ש. אני מאוהבת באחי החורג וזה משגע אותי משהו לא בסדר איתי?בת 17
ש.לא נכנסתי להדרכה ואני יודעת שזה יהיה לי שריטה לכל החיים כי פשוט ניפצו לי את החלום שלי. מכיתה ד אני כבר חולמת להגיע לשלב הזה.ופשוט בתחילת כיתה ט ההורים שלי החליטו לעבור דירה שזה היה משבר בפני עצמו🙈ואז במקום החדש ממש ניסיתי להשתלב ולהגיע לכל הפעולות ושהגיע השלב של השיבוצים הייתי חייבת שיהיה לי ראיון טוב כי הקומונרית כבר הכירה את השבט שלי משנה שעברה, אבל הראיון היה פשוט דפוקק ממש ולא נכנסתי...כל החברות סביבי מהאולפנה נכנסו וכל היום מדברות על זה בכל מקום על החניכות על הפעולות והכל וזה קשה ממש .ואחרי כל פעילות של נחשון אני פשוט חוזרת מפורקת ממש ...אבלל כל פעם שמישהי שואלת אותי על איך אני עם זה שלא נכנסתי אני אומרת שלא כזה אכפת לי שלא נכנסתי. בעצם אף אחד לא יודע כמה קשה לי... (אני פשוט נראה לי מפחדת שיקימו עליי).והשאלה שלי היא כזאת: קודם כל אם יש דרך להתגבר על זה שלא נכנסתי ולהמשיך בחיים?ואיך אני יכולה לשתף אחרים גם בדברים הקשים שעוברים עליי?
השבוע פתאום הסתכלתי על כולם בתפילה... ופשוט פתאום זה הכה בי שבעז"ה נתפלל שוב ערבית עוד חצי שעה, ואז מחר בבוקר נתפלל שוב שחרית שעה, ואז שוב מנחה, ושוב ערבית... וככה עוד 100 שנה בע"הווואלה- זה קשה, ומתיש, ומתסכל! כאילו כמה אפשר להגיד את אותן מילים, כל יום כל היום? ולצפות להתחדשות... שמעתי על המשל של האוכל, אבל כל אחד היה משתגע מלאכול את אותו אוכל כל יום...ויש תפילות פעם ב, שנוגעים בשמיים, והן מדהימות, ועושות חשק לעוד. אבל רוב התפילות לא כאלה... ושוב, כדי להגיע לתפילות המדהימות האלה צריך עבודה, אז זה נחמד לעבוד פעם אחת. אבל פשוט לא רואה את עצמי עושה את זה עוד 100 שנה 3 פעמים ביום... אשמח לעזרה, תודה! בן 18
ש. הי וקודם תודה רבה על הפרויקט הזה!! עוזר לי בטירוף אני בכיתה י ומרגיש לי בזמן האחרון שנוצר אצלי איזשהו שינוי- תמיד הייתי בוגרת כזו אבל פתאום זה ממש בקטע שאני יכולה לקום בבוקר ועולות לי סתם תובנות על דברים אני מרגישה שיש לי מלא שאלות ומלא דברים שאני יכולה להתקדם בהם פשוט איך עושים את זה? יש לי מלא מלא שאלות על האמונה ועל החיים ואיך אני יכולה למצוא תשובות שיספקו אותי? קראתי המון ספרים ואני הולכת להרבה שיעורים ואני לא מרגישה שזה מספק אותי ואני באמת מרגישה שאני בשלב של צמיחה זה יבוא לי בטבעיות הקטע הזה של ההבנה?
ש.הרבה פעמים אני מרגישה שאני צריכה מישהו שיהיה לידי, שיקשיב לי ויעזור לי.. אני פשוט רוצה אחד שיקשיב לי ויהיה פה בשבילי. חסר לי מישהו כזה בחיים. אני רוצה שיהיה לצידי דווקא בן ולא בת. מצד אחד אני יודעת שזה לא טוב ואני לא באמת רוצה, אני הכי רוצה לשמור על עצמי לבעלי בעז"ה ולא שהעבר שלי יכלול שלושים אלף נערים שהייתי איתם בקשר, ומצד שני זה כ"כ קורץ ונשמע הכי לגיטימי ותומך בעולם. אני יודעת שמבחינת ההלכה זה לא נושא שהוא מוחלט וקבוע.. אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה, אני חושבת על זה הרבה..השאלה כמה זה נורא אם יהיה לי חבר שבאמת אפתח מולו את הלב שלי ולאו דווקא מתכננת חתונה או משהו כזה... בת 15
ש. איך אני יכולה לא לקנא?יש לי חברות שלדוגמא יש להן הרבה אחים אז כולם מעסיקים אחד את השני ולא משעמם להם אף פעם ועוד חברות שנוסעות כל הזמן לשבתות כיפיות עם המשפחה שלהן ואני משועממת בבית או סתם חברות שהולכות לפעילויות נחמדות מהתנועת נוער שלהן שאני לא נמצאת בה ואני פשוט כל הזמן מרגישה קנאה לא משנה מה הן עושות אני מקנאה וחושבת שהלוואי ולי היה ככה איך אני יכולה להפסיק לקנא את הקנאה הזאת שהיא אפילו לא על מידה טובה שיש להן אלא על דברים שיטחיים איך אפשר לעבוד על המידה הזאת?
ש. היי תודה רבה על כל הפרוייקט קשר בין בן לבת, שניהם אוהבים לדבר אחד עם השני וגם הדיבור הוא לא תמיד סתמי, לא מגדירים את הקשר כחברות.. בני 17.. זה קצת מבלבל מצד אחד כי לא מרגישים מוכנים לשלב של לצאת ומצד שני כן מרגישים שיש מצב שיש משו, משדרים על אותו גל, יש על מה לדבר וכו..עצה איך אפשר להפוך אתזה ללא מזיק אם בסוף אין משו, איך אפשר לנתב את הקשר ולדייק אותו יותר בלי לנתק קשר? אם יש דרך.. אולי יש אפילו הגדרה לתת לזה? תודה רבה רבה אני הבת אבל דיברתי עלזה איתו וזה די שאלה ביחד כזה :)
ש.אני בת ** ומאז גיל 10/12 בערך רציתי חבר . כמובן שאז זה היה במובן השיטחי יותר ועם הזמן הרצון הלך וניהיה יותר רצון של לבנות בית ,לאהוב מישהוא ושיאהב אותי בחזרה. ובזמן האחרון אני כבר ממש מרגישה מוכנה לזה ובשלה .הבעייה שזה פשוט לא קןרה לי אני לא מסתובבת בחברת בנים ואין לי ידידים כך שגם הסיכוי שזה יקרה קטן . אני מאמינה שה ישלח לי את האחד .אבל הראש שלי לא מפסיק לדאוג ולשאול למה זה לא קןרה לי כבר . כל חיי חשבתי שבגיל 16/17 כבר יהיהנלי בן זוג וניהיה ביחד ואחרי כמה שנים נתחתן . השאלה שלי היא איך יכול להיות שמשהו שאני רוצה ככ ומרגישה כבר מוכנה אליו לא קןרה לי . ולאחרים זה קורה ככ בקלות . למה הם כן ואני לא . הרי שנינו בני נער
ש. שלום לכם! אשמח לפתוח בתודה ענקית על הקדשת מחשבה, זמן, רצון והרבה אהבה כדי לקדם ולחזק את עם ישראל!:)אשמח לשאול שאלה:) לפעמים בהתנהגויות עם אנשים אני ״רשמית״ מדי. בתקופה שהדרכתי בסניף הרגשתי שאני יותר נפתחת וצוחקת עם החניכות ב״ה. אבל אני יודעת שיכולתי להינות יותר מהתקופה הזו אם הייתי מנסה להתגבש ויותר להיות ״קלילה״. השנה אני זוכה להיות קומונרית, ובתקופה זו זה מאתגר יותר לנסות להתחבר לצוות (צוות רק של בנות) השאלה איך אני יכולה להתחבר גם בקטע של צחוק ושמחה ולא רק רצינות, ישבצים ושיח אישי. אני מחפשת להיפתח יותר ולהרשות לעצמי להיות יותר אני, להרגיש בבית, לנסות להיפתח יותר לסביבה.. תודה רבה.
ש. רוב הזמן אני נמצאת בחברה שהיא לא מתאימה לי רוחנית- הכיתה והשכבה... אני כן לומדת באולפנה אבל ברוב המקומות הרמה ירדה... השאלה שלי היא איך אני יכולה להמשיך ואפילו לעלות ברמה הרוחנית שלי כשאני בסביבה כזאת? וגם איך אני יכולה לא להתבייש ללכת עם בגדים צנועים למשל וכו' כשיש הערות של 'דוסיות' וכאלה מסביב? לא עליי ספציפית אבל כמן סטיגמה כזאת...תודה רבה!
ש. רציתי לשאול למה בעצם ה' ברא את העולם? אף פעם לא הבנתי באמת למה למרות שכל הזמן אומרים שהוא רצה להיטיב.... התשובה הזאת לא מספקת אותי כי אני לא מבינה למה הוא רוצה להיטיב...
אין לי שום דבר שמעניין אותי. דיברתי לא מזמן עם אחותי והבנתי שאין לי שום דבר שאני אוהב לעשות או שאני מתעניין בו. כל מי שאני מכיר אוהב לעשות או מתעניין לפחות במשהו אחד ולי אין כלום. איך אני מוצא מה מעניין אותי?זכר 16