שלום ותודה רבה לכם אתם באמת מדהימים!אני מרגישה הרבה שאני נותנת את כל כולי באמת את הכל ובסוף לא יוצא לי מזה כלום. אני יתן דוגמא הכי בקטנה אבל נגיד אני מתאמנת מלא למבחן באמת חורשת ועושה הכי טוב שאני יכולה, ובסוף מה? מוציאה 60. וזה מתסכל באמת אבל אני יודעת שזה ההכי טוב שלי ושלא יכולתי לעשות יותר. ומבאס אותי לחשוב שזהו פה זה נגמר.תודה
גן עדן מתואר כמצב האולטימטיבי לחיות בו, אבל כשחושבים על זה מה שאדם וחווה עשו בגן עדן זה כלום, לא היה להם מצוות, היה להם את כל האוכל שהם רק רצו בלי לעשות כלום כדי לקבל אותו, והם לא היו צריכים לעבוד בכלל. זה מרגיש כאילו בגן עדן לא עושים כלום, זה נשמע לי קצת משעמם או חסר משמעות ותכלית.
שלום לכם(: תודה רבה על המקום לשאול שאלות!ב"ה אני יוצאת עם מישהו, והאמת הולך ממש טוב(: כמובן שהקשר מיועד לחתונה.אחד מהדברים שאני מבררת עם עצמי לגביו זה השוני בין הרצון שלי לבין המציאות איתו- פערים שאני לא יודעת אם אפשר לחיות איתם באמת. (לא בהרגשה שאני עושה לו טובה/התפשרות שתציק לי כל יום).חלמתי להיכנס לתוך משפחה נעימה ועוטפת, ובוא נגיד- זה לא התיאור של המשפחה שלו😅הם מאוד קרים באופי שלהם, כל אחד עם עצמן וכו'..הגעתי אליהם הביתה ולא ממש התייחסו לקיומי.. אני לא מרגישה שזו אהבה שתלויה בדבר(=במשפחה), אלא אחד מהרצונות שחשובים לי בבניית הזוגיות- שהמשפחה שלו תכיל ותקבל אותי ותהיה אוירה משפחתית וחמה.מצד אחד-הוא באמת מדהים ולא באלי לפספס ומצד שני- זה יושב לי כמו עצם בגרון..כמובן שזה שהנושא עלה לשיח ביננו.בת 18
שלום ותודה!יש לי פחד,הפחד שאני ישאר לבד:(אני שומעת על המון אנשים שהם מבוגרים כיום בלי אישה/בעל או ילדיםזה מפחיד אותי ממשבעקבות הפחד הזה אני נכנסת להמון קבוצות סתמיות רק כי אני אומרת לעצמי אולי האחד שלי שם או כל בן שני אני מדברת איתו או פותחת שיחה:// אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות ואיך להדחיק את הפחד הזהתודה רבה! בת 16
יש לי וידוי..אני לא אוהבת את שבת.איך שהיא נכנסת ניהיה לי קצת עצוב ואני רק מחכה שתצא.משעמם לי ממש, אני לא מרגישה איזה קדושה מיוחדת, ותאמת שדי מיציתי תמשפחה שלי..ברעיון, זה מדהים בעיני!! במציאות ממש ההפך.איך אפשר להפוך שבת לחויה משמעותית, כיפית, שאני אחכה לה כל השבוע?
שלום! קודם כל, פרויקט מדהים!! תודה רבה לכם!אז ככה- יש לי קטע, לפעמים שאני שומעת שיעורים, אז מרגיש לי שיופי מעולה ומצוין אני מגיעה למקום גבוה, ואני שומעת דברים גבוהים, אבל אחכ זה מרגיש שזה 'סותם' לי את החיות, את השמחה הפשוטה של החיים... אני יכולה לחייך ולהראות רגילה, אבל לפעמים זה פשוט קורה, וזה מבאס שהתורה שאני רוצה לחיות דרכה ואיתה את החיים שלי, אני לא נהנית ממנה ומרגיש לי שהדיבורים הגבוהים, הרשמיים והיפים מעלים אותי מידי למעלה והחיים כבר מרגישים לי מדויקים אבל מבאסים...ככה זה גם בהתבוננות שלי עם עצמי, אני יודעת לדייק לעצמי ואני יודעת לחשוב עם עצמי הרבה, ולכתוב, אבל מרגיש לי שהחשיבה וההתבוננות פשוט חונקים אותי..... אני אחזור ואומר, אני יודעת שהתורה היא תורת חיים, והדיוק הוא נכון לי, אבל שוב.. קשה לי בעניין....אני אשמח לעזרה שלכם... תודה!
תודה על המיזם המדהים!טיפים איך ללמוד משהו ולזכור אותו בעל פה? (במקצועות קודש:))בת 13.5
אני די סבבה עם חברות, לא איזה וואו אבל בה סבבה. כשהייתי קטנה לא היו לי חברות בכלל ולכן עכשיו עם החברות גם עם החברות הכי קרובות עדיין מרגיש שהן עושות טובה ולא באמת כי הן רוצות את הקשר הזה, לא משנה כמה הן יסבירו וכמה נהיה קרובות תמיד כשטיפה מרגיש שאולי הן לא מעוניינות בקשר אני לוקחת 10 צעדים אחורה וזה פירק לי הרבה קשרים... וגם בחברה חדשה אני בטוחה שמתייחסים אלי רק כי עושים לי טובה ורואים שאני לא מוצאת את עצמי. זה לא נחמד לי המצב הזה, אני פשוט לא יודעת ולא מצליחה ליצור קשרים שארגיש לגמרי בנח ושאהיה בטוחה שזה בא מרצון אמיתי ויותר מזה קשה לי לשמור על קשרים כי כל קצר קטן גורם להתרחק ומחשבות שזהו היא יותר לא רוצה את הקשר הזה.
שלום לכם(:אני לא בטוחה אם אתם הכתובת לזה אבל אם כן אז זה שווה.אני חושבת שאמא שלי חייבת טיפול. בשנים האחרונות היא יוצאת מדעתה ברמה מוגזמת.פעם אחת שמעתי את אבא שלי מדבר איתה ומבקש ממנה ללכת לטיפול והיא לא מוכנה.כבר הרבה זמן שאין לי אמא מתפקדת, לאחים שלי אין אמא ולאבא שלי אין רעיה. כואב לי עלייה וכואב לי עלינו...אחים שלי קטנים והם נחשפים לדברים קשים.מה אפשר לעשות? אבא שלי באמת ניסה לדבר איתה וכלום. אני אשמח לטיפים גם לעצמי-איך להתמודד עם זה בלי לצאת מהשפיות? איך לשמור על אחים שלי בתקופה כזאת משוגעת?
קודם כל תודה על הפרויקט המהמם והתשובות התומכות..בעבודה עם צוות, לפעמים קשה לי ואני מרגישה שאני צריכה שיהיה לי את המקום שלי והכל יהיה שווה..אשמח ממש לקבל טיפים לעבוד על מידת הקנאה ולשמוח יותר במה שיש לי, ולהאמין שיש לי את המקום שלי ואף אחד לא יכול לקחת לי אותו ואני לא צריכה לחשוש או לקנא במישהו אחר..
היי, מתמיד אני יודעת שאני אלך לצבא (אני יודעת בשביל עצמי למה), שמעתי המון סיבות למה לא לעשות את זה בתור בחורה דתייה (צורת הדיבור שיש שם, שמירת נגיעה, מסגרת קשה, יש הרבה תפקידים מקבילים בשירות ועוד הרבה). אף אחת מהן לא מצליחה לשכנע אותי לא לעשות את זה. יש לי עוד זמן אבל מתוך עניין אני מחפשת תשובת מחץ כדי לדעת אם באמת המקום יהיה לי טוב.תודה רבה :)בת 15
אני ב"ה נכנסת בקרוב לשבט הגדול וזה חד משמעית השבט הכי טוב בסניףףוכל השנים היו להן מדריכות מדהימותתת באמתת פשוט מוערצותתואני ממש מפחדת שאני לא אכנס לנעליים שלהן...קיצר אשמח לטיפ:)