היי תודה רבה! אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה כל יום חידוש בענייני צניעות מהספר "להיות את".אתמול שלחו בנוגע לצניעות בדיבור וכתבו על שלומית בת דברי (מספר ויקרא) שנפלה ביד איש מצרי, וכתבו שהאסון הזה קרה לה מפני שהייתה אומרת שלום, מאירת פנים ומתעניינת בכל אחד.רציתי לשאול,להגיד שלום ולהתעניין זה באמת דבר כזה רע?בשביל להיות צנועה אני צריכה להיות קרה ולא מאירת פנים?איך אני אמורה להיות מושפעת מזה
היי!לפעמים כשאני רוצה לעודד את עצמי לעשות משהו אני נותנת לעצמי צ'ופר אחר כך, בדרך כלל אוכל- אם אני אשב עכשיו לסיים את העבודה הזו, אני אקח קובית שוקולד; אחרי שאני אקפל את כל הכביסה אני אוכל תפוח. זה עוזר מאוד לסיים משימות ודברים שאין לי כח לעשות, אבל בסוף יוצא שאני אוכלת הרבה נישנושים ודברים במהלך היום ואני יודעת שזה לא בריא בכלל.עכשיו, השאלה שלי היא מה אני יכולה לעשות כדי להמשיך לעודד את עצמי לעשות דברים אבל שזה לא יגרום לי לאכול שטויות כל היום.(אני כותבת רשימות של מטלות ומסמנת כל דבר שאני מסיימת, אז אם אפשר עצה אחרת אני אשמח)
טוב השאלה שלי היא כזאת, אני הורס טלפונים בקצב לא אמיתי, כל טלפון שהיה לי לא החזיק יותר מחודש.אני תוהה לעצמי עם הקב"ה רוצה שאני יחליף לנוקיה? אם זה קשור בכלל?כי בנתיים אותי זה ממש מתסכל.תודה!!בן 18 ת
ש. אני בת 17 וקצת ולאחרונה אני מרגישה שגבולות שהיו לי בעבר הולכים ומטשטשים ואפילו כמעט נעלמים. אני אומרת לעצמי שזה לגיטימי ושאני בגיל ההתבגרות ושזה הזמן שלי למרוד ולעשות דברים שפעם חשבתי שאסור אבל אני מוצאת שהרבה דברים שפעם היו קו אדום עבה וברור היום לא כ"כ ברור ואני חוששת שאני הולכת בדרך שלא חשבתי שאלך בה. והבעיה היא גם שאני לא מצליחה להגיע להבנה שזו דרך לא טובה כי שוב הגבולות שלי כבר לא כ"כ גבולות ודברים שפעם היו "בשום פנים ואופן לא" והיום הם "למה לא". אשמח שתעזרו לי להבין האם זה תקין והאם לתת לעצמי להשתנות כי אולי אני רק בונה את הזהות שלי וזה תקין. נקודה אחרונה- חשוב לציין שאני מרגישה צורך לעשות את הדברים האלו כדי לסמן וי על להיות מתבגרת ולא לחוות איזשהו חסך שיפריע לי בהמשך החיים (זה מה שלמדנו במגמת פסיכולוגיה שאם לא חווים משהו באישזהו שלב בחיים אח"כ רוצים להשלים אותו. ולכן אני רוצה לחוות הכל. אשמח לתשובה ותודה בת 17
ש. אהלן, קודם כל תודה ענקית! באמת מטורף מה שאתם עושים.. אני שונה מכל המשפחה שלי, לא במשהו שרואים, פשוט כל ההתנהלות הפנימית שלי שונה, החשיבה, הדעות, ההתנהגות, לא לטוב ולרע, פשוט שונה.. אחותי נהרגה לפני שנה, והיא הייתה היחידה שהבינה אותי, היחידה שעזרה לי להבליג למרות שהמעשים של האחרים עצבנו אותי.. אני רבה על בסיס קבוע עם ההורים והאחים שלי, איך אני אמורה להבליג ולהתגבר על מידת הכעס שחות מזה שהם באמת פוגעים בי במעשים שלהם גם אין לי את אחותי שתרגיע אותי? שעם כל העצבים על המוות והקושי וההתמודדות אני צריכה גם לשתוק ולסבול את איך שהם מתנהגים אלי ומזלזלים בי? בת 16
ש. באמת תודה על הפרויקט הזה עזר לי מאוד בכמה נושאים אתם בכל מובן מזכי הרבים קיצר לשאלה- יש מישהי ששמתי עליה עין הרבה זמן ואני חושב שיש לי רגשות כלפיה. איך אני יודע שזה בא ממקום אמיתי ולא ממקום של יצר הרע? תודה מראש בן 18
ש. שלום, תודה רבה על כל מה שאתם עושים! יש לי שאלה קצת מוזרה, לא בטוחה שתוכלו לענות עליה... אני בת 15, מרגישה בחודשים האחרונים שפשוט נמאס לי להיות אני. נמאס לי מהתכונות שלי, נמאס לי מהיכולות שלי, נמאס לי מכל ההוואי שסביבי, מרגיש לי שמיציתי את העניין. ברוך השם אני מודעת לכישרונות שלי או לדברים הטובים שיש בי, ואני מקפידה מידי פעם להזכיר לעצמי שאני מסוגלת לכל מיני דברים, אבל פשוט מיציתי את האנשים סביבי ואת כל מה שקורה. מרגישה שאני חייבת להיות בן אדם חדש, בלי כל הסטיגמות עלי, להתחיל הכל מהתחלה... וזה קצת לא אפשרי עם החברות שלי והמשפחה שלי שחושבים עליי דברים ספציפיים... איך בכלל מחדשים את עצמי? איך אני יכולה לגרום לעצמי להרגיש חדשה יותר נקיה יותר? בת 15
ש. היי!!! קודם כל ממש ממש ממש תודה על הרעיון המדהים של המיזם, זה באמת פצצה. בזמן האחרון אני מרגישה ממש שאני מכורה לטלפון. זה לא שאני משחקת במשחקים או נמצאת ברשתות החברתיות כל היום. אני פשוט מרגישה שבלי הטלפון אני כלום. כאילו אני חייבת אותו לחיים שלי. יש לכם טיפ אולי איך לפתור את זה? אשמח! ושוב, תודה רבה!!! אתם תותחים!!!! בת 15
ש. היי. רציתי לשאול בקשר לפגיעה עצמית, מעבר שהדבר מסוכן וכו' האם זה אסור מבחינה הלכתית? ואם זה אסור, איך אפשר להפסיק אם אני מכורה? לאחרונה גיליתי שזה אסור ומעבר לפגיעה הנפשית שזה גורם לי אני מרגישה אשמה כי אני חוטאת:( בת 15
ש. היי, יש לי אח שקטן ממני בשלוש שנים ואנחנו פשוט לא מסתדרים... משהו בתקשורת שלנו לא עובד.. אני באמת ניסיתי לשנות את הגישה שלי אליו, אבל אני פשוט מרגישה שהוא מזלזל בי ולא סופר אותי. אני לא תמיד מצליחה להתאפק ולא להעיר לו או לזרוק איזה משפט שמנסה לחנך אותו באיזושהי צורה. אני גם רוצה להבהיר שהוא לא כל כך מסתדר עם ההורים / המורים ומהצד שלי אני רואה שזה מרגיש לו שכולם נגדו ואני באמת אוהבת אותו ורוצה לעזור לו... אשמח ממש אם למישהו יש רעיון איך אפשר לשנות את הקשר שלנו. ממש תודה רבה לכם כל המיזם הזה, הוא פשוט מדהים !!
ש. אהלן:) אני ממש ממש אשמח אם תענו על השאלה הזאת מהר, היא די דחופה לי. טוב אז השאלה אולי קצת מביכה, אבל אני מאוהבת במישהו כל כך. ולא בקטע ילדותי, אני יודעת בוודאות ואני לא אתחיל לפרט למה אבל באמת אני יודעת מה יש בו שאני כל כך רוצה. אנחנו בבני עקיבא מעורב אבל כולם "דוסים" ושומרים נגיעה וכל זה, וזה גם לא מקובל שיהיו זוגות ואני גם לא רוצה להיות זוג שלו, בטח לא בגיל הזה. מצד שני, זה קשה לי כל כך לראות אותו ולא לעשות עם זה כלום, אם זה לדבר איתו או לגעת בו או לא יודעת, כי אני מתפוצצת. יש לי לפחות 5 שנים לחתונה בעז"ה, אבל השאלה שלי היא בעצם, מה עושים? כאילו זה בלתי נסבל לשבת מהצד וגם אני מרגישה מטומטמת אבל בסופו של דבר אני רואה ממש קדימה וממש מדמיינת אותנו מתחתנים. זה נורמאלי? מה אפשר לעשות כדי להרגיע? וזה יכול בכלל לקרות בגיל שלי? ומה אפשר לעשות עם זה עכשיו כשבעצם אי אפשר לעשות כלום?