא אם היא נמצאת עם בנות אחרות. אני מרגישה שזה קשר שונה מכל קשר אחר שלי עם חברה אחרת. היא נמצאת אצלי בעדיפות ראשונה עוד לפני עצמי באיזה שהוא מקום, ואני יכולה לבטל תוכניות ודברים רק בשביל הספק שאולי אני אהיה איתה אז חבל לנסוע עם אנשים אחרים.. וגם אני מאוד קנאית אליה. ומנסה לחקות אותה ולוקחת ממנה ממש מודל. אם היא נמצאת עם חברות אחרות אני ישר שואלת את עצמי אם היא מעדיפה אותן על פני ולמה. ואני תמיד מנסה למצוא חן בעיניה, ולחשב כמה פעמים נפגשנו מתי לא נפגשנו וכו'... אני דווקא עם הרבה כבוד ככה שאני ממש לא יוצאת נודניקית ויש מצב שהיא בכלל לא מודעת לכל מה שאני מרגישה אליה. אני מבינה שזה ממש מוזר, אבל השאלה שלי האם אין כאן משהו שמזכיר קשר זוגי? מאוד נלחיץ אותי לחשוב שאולי בכלל יש לי נטייה לבנות, או הסיבה שאין לי חבר גורמת לי למצוא בה באופן בלתי מודע את המקום הזה.. וגם, איך אני משנה את הקשר מצידי שיהיה נורמאלי?