אני אשמע הכי סתומה בעולם.. אבל זו האמת. אחותי לא התקבלה לאולפנא מסוימת. אני כן יצאתי בהגרלה ב"ה והחלטתי ללכת לשם רק כי כולם הרימו גבה שאני התקבלתי ואחותי לא. אני יודעת שזה ילדותי ומטומטם. אבל התקבלתי לכל המקומות שבדקתי ושום מקום לא אהבתי, אז לפחות שם היה את ה"להוכיח לעולם שאני מתאימה לשם" ולא טוב לי... מכל כך הרבה סיבות. ואני פשוט מפחדת להגיד את זה כי אני מפחדת להודות בטעות. גם זה לא שיש לי מקום לעבור אליו.. אני כן חושבת שאני מתאימה. פשוט לא טוב לי.
אני בת שירות שעברה המון בשביל למצוא תקן נורמלי שהרגשתי בו טוב, ממש מסכת קשיים. (פעמיים סגרתי וביטלתי, רק בפעם השלישית זה ההווה), ועכשיו התחילה השנה או כבר קצת אחריה (25/10) ואני פשוט מיואשת. השנת שירות שלי, כולה(!) היא קשר עם תלמידים, עם אנשים עם המון שמחת חיים. בהתחלה עוד הייתי אופטימית אבל עכשיו כל פרויקט שאני מציעה או משהו שאני רוצה לעשות אמרו לי - מצטערים יש קורונה. זה פשוט גרם לזה שבשבועיים האחרונים אני נשארת במיטה בבוקר, לא רוצה לקום ותכלס לא עושה הרבה עד שאיכשהו יש לי שיעור עם תלמיד או משהו שהצליחו להתאים. ואני בכלל בדירה שזה עוד יותר קשה להיות עם 12 בנות בדירה כל הזמן. כל כל כל הזמן. הצילוווו. ניסיתי להזיז את עצמי לעשות אבל כבר התייאשתי. אין לי כוח , אין לי רצון אני כל כך מבואסת כועסת שקיבלתי כזו שנה עם כל כך הרבה קשיים לפני תחילתה ועכשיו גם בשנה עצמה.. אוףף!!! כל בת שירות אפשרית אומרת שזו השנה הכי טובה שלה והכי כיפית והכי משמעותית. ומה אני? עציץ בדירה או המקסימום במרכז נוער שיש ילד וחצי. אוף
אופטימיות ושמחה לעומת ריאליות- איך משלבים בין השניים בשביל להישאר מציאותיים ובנוסף שמחים ואופטימיים?
יש לי קצת בעיה של להתמיד בדברים.. אני מתחילה משהו בהתלהבות וסקרנות אבל אח"כ אין לי כוח לסיים וזה פתאום משעמם אותי, איך אפשר להתמיד בלי לפרוש באמצע? בת 18
טוב אולי זה קצת הזוי אבל כל הזמן סתם אנשים שאני לא מכירה (מגיעים אליי מקבוצות משותפות) שולחים לי הודעות, עכשיו רוב הזמן אני חוסמת או מסננת אבל אז אני שואלת את עצמי ואם אני יענה מה יקרה? אולי יהיה משהו? *זה אנשים שאני לא מכירה בכלל. מה אפשר לעשות? תודה רבה
יצא לי לחשוב לא מזמן על מה בדיוק מבדיל את היהדות משאר הדתות אם לוקחים רגע ומסתכלים מהצד על היהדות לא רואים הבדל משמעותי בין כל שאר הטקסים והדברים המוזרים האחרים כלומר ביהדות יש לנו את הדברים מוזרים שלנו למשל סוכות אם מסתכלים מהצד זה בעצם חבורה של אנשים שמתקבצים במקום הקדוש שלהם(בית כנסת) ומנענעים קבוצה של צמחים מיוחדים, עכשיו, אני לא שואל באופן פרטי על כל מצווה ומצווה אלא על כל היהדות כולה.
היי :) בהמשך לשאלה 957 על ספרים, תוכל בבקשה לתת גם רעיונות לספרים באנגלית? תודה רבה 😅🙏 בת 16
אוף כבר ממש קשה לי😔 אוומרים כל הזמן שהכל לטובה ובכל דבר יש טוב רק צריך להתבונן... ובאמת שתמיד אני משתדלת גם אם הדברים לא מסתדרים או שקורים דברים פחות נעימים.. אבל כבר ממש קשה לי. לאחרונה כל כך הרבה בעיות צצות לי כל הזמן, שום דבר לא הולך וכמובן שהקורונה לא מוסיפה (שבעקבותה התבטלו לי ככ הרבה תכנונים) זה כל כך מאכזב, אני באמת על סף יאוש! ממש ממש קשה לכתוב את זה אבל לפעמים זה מרגיש כאילו אני לבד בתוך כל הסיפור הזה. איך אפשר באמת להאמין שהכל לטובה כשהכל הולך לא טוב???😖 תודה רבה רבה מראש!
אהלן! תודה על הכול (: אני נמצאת בדילמה. אני בת 17 וחצי כמעט, ויש לי חבר הכי טוב. התחלנו לדבר איפשהו בשבט מעלות, והוא תמיד היה שם. אפילו יותר מחברות שלי. הוא באמת היה החבר הכי טוב שיש. אף פעם לא חשבנו אחד על השנייה יותר מחבר טוב. אבל באמת לאחרונה הבנתי שקשר עם בן בגיל שלי, לא משנה מה הוא, הוא באמת לא טוב. ואז הבנתי שגם הקשר שלנו הוא לא משהו.מצד אחד, נקייה כבר לא אגיע לבעלי, אבל אולי כן אשתדל בשנים המעטות שנשארו לי. אבל מצד שני, הוא באמת היה כאן תמיד, ואני נהנת לדבר איתו מאוד. מה אני כן יכולה לעשות? 17 נקבה
שלום! אשריכם על הפרוייקט הזה, פשוט מדהים! הדרכתי שנה שעברה את השבט החדש והשנה הם נכנסו להיות מדריכים(סיני). הכנסתי חניכה אחת להיות מדריכת הרא"ה שהתחילה להתחזק, לא לובשת יותר מכנסיים ומתחזקת מאוד. האמנתי בה בלב שלם! שהיא תמשיך והיא תהיה ככה גם בתקופת ההדרכה שלה, מה שלא קורה עכשיו... היא לא מתלבשת צנוע בכלל והיא אומרת לי שעדיין קשה לה. אני הכי מבינה אותה בעולם כי זה הדבר שהכי קשה לעשות בו שינוי!(צניעות) ונתתי לה תקופה של זמן עם עצמה, שתתחזק בעבודת ה' לפני שהיא נכנסת להדרכה ולפני התקופה של השיבוצים.. ושום דבר לא מתקדם. אני יודעת שכל אחד בדרך שלו ומתחזק לאט לאט.. אבל זה הזמן להראות תוצאות בשטח. (ולא נשכח שהיא המדריכה של השבט הגדול בסניף) מה אני צריכה לעשות איתה? לעזוב את זה ולתת לה להמשיך בדרך שלה ושתתחזק לאט לאט (לאט לאט...) או להפך? תודה רבה! 18. בת
מה עושים עם חברות מעיקה עם חברה? חברות שמרגישה כאילו מחייבים אותי להיות חלק ממנה, משהו שאני לא בטוחה שאני רוצה. חברות כזאת שכשהיא שולחת הודעה אני מגלגלת עיניים ואין לי כוחות אליה. לפעמים זה גם טובב וכיף ממש אבל לפעמים זה פשוט רק מעיק מה עושים? תוודה רבה על המקום לכתווב!!!
לפני שבוע וחצי הלכתי לגמ"ח אמרו בכתובת שם של רשת של משהו ויש בעיר שלי גם בית ספר וגם מתנ״ס של הרשת הזו, אני הלכתי בטעות לבית הספר במקום למתנס(טעיתי במקום) שהגעתי לבית הספר נכנס לשם מישהו שנראה בערך בן 40 ומשהו, הוא פנה אליי וביקש כמה שקלים. הוא סיפר שהבת שלו גרה במצפה רמון והוא חייב להגיע אליה.. הוא סיפר שכרטיס נסיעה לשם עולה 15₪ אבל בשביל למלא רב קו צריך מינימום 30₪ הוא שאל אם יש לי כמה שקלים לעזור לו, הוא אמר שהוא ממש חייב להגיע לשם והוא תקוע ואין לו איך.. לא היה עליי כסף בכלל.. הוא המשיך לספר לי למה הוא ממש ממש חייב להגיע לשם וכמה זה חשוב לו והוא צריך את זה, כאב לי כל כך... הבאתי לו את הרב קו שלי, באותו רגע אתה לא חושב יותר מדי כי אתה רואה את המצב הנתון ולא את התמונה הרחבה.. באותו רגע מה שראיתי זה בן אדם שצריך עזרה ולי יש את האופציה לעזור לו.. היה לי 90₪ ברב קו ככה שזה הספיק לו והיה נשאר לו עוד להרבה נסיעות... באותו ערב סיפרתי לאחי שאני צריכה לעשות רב קו חדש ולא אמרתי לו למה, הוא שכנע אותי וסיפרתי לו... הוא דיי כעס והסביר לי שיש לי הנחת נוער(כמות הכסף שאני מכניסה לרב קו מוכפלת) הוא אמר לי שאם הם יראו את זה יכולים לתת לו קנס, במיוחד שיש שם הרבה יותר מהכסף שהוא צריך לנסיעה, משמע הוא ייסע איתו יותר מפעם אחת והסיכוי שיתפסו אותו ויתנו לו קנס יותר גבוה... לא חשבתי על זה, לא זכרתי את זה בכלל באותו רגע. אמרתי לאחי שכשנתתי לו את הרב קו הוא שאל אותי רגע אבל אם ישאלו של מי זה מה להגיד? אמרתי לו תגיד שאני הבת או אחיינית שלך... אחי אמר לי שזה לא קשור ולא עוזר.. אין לי בכלל איך להגיע לבן אדם הזה, לא הייתה לי שום כוונה רעה ועכשיו זה יכול להרע לו במקום לעזור.. היה לי קשה לתת לו את הרב קו כי אני ממש ממש צריכה אותו ועכשיו עם כל הבלאגן של הקורונה יהיה יותר מורכב לעשות רב קו.. אבל חשבתי שזה יעזור לו אז לא הפריע לי.. מה אני אמורה לעשות? מה שעשיתי אסור?