כל השאלות שנשאלנו

ש. אני חילוני ולאחרונה ראיתי סקר שהראה שדתיים יותר מאושרים.אם הדתיים היו מתגלים כפחות מאושרים זה לא באמת משנה, כי הדתיים עושים ויתורים לאלוהיהם. אבל למה אנחנו עושים ויתורים? על איזה ערך גדול אני מקריב את האושר שלי? לחופש? הרי החופש צריך לגרום לי אושר.איך זה הגיוני שהדתיים יותר מאושרים?17,בן

ש. יש לי בעיה ענקית.אחותי היא מורה.לפני שנתיים הייתי הולכת איתה לקייטנה.היו קצת בלגנים עם הכיתה שהייתי בה. ובעקבות זאת אחותי לא הסכימה שאבוא איתה לקייטנה השנה.ממש ממש הייתי עצובה וגם הבנות ששמעו על זה.אנחנו בקשר ממש טוב יש לנו קבוצות בווצאפ אחת עם השנייה ובכללי אנחנו עושות ממש כיף😅מציינת שהם בכיתה ה עכשיו.רציתי מאוד לעשות חונכות בבית הספר שלה ככה שאוכל להיות איתם שוב.אבל התברר לי שאני לא יכולה בגלל שזה בית ספר שלא בתקן שלנו.זה ממש ממש מעציב אותי.אני נורא רציתי וגם הם מאוד רצו.אחותי נורא לא רוצה שאני אבוא כי היא לא רוצה שאני יהיה שם איתה.ואני די מבינה אותה אבל אין לי מה לעשות עם זה.בכללי אני נורא אוהבת ילדים קטנים.לצערי הרב לא יצא לי להיכנס למדריכה בסניף ועכשיו נותרתי אפילו בלי מחויבות אישית.ניסיתי לחפש באזור ירושלים סניפים כדי לעשות הדרכת חוץ מצאתי ממש מעטים אבל כולם רחוקים ולא מתאימים לי.כל כך עצוב לי ששום דבר לא מצליח לי..יש לי שתי שאלות אם תוכלו לענות לי עליהם.מה לעשות עכשיו עם הבנות מהבית ספר של אחותי?הם נורא רוצות שאני יגיע וקשה לי לבאס אותם אבל מצד שני יש אחותי שלא רוצה שאני אבוא.ואולי במקרה אתם יודעים על סניף בירושלים שמחפש מדריכות?בת 15

ש. אהלן!חניכות שלי בכיתה ז, כזה בשלבי התחזקות..צריכה רעיונות מה להביא להן שיעזור להן בתהליך, קטעים שיכולים לפתוח קצת את הראש מעבר לדוגמא אישית, שזה חובה..קשה לי למצוא רעיונות שמתאימים לגיל ולסיגנון כי אני הייתי ממש אחרת בגיל הזה, אז ממש צריכה עזרה.תודה! (:17

ש. בשישיסטית.עברתי חמישית מזעזעת בהרבה מאוד מובנים.אחד הדברים שממש מפריעים לי במצב החברתי שלי, זה שאני מקובלת. אבל ממש.יש סביבי המון בנות, אני זאת שיוזמת דברים מגניבים לגיבוש, ולאולפנא, ומוראלים, ויצרתית וזה.המדריכה שלי אמרה לי בשיחת פרידה בסוף החמישית שהראש אולפנא אמר, שאם לא הייתי באה ללמוד באולפנא פשוט לא הייתה להם חמישית.אני ממש אוהבת את היוזמה שלי, ואת היצירתיות וההנהגה, אבל יש דבר אחד שמפריע לי-בגלל שיש סביבי כל הזמן בנות, אני לא קשורה לאף אחת..יש לי מעל 100 בנות שאוהבות אותי ב"ה, אבל אין לי את החבורה הקרובה הזאת לצאת איתה ולצחוק איתה ולפרוק לה. הכל אצלי בגדול- אם אני רוצה לצאת עם חברות לים או משהו אז זה כל השכבה, אם עושים שבת חברות אז זה כל הכיתה. כל מקום שאני נמצאת אני מלווה ביותר מדי בנות.. בא לי חבורה קטנה כזאת מגובשת, שתצחק איתי ותכיר אותי באמת ותאהב אותי. כרגע פשוט כל השכבה מכירה אותי באותה רמה- הילדה התותחית הזאת שמרימה את השכבה ומוראליסטית ואיכותית ומאוהבת באולפנא וכל מיני סטיגמות (מקסימות!) שהלבישו עלי.גם חברה אחת זה מספיק!! אבל מישהו להשען אליו.. בא לי שיהיה מישהי שאני אתגעגע אליה, ולא משהו (עשיה מטורפת)

ש. שלום! תודה על כל העשייה הברוכה לעם ישראל, מדהים כמה אפשר ללמוד מכם, ומשאלות של נוער בכלל. אשמח לשאול, איך מכירים בציבור שלנו, הציוני דתי? (הכוונה לפגישות לצורך חתונה והקמת בית בע״ה) תודה!

בתקופה האחרונה יצא לי ממש לחשוב על בניית המקדש. אני ממש מאמינה שבכל רגע הוא יכול להיבנות. הקורונה גרמה לי לחשוב ולהאמין שהכל אפשרי, ובאמת הכל. הקב״ה יכול לעשות כל דבר, הוא זה שמנהל את העולם ויש לו כוח אדיר. וזה מחבר אותי למלחמת גוג ומגוג, המלחמה שקוראת לפני ביאת המשיח. קראתי המון על זה שמלחמת הקורונה מאוד דומה למה שכתוב על מלחמת גוג ומגוג.האם עכשיו אנחנו חווים את מלחמה זו? איך אפשר לדעת אם משיח קרוב? מה אפשר לעשות כדי לקרב אותו?תודה רבה אתם מדהימים!!!❤️נקבה, 16

ש. יש לי קושי שאני מתמודד איתו כבר כמעט שנתיים...ברוב הלילות אני שוקע במחשבות ולא מצליח להירדם. יש לי לילות שאני ישן יחסית בסדר, ויש לילות שאני לא מצליח להירדם בכלל (במיוחד עכשיו בסגר, זה ממש החמיר). אחרי לילה שכזה אני צריך לתפקד רגיל בתפילה, בלימודים ובבית, אבל אני לא תמיד מצליח. הרבה פעמים אני שומע ש״חוסר שינה ממש יכול לשבש את המוח״, ״גורם לך לא לתפקד נכון״, ״לא בריא בכלל״. הבעיה העיקרית פה היא שאני לא יודע את הסיבה ל: למה אני לא מצליח להירדם?כדי לנסות לעבור את הקושי הזה ניסיתי הכל... הלכתי לרופא, פסיכולוג, חקרתי ברשת, הורדתי כל מיני אפליקציות מרגיעות, לקחתי תרופותאבל באמת זה לא עזר כי אני עדיין לא מצליח.השאלה העיקרית שלי אליכם, מה אני יכול עוד לעשות? האם יש דרך לעבור את זה?זכר, 17

אני רוצה להיות חלק מהחברה הדתית (בגלל הרגשת השייכות, הקהילתיות, מוסדות החינוך, מוסר העבודה, בכללי - האכויות של החברה) אבל אני פשוט לא מאמינה באלוהים. אפשרי להיות חלק מהחברה הדתית בלי להאמין ובלי לקיים מצוות? כל החברים והמשפחה שלי דתיים וזה נראה לי קשה מידי בשבילי להתחיל את כל החיים מחדש ולאבד את כל החברים והחברות הדתיים שלי. אם לא אפשרי - יש אולי אמונה (לא דתית) במשהו, שעצם האמונה בו ישייך אותי, ייצור לי קהילה ומסגרת?אני כל כך מיואשת ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה בבקשה תעזרו לי

ש. השאלה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהו עם סבלנות. בגדול, לפני מאה שנים היהודי היה מצויר בתור אדם כפוף, פחדן וכנוע, כיוון שהוא היה צריך לציית לגוי שאחראי עליו (בגלויות) וגם לאלוהיו. הגויים האמינו שתכונות האופי הכנוע עובר בגנים, וכל מי שיש לו גנים יהודיים הוא סוג של "לוזר". לפני שבעים שנה הוקמה הציונות שהופכת את היהודי לאדם משוחרר, שמח. החלוצים האמינו שתכונות האופי הכנועות הן לא גנים, אלא תוצאה של תרבות. הציונות הייתה בעצם פתרון לשתי הבעיות. היהודי לא יצטרך לפחד עוד מהגויים, כי הוא ריבון בארצו, ולא מאלוהיו, כי כולם נהיו חילוניים. הדת סימנה גלותיות, והחלוצים לא רצו בה. היה מי שהפך ליהודי החדש, פרק כל עול. והיה מי שנשאר "גלותי" (החרדים של ימינו).אני נולדתי לחברה הציונית - דתית, ומשהו לא מסתדר לי. אנחנו ציונים, חופשיים, או דתיים שכל צעד שלהם הוא לפי הוראה מגבוה????נקבה, 16

ש. אני מאוהבת באחי החורג וזה משגע אותי משהו לא בסדר איתי?בת 17

ש.לא נכנסתי להדרכה ואני יודעת שזה יהיה לי שריטה לכל החיים כי פשוט ניפצו לי את החלום שלי. מכיתה ד אני כבר חולמת להגיע לשלב הזה.ופשוט בתחילת כיתה ט ההורים שלי החליטו לעבור דירה שזה היה משבר בפני עצמו🙈ואז במקום החדש ממש ניסיתי להשתלב ולהגיע לכל הפעולות ושהגיע השלב של השיבוצים הייתי חייבת שיהיה לי ראיון טוב כי הקומונרית כבר הכירה את השבט שלי משנה שעברה, אבל הראיון היה פשוט דפוקק ממש ולא נכנסתי...כל החברות סביבי מהאולפנה נכנסו וכל היום מדברות על זה בכל מקום על החניכות על הפעולות והכל וזה קשה ממש .ואחרי כל פעילות של נחשון אני פשוט חוזרת מפורקת ממש ...אבלל כל פעם שמישהי שואלת אותי על איך אני עם זה שלא נכנסתי אני אומרת שלא כזה אכפת לי שלא נכנסתי. בעצם אף אחד לא יודע כמה קשה לי... (אני פשוט נראה לי מפחדת שיקימו עליי).והשאלה שלי היא כזאת: קודם כל אם יש דרך להתגבר על זה שלא נכנסתי ולהמשיך בחיים?ואיך אני יכולה לשתף אחרים גם בדברים הקשים שעוברים עליי?

השבוע פתאום הסתכלתי על כולם בתפילה... ופשוט פתאום זה הכה בי שבעז"ה נתפלל שוב ערבית עוד חצי שעה, ואז מחר בבוקר נתפלל שוב שחרית שעה, ואז שוב מנחה, ושוב ערבית... וככה עוד 100 שנה בע"הווואלה- זה קשה, ומתיש, ומתסכל! כאילו כמה אפשר להגיד את אותן מילים, כל יום כל היום? ולצפות להתחדשות... שמעתי על המשל של האוכל, אבל כל אחד היה משתגע מלאכול את אותו אוכל כל יום...ויש תפילות פעם ב, שנוגעים בשמיים, והן מדהימות, ועושות חשק לעוד. אבל רוב התפילות לא כאלה... ושוב, כדי להגיע לתפילות המדהימות האלה צריך עבודה, אז זה נחמד לעבוד פעם אחת. אבל פשוט לא רואה את עצמי עושה את זה עוד 100 שנה 3 פעמים ביום... אשמח לעזרה, תודה! בן 18