כל השאלות שנשאלנו

מדריכה.שבט מקסים עם ילדות קטנטנות ושמחות:)הן נכנסו רק לפני רגע לסניף.באמת שרובן כלכך אוהב ומודה ומתוק.יש כמה ילדות בשבט, שמתייחסות אלינו (המדריכות) כאלו אנחנו חייבות להן משהו.הסברנו להן שזה בהתנדבות, ושגם אנחנו תלמידות עם משפחה חברות וחיים:)אנחנו לא חייבות לענות לכל שיחה בכל רגע נתון, להפגש בכל רגע שמתחשק להן, לבטל פעולות בשביל 3 בנות שלא יכולות, לא חייבות להביא להן אוכל בפעולות, הכל אנחנו עושות מאהבה אליהן ורצון להיות דמויות משמעותיות בשבילן.אבל זה פשוט הפך לסיוט.. הן אשכרה כועסות עלינו אם לא ענינו לשיחת וידאו כי היינו בשיעור או אם לא הבאנו קרטיב לפעולות.מה עושים עם זה?שישיסטית

קודם כל, תודה על הזמן שמוקדש עבורי ועבור השאלה, מוערך מאוד. לפני כמה זמן יצאתי מזוגיות ארוכה, כשמי שבחר לסיים את הקשר זה לא אני. הקשר עצמו היה בושרי מאוד, ילדותי ולא מספיק בנוי, מה שהוביל להמון מריבות, ויכוחים ופשוט בניה לא נכונה של הקשר ותקשורת לקויה. שנינו התחלנו השנה במקומות חדשים שמאוד בונים אישיותית, אני חשבתי שהדבר ימנף את הקשר ויקדם אותו למקום טוב יותר, אך לצד השני היתה עדיפות לבניה אישית בלי הפרעות חיצוניות. דיברנו עוד מספר פעמים לאחר הפרידה, כשהיה ברור לשנינו שהרגש עדיין קיים, ורמיזות מהצד שלי לחזור ולנסות לבנות קשר טוב יותר, כי לדעתי יש לזוגיות הזאת פוטנציאל. לאחרונה השיח התפתח והיה באמת דיבור וכיוון על לחזור, אפילו בעוד מספר חודשים כשהתהליך האישי יותר יתבסס.עכשיו כשהאופציה עלתה הבנתי שלאו דווקא ברור לי הלחזור.קודם כל, מאוד לא נעים לעבור פרידה חד צדדית, הפגיעה היא עמוקה. לחזור לקשר כזה גורם לאמון להשחק, ול"ענן שחור" לרחף מעלינו. אולי אפילו גם "להוזיל" אותי בקשר, כאילו זה לגיטימי ובסדר לזרוק-ולחזור אלי. בנוסף, הרבה מהקושי של הפרידה יכול לחלוף עם הזמן ובדיעבד להיות לבד דווקא עושה טוב לתהליך שלי.וכמובן יש את הפחד לחזור לקשר רדוד כפי שהיה לפני, ולא להצליח להתקדם ולהביא אותו לרמה אחרת.. מצד שני, האהבה קיימת ללא ספק, ויש הרבה אמון שהקשר כן יכול להגיע רחוק ואם נהיה יותר בוגרים נוכל לבנות בית נהדר. יש פחד גדול לוותר על משהו שהרגיש טוב, אמיתי ועוצמתי, למרות הקשיים שהיו.סליחה על האורך, הרבה היה כדי לעשות לעצמי סדר בראש, ובעיקר להבהיר את הקושי המטורף שיש לי כעת. מקווה שהצלחתי להעביר את המצב שלי כמו שצריך, ואשמח לתשובה כנה, שאולי תעזור לעשות סדר בראש ובלב.כמעט 20

היי אז אני נערה בת 13 ויחסית לגיל שלי אני בוגרת מאד ופתוחה לכולם. (חייבת לציין שעד מלפני שנה הייתי סגורה מאד)עכשיו הבעיה היא שאני לא מצליחה לשמור על הסודות והפרטיות שלח וזה גורם לי לבעיות.כי זזתי מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת, אני מאד משתדלת לדעת לא לספר לכולם הכל אבל זה קשה.. (כמובן שאני שמחה על זה שאני יותר פתןחה ומודה למדריכה שלי שבזכותה נפתחתי)אפשר יעוץ?מקווה שתבינו אותי.. בת 13

אני חושבת שאני בדיכאון...לאחרונה הפסקתי קשר עם מישהו (זוגי) והוא התייחס אליי בצורה לא יפה ומאז אני פשוט עצובה גם על הקשר שנגמר וגם על הדרך שבה הוא התנהג אליי אני מרגישה כאילו החיים לא בצבע ואני לא נהנית מכלום אפילו לאכול אני לא רואה טעם וגם מרגיש שאף אחד לא מבין אותי וזה פשוט נורא אני יודעת שאני הירידה מה אני עושה כדי להרגיש טוב יותר

ש. שלום! תודה רבה על הפרויקט:) יש לנו ילדה חדשה בשבט וקשה לה להשתלב כי אנחנו די מגובשות. איך אפשר לעזור לה? תודה רבה!!

ש. שלום רב! ותודה על אפשרות הכל כך מדהימה הזו! יש לי פיצול בהתנהגות שלי של "אני" מול ההורים ו"אני" מול שאר הסביבה... החברה. ה"אני" שנמצא עם החברה שבה אני חי מרגיש לי האני האמיתי, וזה מתבטא בזה שאני בן אדם טוב (כמובן אדם שצריך להתשפר בהמון דברים...) לעומת זאת ה"אני" שנמצא עם ההורים שונה לחלוטין... כשאני איתם אני מרגיש מחסום של כל הדברים הטובים, בכך שאני לא מצליח להגיד תודה, לא מציע עזרה, לא אומר דברי תורה, לא שר, מתפלל כדי לסיים, לא משתף ברוב רובם של הדברים שקורים לי בחיים, לא אומר אני אוהב אתכם, ועוד... ופשוט כל הדברים האלו הם דברים שאני ממש ממש רוצה לעשות אבל אני לא מצליח... יש איזשהו מחסום חזק שאני לא יודע, לא מצליח לפרוץ אותו... ואני מרגיש ויודע שההורים שלי ממש לא מכירים אותי את ה"אני" היותר טוב שהם לא רואים... ככה עד עכשיו כל החיים שלי היו וזה סבל אחד גדול! ואני נמצא במקום תורני מסויים כמה שבועות עם ה"אני" האמיתי והטוב, ואני לומד המון תורה, ומתפלל בכוונה עצומה, ועושר לכל חבר ואוהב את כולם ומנצל כל יום את המקסימום שאני יכול בדברים טובים כדי להביא את המשיח... ואז אני חוזר הביתה וקורס בכל המובנים וכל זה בגלל המחסום מול ההורים לעשות את הדברים הטובים האלו... במיוחד בתקופת הקורונה שהייתי כמה פעמים תקופה ארוכה בבית... הבעיה הזו בחיים שלי היא מובילה להרבה מאוד בעיות אחרות... אבל הבעיה הזו היא הדבר שיוביל לפתור את הבעיה הבאה והבאה...אני ממש ממש אוהב אותם! ואני רוצה לתקן! אבל המחסום לדבר איתם על זה הוא עצום! מה אני יכול לעשות כדי לפתור את זה? כדי לשבור את המחסום? (קשה לי מאוד לשאול את זה כי בכל מקרה בחיים אנשים לא יבינו את הסיטואציה והקושי של המחסום הזה). תודה רבה אנשים טובים! בן 19

ש. היי וסחטיין על הפרויקט המדהים הזה! ועל המקום לשאול! יש לי חברה קרובה שאמא שלה נפטרה לפני כמה זמן. אני יודעת שהיא צריכה עזרה בבית, עם האחים וגם עוד הרבה דברים אבל אני לא יודעת בדיוק מה להציע לה והיא ממש לא אוהבת לדבר על זה או לפתוח... מצד אחד, אני רוצה להישאר חברה ולא להיות פסיכולוגית או מטפלת או מנקה כי כאלה כבר יש לה הרבה בחיים. מצד שני, אני כן רוצה לעזור לה בצורה שלא תיפגע..

ש. אהלן:)קודם כל תורה רבה על הפרויקט! יש לי בת בשבט שהיא קצת פחות מקובלת אפשר להגיד ואין לה חבורה של בנות שהיא חברה שלהן כמו שיש לרוב הבנות, אז זה יוצא שהרבה פעמים בנות נפגשות והיא לא נפגשת כי אין לה חבורה. היא המון פעמים שואלת אותי אם אני רוצה להיפגש איתה. כשמתאים לי אני אומרת לה שכן אבל יש פעמים שאני קובעת כבר עם בנות ופחות מתאים שהיא תבוא ולא נעים לי להגיד לה לא.. אשמח שתתנו לי עצה מה אני יכולה לעשות כדי לא לפגוע בה...תודה רבה!

ש.היי, האמת שרשמתי את השאלה הזו לפני דקה אבל אז הרגשתי צורך לדייק אותה יותר אז אשאל שוב.אתם לא מכירים אותי אז אתן לכם קצת רקע, חברים שלי והסביבה שלי יכולים להעיד שאני תמיד כאן בשביל כולם-מקשיבה שומעת מייעצת ונותנת הרגשה שאפשר לשתף אותי בהכל ולעולם לא אשפוט!! אני אוהבת את זה וגאה בזה. אני לא אוהבת לדבר על עצמי בכלל-לא אוהבת להיות במקום הנזקק שצריך עזרה ואולי אפילו מרגישה שלא מגיע לי שיפנו לי זמן ותשומת לב. אפילו את השאלה הזו קצת קשה לי לכתוב... זה גורם לחברות שלי לקנא בי ולא לפרגן לי כי הן חושבות שהחיים שלי מושלמים (האמת היא שממש לא הן פשוט לא רואות את הצד הזה) אם קורה לי משהו עצוב או אני מרגישה רע אני בדרך כלל סוג של מדחיקה את זה משתי סיבות- 1. אני מרגישה כפויות טובה ומהר אני אומרת תגידי תודה שזה רק זה ומעבירה את זה מראשי2.אני מפחדת לשקוע בזה ולא לצאת מזה. מדחיקה הכוונה ממלאה את זמני בעשייה אחרת ולא חושבת על זה... ואם כבר יצא שאני נותנת לזה מקום אני כותבת לעצמי ופורקת לעצמי ולא משתפת אחרות...אני אוהבת את חברות שלי ויודעת שהן כאן בשבילי ורוצות לטובתי ובכל זאת משהו בי לא מאפשר לעצמי לשתף אותן... אולי אני מפחדת שאם אני אראה להן שאני גם חלשה הן לא ירגישו בנוח לשתף אותי. אני באמת לא יודעת,אני מבולבלת 😴ממש מצטערת על האורך... היה לי חשוב להבהיר את המצב בכדי שהתשובה תהיי מדוייקת יותרתודה רבה אתם עושים עבודת קודש!!שבת שלום

עד כמה אמורים לכבד את ההורים? אני מבינה שכל מה שההורים שלי נותנים לי זה מעל ומעבר, אבל אני תמיד מרגישה שהם עומדים מעבר לפינה לקבל את מה שמגיע להם בתמורה- כמו לשמור על האחים הקטנים שלי או לעזור להם במשהו.. הם כל הזמן מזכירים לי דברים בסיסיים שאני אמורה לקבל מהם וזה מעצבן אותי, הבאתם ילדים לעולם הזה כדי שיחזירו לכם על כל מה שנתתם להם?בבקשה אל תגידו לי לדבר איתם על זה הם מאוד בטוחים בדרך שלהם... זה מתסכל אותי כל הזמן ואני יודעת שאני רוצה להיות אמא אחרת בע"ה .. תודה!

שלום, ותודה על הפוריקט המדהים הזה!התחלתי ללמוד משניות בעל פה. ברוך ה' אני מתקדמת... אבא שלי, ראה שאני לומדת. חשוב לי להדגיש- הוא בעד! רק שאני ילמד תורה, אין לו בעיה אם זה, ואדרבה- תמיד מעודד אותי ללמוד ולהמשיך. אבל שבוע שעבר הוא אמר לי שאולי עדיף לי לעבור ללמוד תהילים בעל פה. זה נישמע לי סופר הגיוני:), אבל אני לא מצליחה כל כך לזכור אותם. משנה-= אני מבינה את השפה, על מה מדובר, יש נושא לכל מסכת. בתהילים, לא הבנתי מה הולך שם כל כך. למדתי על דוד המלך, אבל עדין אני לא יצליח לקשר בין סיפור שהוא עבר לפרק תהילים הוא כתב על זה. מה עדיף? להמשיך עם המשניות, או לעבור לתהילים? מה המעלה, והמיוחדות, והיתרונות\ החסרונות של זה?בת 13

שלום. בהמשך לשאלה של הבן על אחיותיו, רציתי לשאול - איך ייתכן שזה כל כך לגיטימי שבנים יעירו לבנות על לבוש, במיוחד כשמדובר בבנות שמלכתחילה דתיות וזה אתגר בשבילן?! למה בחברה שלנו, שלכאורה מנסה להתמקד בפנימיות, יש בכלל מקום להערות האלו?! אצלי בבית ב"ה היחידה שמותר לה להעיר על לבוש זו אמא שלי, ואם אח שלי אפילו יתחיל לדבר על דבר כזה, אבא שלי בעצמו ישתיק אותו. מזעזע אותי כל פעם מחדש כשגבר מביע את דעתו בנושא כל כך אישי וכואב, ועוד שמחנכים לכך בישיבות תיכוניות לעיתים!אשמח קצת להבין מה עומד מאחורי זה.