דבר ראשון תודה רבה על המענה! באמת יוזמה מבורכת. אני לומדת באולפנה בכיתה י"ב, ואני נחשבת לילדה ממש מוצלחת, מבחינה תורנית לימודית וחברתית. תמיד אני אוהבת להיות הכי טובה בכל דבר ולקבל 100 במבחנים, ובאמת כמעט תמיד אני מצליחה להגשים את הרצון הזה. אבל הבעיה שלי היא מתי שאני לא מצליחה :). למשל, אני יכולה לקבל 95 ולהתבאס שחברה שלי קיבלה 100. זה מתסכל אותי גם בגלל שאני באמת רוצה לשמוח בשמחתה של חברה שלי ולא להרגיש קנאה, אני רוצה להשוות את עצמי כלפי עצמי ולא כלפי אחרים. וגם בגלל שההשוואות הללו גורמות לי להגיע לתחושת כישלון, למרות שאני יודעת מבחינה שכלית ש95 זה ציון טוב, אני מתבאסת שלא קיבלתי 100 ויותר מתבאסת שחברה שלי כן הצליחה לקבל יותר.. אני יודעת שזה "צרות של עשירים", כי בדר"כ אני הילדה שמסתכלים עליה בתור זו שהולך לה הכל והיא מצליחה בכל התחומים.. אבל איך אני יכולה להתמקד בעצמי, לשמוח בשמחת חברתי ולא להתעסק בהשוואות כאלה ואחרות? תודה רבה! בת, 17
היי ראיתי בעלוני שבת ובכללי אני שם לב לזה יותר בזמן האחרון למה יש כל כך הרבה יוצאי בשאלה בציונות הדתית??זה אומר שמשהו דפוק איתנו?
1. היייי🌸 אני גרועה במצבי לחץ; נכנסת ללחץ מטורף😭 בשנה הבאה בעזרת ד אני אהיה בת שירות ואני לא רוצה שהמצב של הלחץ ימשיך יש לכם רעיון בשבילי מה לעשות?תודה מצילי נפש😇 2. קורא לי שאני הרבה פעמים לחוצה לפני מבחנים, אירועים בחיים וכל מיני .זה גורם לי גם לפעמים להתעצבן ולהתחצף לסובבים אותי אני עובדת על להשתפר על זה הרבה זמן ולא מצליחה למצוא דרך.
ש. אהלן! לפעמים יוצא לי לשבת לדבר עם בנים לא אישי כחלק מקבוצה. ואני בנאדם נחמד מטבעי שמדברת עם כולם בלי הבדל, וכבר קרה שבנים לא הבינו נכון את הנחמדות הזו. דיברתי עם מישהי שאמרה לי שהראש שלהם לא עובד כמו שלנו.. אני הייתי נחמדה סתם, ואיך אני ידע לאן לוקחים את זה? אז מה להפסיק להיות נחמדה לבנים? שאני יתכחש אליהם כדי שלא יחשבו כל מיני דברים לא נכונים??
אוקיי, האמת שזה קצת מביך אבל פשוט יש לי פחד פסיכי מברקים ורעמים, באמת ברמה שיש ברקים ורעמים אני פשוט בבית בוכה, אני לא יודעת מה לעשות כי זה ממש עוצר לי את החיים בחורף. אשמח לפתרונות איך להתגבר על הפחד, תודה לכם צדיקים.
אני שונאת את עצמי. כל פעם אחרי שאני נופלת אני פשוט שונאת את עצמי. אני רוצה להפסיק, רוצה לעצור עם זה.. אבל אחרי כמה ימים אני שוכחת שזה מה שרציתי ונופלת שוב🤦♀️ נמאס לי כבר מזה, בחמישית אפילו נכנסתי למיני דיכאון כזה בגלל הדבר הזה! עזרה?🙏
אני לומדת בכיתה יב. יש לי חברה שלאחרונה גיליתי שהתפיסת עולם שלה שונה משלי (ומשל שאר החברות שלנו) בצורה מהותית, והאמת שזה גורם (לפחות) לי לקצת עצבים כלפיה. אתן דוגמא; יום אחד הלכנו לכותל ובדרך לכותל אמרתי לחברות שהיו איתי - ואו תראו איזה מדהים זה שאנחנו יכולות לבוא לכותל... לפני משהו כמו 70 שנה היינו רק יכולות לחלום על זה! ואז התחלנו לדבר בכלל על זה שיש מדינה ואיזה מדהים זה, ואז החברה הזאת אמרה "אני לא מבינה בכלל מה הקטע של יום העצמאות... זה לדעתי חג חילוני ואין לו שום קטע ומה אנחנו בכלל שמחים שיש מדינה.. היא חילונית וכו' " (לא בדיוק במילים האלה אבל משהו כזה...) בקיצור אנחנו היינו בהלם כי מבחינתנו זה חג לכל דבר ויש לנו מדינה שזה ואו.. והיא לא עפה על זה בכלל ולהפך... ותאמת זה ממש הכעיס אותי (לא ממש הראתי את זה.... אבל עדיין). זאת דוגמא אחת ... מה אני יכולה לעשות עם זה? אולי לא מתאים בכלל שנהיה חברות
הי.. תודה רבה על הפרויקט הזה! המון תשובות עוזרות ומתחברות לי גם בחיים! אוקי.. אז בערך לפני שנה התחלתי לראות המון סרטים לא צנועים בעליל, עם תכנים פורנוגרפיים, הייתי ממש מכורה לזה, לא הלכתי לישון בלי סרט. ב"ה לפני חצי שנה בערך, הצלחתי להיגמל והפסקתי לחלוטין לראות סרטים, (אני רואה סדרות אבל נקיות יחסית וב"ה מתקדמת.)אז מה הבעיה? מאז התכנים האלה לא יוצאים לי מהראש.. כל הזמן רצים לי קטעים בראש.. אני סובלת מזה ממש.. מה אפשר לעשות כדי לשכוח את זה? אני מפחדת שזה יפגע לי בע"ה עם בעלי.. בת 15
יש לי ב"ה חברות וחברות טובות, הן אוהבות את האופי שלי וכיף להן בחברתי. אין לי בעיה של ביטחון עצמי או משהו בגלל לחץ חברתי. הבעיה שלי היא שאני לא אוהבת את האופי שלי, לא אחרים. זה לגיטימי? כאילו אני ממש מנסה לשנות את עצמי כי אני לא אוהבת את הדרך שלי (לא שהיא רעה פשוט אני לא אוהבת..)אני מנסה להיות אדם יותר רגוע, עניו, לא מלאה רעש ואנרגיה כמו שאני עכשיו.. אבל תמיד כשאני לא שמה לב להתנהגות שלי, שאני נהנית או משהו, אני חוזרת להיות אותה אחת, מי שאני. השינוי שאני רוצה לעשות נקרא שאני הופכת להיות מי שאני לא? אני יכולה להשתנות או שאני צריכה להישאר כמו שאני? מה אפשר לעשות עם זה?
בזמן האחרון אני מרגישה שאני מקיימת מצוות בלי משמעות ובלי אמונה מאחורי זה. פתאום עלתה לי שאלה- איך אני אמורה להאמין שיש באמת אלוקים אם אין שום הוכחה? בתכל'ס זה נשמע לי סיפור לא אמיתי שמישהו פעם החליט לכתוב.. פתאום נבראו החיות, השמיים הפכו לים, גם האנשים נבראו.. לא יודעת זה נשמע לי לא מציאותי..
למה תמיד כשחושבים על אירוסין ונישואין אז חושבים אוטומטית שהגבר מציע לאישה, למה נשים לא מציעות לגברים להתחתן? לא כבר הגיע הזמן להיות שיוויונים/ות בעניין, זה כבר 2020 נקבה, 17
כל פעם כשאני אומרת שאני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך להיות דתיה וכו', אנשים שואלים אותי למה אני לא מאמינה בה' וכו', אבל לא זאת הסיבה שאני רוצה לצאת בשאלה, אני לא רוצה כבר להאמין בה', זה עול כבד מדי ואני פשוט לא רוצה את זה, וטוב לי עם המרחק הרחוק שלי עם ה', אני לא רוצה להתקרב, אני מודה שיש הרבה דברים טובים בדת ובכללי וגם ביהדות, ואני מקבלת הרבה מהם, אבל כל כך קשה לי להסביר לאנשים שגם אם אני לא אשמור ואדייק עם כל מצווה, גם אז אני אוכל להיות מאושרת ושמחה עם עצמי, איך אני מסבירה את זה לאנשים? נקבה