כל השאלות שנשאלנו

שלום לכם, תודה רבה על היוזמה המבורכת כ''כ! יש לי בעיה קטנה... לא מזמן אחותי התחתנה ב''ה עם בחור ממשפחה מצוינת, אנחנו כל המשפחה בקשר מצוין עם המשפחה השניה, הם גם גרים קרוב אלינו ואנחנו נמצאים אצלם הרבה... הקטע הוא שאחד מהאחים של החתן גדול ממני בשנתיים, ואחרי שהיינו אצלם כל כך הרבה ועברנו כל מיני חוויות ביחד שקשורות לחתונה וכו' אני מתחילה להרגיש שאנחנו מתחילים להרגיש חיבור שהוא מעבר לידידים ואח/אחות של הגיס/ה.... ואני מתלבטת אם זה בסדר בגיל הזה, כי אני יודעת שאם נסחף עם זה רחוק זה גם יכול לקחת לי מקום בלב על חשבון דברים אחרים... מה לעשות? לומר לו משהו?

השאלה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהו עם סבלנות. בגדול, לפני מאה שנים היהודי היה מצויר בתור אדם כפוף, פחדן וכנוע, כיוון שהוא היה צריך לציית לגוי שאחראי עליו (בגלויות) וגם לאלוהיו. הגויים האמינו שתכונות האופי הכנוע עובר בגנים, וכל מי שיש לו גנים יהודיים הוא סוג של "לוזר". לפני שבעים שנה הוקמה הציונות שהופכת את היהודי לאדם משוחרר, שמח. החלוצים האמינו שתכונות האופי הכנועות הן לא גנים, אלא תוצאה של תרבות. הציונות הייתה בעצם פתרון לשתי הבעיות. היהודי לא יצטרך לפחד עוד מהגויים, כי הוא ריבון בארצו, ולא מאלוהיו, כי כולם נהיו חילוניים. הדת סימנה גלותיות, והחלוצים לא רצו בה. היה מי שהפך ליהודי החדש, פרק כל עול. והיה מי שנשאר "גלותי" (החרדים של ימינו). אני נולדתי לחברה הציונית - דתית, ומשהו לא מסתדר לי. אנחנו ציונים, חופשיים, או דתיים שכל צעד שלהם הוא לפי הוראה מגבוה???? נקבה, 16

יש לי ילדה בכיתה שפשוט מתנהגת לכל אחד איך שבא לה היא שמה פס על כולם ופוגעת בכולם. היא בעיקר סוחטת אותך. בשנה שעברה סיכמנו שנעשה אחת לשנייה יומולדת וזה היה פשוט אסון. והשנה היו כל מיני הערכות חלופיות והעבודות הייתה עבודה אחת בהלכה שהתחלנו לעשות ביחד.. ואז המורה אמרה שצריך לעשות לבד. אז אמרתי לה שעכשיו עושים לבד. והיא פשוט התחילה ללחוץ עלי כאילו כזה למה את לא עוזרת לי את דואגת רק לעצמך ועוד דברים קשים ולא נעימים לשמוע. דיברתי על זה עם חברה קרובה שלי שהיינו לבד. הבנתי ממנה שגם לה זה קרה מקרה דומה עם אותה ילדה. פשוט סיוט של דבר. אני לא מסוגלת יותר ליהתמודד איתה. אשמח שויוי תענה לי על השאלה נהנתי מאוד לקרוא את התשובה שלה בעניין אחר.. תודה בת 15

אני מאוהבת באחי החורג וזה משגע אותי משהו לא בסדר איתי? בת 17

הרבה פעמים אני מרגישה שאני צריכה מישהו שיהיה לידי, שיקשיב לי ויעזור לי.. אני פשוט רוצה אחד שיקשיב לי ויהיה פה בשבילי. חסר לי מישהו כזה בחיים. אני רוצה שיהיה לצידי דווקא בן ולא בת. מצד אחד אני יודעת שזה לא טוב ואני לא באמת רוצה, אני הכי רוצה לשמור על עצמי לבעלי בעז"ה ולא שהעבר שלי יכלול שלושים אלף נערים שהייתי איתם בקשר, ומצד שני זה כ"כ קורץ ונשמע הכי לגיטימי ותומך בעולם. אני יודעת שמבחינת ההלכה זה לא נושא שהוא מוחלט וקבוע.. אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה, אני חושבת על זה הרבה.. השאלה כמה זה נורא אם יהיה לי חבר שבאמת אפתח מולו את הלב שלי ולאו דווקא מתכננת חתונה או משהו כזה... בת 15

הי, אז קודם כל ממש תודה רבה על הפרוייקט המיוחד הזה, אני בכללי אדם שלא משתף כל כך אז ככה לפחות יש לי מקום פה;-) אז אני ממש מתוסכלת מעצמי! מאוד! אם פעם חשבתי שאני רוצה לעשות שינוי בחיים שלי עכשיו אני מבינה שאני חייבת לעשות שינוי בחיים שלי דחוף! ואני אסביר: בזמן האחרון אין לי כח לכלום פשוט לכלום! אני ממש מתוסכלת! אני כבר תקופה ממושכת הולכת לישון בלי לשים פיג'מה, בלי לומר קריאת שמע, אני בקושי מתפללת, וגם שאני מתפללת זה תפילה קצרה, עכשיו נגיד בלמידה מרחוק יש לי מחשב אז אני כותבת בו את כל החומר של הלימודים, אתמול לא שמרתי את המסמכים למה? כי לא היה לי כח, וכצפוי הם נמחקו. אני המווון חושבת על הנהגת ה' בעולם, על כמה אנשים נפטרים וכמה רע, ואני יכולה אפילו להרגיש סוג של בגידה בה', ממש ככה! עוברות לי בראש מלא מחשבות רעות על ה'! אני רוצה להיפטר מהם! אני רוצה לאהוב את ה' באמת! אני מתוסכלת! אני לא לומדת, לא עושה עבודות, שיעורי בית, מטלות כלום! ואני בכיתה י"ב איך אני אמורה לצאת לחיים אחר כך, אני ממש מיואשת וחייבת בדחיפות עצות להשתנות כי אני התייאשתי מעצמי. אני אבדתי את השמחה, אני בסך הכל רוצה להיות טובה יותר, אבל אין לי כוחות! קורים כל כך הרבה דברים עצובים, איך אפשר להתמודד. לא שיתפתי אף אחד, אז לפחות אני יכולה פה! אשמח שתעזרו לי דחוף! תודה רבה:-)

אני אשמע הכי סתומה בעולם.. אבל זו האמת. אחותי לא התקבלה לאולפנא מסוימת. אני כן יצאתי בהגרלה ב"ה והחלטתי ללכת לשם רק כי כולם הרימו גבה שאני התקבלתי ואחותי לא. אני יודעת שזה ילדותי ומטומטם. אבל התקבלתי לכל המקומות שבדקתי ושום מקום לא אהבתי, אז לפחות שם היה את ה"להוכיח לעולם שאני מתאימה לשם" ולא טוב לי... מכל כך הרבה סיבות. ואני פשוט מפחדת להגיד את זה כי אני מפחדת להודות בטעות. גם זה לא שיש לי מקום לעבור אליו.. אני כן חושבת שאני מתאימה. פשוט לא טוב לי.

אני בת שירות שעברה המון בשביל למצוא תקן נורמלי שהרגשתי בו טוב, ממש מסכת קשיים. (פעמיים סגרתי וביטלתי, רק בפעם השלישית זה ההווה), ועכשיו התחילה השנה או כבר קצת אחריה (25/10) ואני פשוט מיואשת. השנת שירות שלי, כולה(!) היא קשר עם תלמידים, עם אנשים עם המון שמחת חיים. בהתחלה עוד הייתי אופטימית אבל עכשיו כל פרויקט שאני מציעה או משהו שאני רוצה לעשות אמרו לי - מצטערים יש קורונה. זה פשוט גרם לזה שבשבועיים האחרונים אני נשארת במיטה בבוקר, לא רוצה לקום ותכלס לא עושה הרבה עד שאיכשהו יש לי שיעור עם תלמיד או משהו שהצליחו להתאים. ואני בכלל בדירה שזה עוד יותר קשה להיות עם 12 בנות בדירה כל הזמן. כל כל כל הזמן. הצילוווו. ניסיתי להזיז את עצמי לעשות אבל כבר התייאשתי. אין לי כוח , אין לי רצון אני כל כך מבואסת כועסת שקיבלתי כזו שנה עם כל כך הרבה קשיים לפני תחילתה ועכשיו גם בשנה עצמה.. אוףף!!! כל בת שירות אפשרית אומרת שזו השנה הכי טובה שלה והכי כיפית והכי משמעותית. ומה אני? עציץ בדירה או המקסימום במרכז נוער שיש ילד וחצי. אוף

אופטימיות ושמחה לעומת ריאליות- איך משלבים בין השניים בשביל להישאר מציאותיים ובנוסף שמחים ואופטימיים?

יש לי קצת בעיה של להתמיד בדברים.. אני מתחילה משהו בהתלהבות וסקרנות אבל אח"כ אין לי כוח לסיים וזה פתאום משעמם אותי, איך אפשר להתמיד בלי לפרוש באמצע? בת 18

טוב אולי זה קצת הזוי אבל כל הזמן סתם אנשים שאני לא מכירה (מגיעים אליי מקבוצות משותפות) שולחים לי הודעות, עכשיו רוב הזמן אני חוסמת או מסננת אבל אז אני שואלת את עצמי ואם אני יענה מה יקרה? אולי יהיה משהו? *זה אנשים שאני לא מכירה בכלל. מה אפשר לעשות? תודה רבה

יצא לי לחשוב לא מזמן על מה בדיוק מבדיל את היהדות משאר הדתות אם לוקחים רגע ומסתכלים מהצד על היהדות לא רואים הבדל משמעותי בין כל שאר הטקסים והדברים המוזרים האחרים כלומר ביהדות יש לנו את הדברים מוזרים שלנו למשל סוכות אם מסתכלים מהצד זה בעצם חבורה של אנשים שמתקבצים במקום הקדוש שלהם(בית כנסת) ומנענעים קבוצה של צמחים מיוחדים, עכשיו, אני לא שואל באופן פרטי על כל מצווה ומצווה אלא על כל היהדות כולה.