כל השאלות שנשאלנו

שלום ותודה!יש לי פחד,הפחד שאני ישאר לבד:(אני שומעת על המון אנשים שהם מבוגרים כיום בלי אישה/בעל או ילדיםזה מפחיד אותי ממשבעקבות הפחד הזה אני נכנסת להמון קבוצות סתמיות רק כי אני אומרת לעצמי אולי האחד שלי שם או כל בן שני אני מדברת איתו או פותחת שיחה:// אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות ואיך להדחיק את הפחד הזהתודה רבה! בת 16

יש לי וידוי..אני לא אוהבת את שבת.איך שהיא נכנסת ניהיה לי קצת עצוב ואני רק מחכה שתצא.משעמם לי ממש, אני לא מרגישה איזה קדושה מיוחדת, ותאמת שדי מיציתי תמשפחה שלי..ברעיון, זה מדהים בעיני!! במציאות ממש ההפך.איך אפשר להפוך שבת לחויה משמעותית, כיפית, שאני אחכה לה כל השבוע?

שלום! קודם כל, פרויקט מדהים!! תודה רבה לכם!אז ככה- יש לי קטע, לפעמים שאני שומעת שיעורים, אז מרגיש לי שיופי מעולה ומצוין אני מגיעה למקום גבוה, ואני שומעת דברים גבוהים, אבל אחכ זה מרגיש שזה 'סותם' לי את החיות, את השמחה הפשוטה של החיים... אני יכולה לחייך ולהראות רגילה, אבל לפעמים זה פשוט קורה, וזה מבאס שהתורה שאני רוצה לחיות דרכה ואיתה את החיים שלי, אני לא נהנית ממנה ומרגיש לי שהדיבורים הגבוהים, הרשמיים והיפים מעלים אותי מידי למעלה והחיים כבר מרגישים לי מדויקים אבל מבאסים...ככה זה גם בהתבוננות שלי עם עצמי, אני יודעת לדייק לעצמי ואני יודעת לחשוב עם עצמי הרבה, ולכתוב, אבל מרגיש לי שהחשיבה וההתבוננות פשוט חונקים אותי..... אני אחזור ואומר, אני יודעת שהתורה היא תורת חיים, והדיוק הוא נכון לי, אבל שוב.. קשה לי בעניין....אני אשמח לעזרה שלכם... תודה!

תודה על המיזם המדהים!טיפים איך ללמוד משהו ולזכור אותו בעל פה? (במקצועות קודש:))בת 13.5

אני די סבבה עם חברות, לא איזה וואו אבל בה סבבה. כשהייתי קטנה לא היו לי חברות בכלל ולכן עכשיו עם החברות גם עם החברות הכי קרובות עדיין מרגיש שהן עושות טובה ולא באמת כי הן רוצות את הקשר הזה, לא משנה כמה הן יסבירו וכמה נהיה קרובות תמיד כשטיפה מרגיש שאולי הן לא מעוניינות בקשר אני לוקחת 10 צעדים אחורה וזה פירק לי הרבה קשרים... וגם בחברה חדשה אני בטוחה שמתייחסים אלי רק כי עושים לי טובה ורואים שאני לא מוצאת את עצמי. זה לא נחמד לי המצב הזה, אני פשוט לא יודעת ולא מצליחה ליצור קשרים שארגיש לגמרי בנח ושאהיה בטוחה שזה בא מרצון אמיתי ויותר מזה קשה לי לשמור על קשרים כי כל קצר קטן גורם להתרחק ומחשבות שזהו היא יותר לא רוצה את הקשר הזה.

שלום לכם(:אני לא בטוחה אם אתם הכתובת לזה אבל אם כן אז זה שווה.אני חושבת שאמא שלי חייבת טיפול. בשנים האחרונות היא יוצאת מדעתה ברמה מוגזמת.פעם אחת שמעתי את אבא שלי מדבר איתה ומבקש ממנה ללכת לטיפול והיא לא מוכנה.כבר הרבה זמן שאין לי אמא מתפקדת, לאחים שלי אין אמא ולאבא שלי אין רעיה. כואב לי עלייה וכואב לי עלינו...אחים שלי קטנים והם נחשפים לדברים קשים.מה אפשר לעשות? אבא שלי באמת ניסה לדבר איתה וכלום. אני אשמח לטיפים גם לעצמי-איך להתמודד עם זה בלי לצאת מהשפיות? איך לשמור על אחים שלי בתקופה כזאת משוגעת?

קודם כל תודה על הפרויקט המהמם והתשובות התומכות..בעבודה עם צוות, לפעמים קשה לי ואני מרגישה שאני צריכה שיהיה לי את המקום שלי והכל יהיה שווה..אשמח ממש לקבל טיפים לעבוד על מידת הקנאה ולשמוח יותר במה שיש לי, ולהאמין שיש לי את המקום שלי ואף אחד לא יכול לקחת לי אותו ואני לא צריכה לחשוש או לקנא במישהו אחר..

היי, מתמיד אני יודעת שאני אלך לצבא (אני יודעת בשביל עצמי למה), שמעתי המון סיבות למה לא לעשות את זה בתור בחורה דתייה (צורת הדיבור שיש שם, שמירת נגיעה, מסגרת קשה, יש הרבה תפקידים מקבילים בשירות ועוד הרבה). אף אחת מהן לא מצליחה לשכנע אותי לא לעשות את זה. יש לי עוד זמן אבל מתוך עניין אני מחפשת תשובת מחץ כדי לדעת אם באמת המקום יהיה לי טוב.תודה רבה :)בת 15

אני ב"ה נכנסת בקרוב לשבט הגדול וזה חד משמעית השבט הכי טוב בסניףףוכל השנים היו להן מדריכות מדהימותתת באמתת פשוט מוערצותתואני ממש מפחדת שאני לא אכנס לנעליים שלהן...קיצר אשמח לטיפ:)

אני בשמינית ובכל פעם שאני חושבת על השירות שנה הבאה, מצד אחד אני מרגישה שמחה והתרגשות על שאני הולכת להיות עצמאית סוף סוף ולעשות משהו משמעותי בחיים שלי, לא לשבת ולחכות שיעשו בשבילי:) מצד שני יש בי כל הזמן את הפחד הזה שכשיגיע הרגע אני פתאום אבין שאני בכלל קטנה מדי, לא התבגרתי מספיק ואני לא מוכנה לצאת לחיים... מפחיד אותי לחשוב שברגע שאני יוצאת, זהו, אין דרך חזרה ואם אני גדולה אז עד הסוף... מה אפשר לעשות כדי להכין את עצמי מבחינה נפשית ומעשית לחיים?

שלום.יש מנהג שאחרי שהזוג מתארס - באותו יום שהגבר מציע נישואין, שולחים תמונה של הזוג המאורס.מה העניין הזה? כי כשאני אתחתן אז אני אעדיף לשמור את אישתי לעצמי ולא להפיץ תמונה שלנו וזה יעבור בין כל מי שמכיר אותנו. למה צריך את התמונה הזאת? לא מספיק הודעה שהם התארסו?

אני בת ** ומאז גיל 10/12 בערך רציתי חבר . כמובן שאז זה היה במובן השיטחי יותר ועם הזמן הרצון הלך וניהיה יותר רצון של לבנות בית ,לאהוב מישהוא ושיאהב אותי בחזרה. ובזמן האחרון אני כבר ממש מרגישה מוכנה לזה ובשלה .הבעייה שזה פשוט לא קןרה לי אני לא מסתובבת בחברת בנים ואין לי ידידים כך שגם הסיכוי שזה יקרה קטן . אני מאמינה שה ישלח לי את האחד .אבל הראש שלי לא מפסיק לדאוג ולשאול למה זה לא קןרה לי כבר . כל חיי חשבתי שבגיל 16/17 כבר יהיהנלי בן זוג וניהיה ביחד ואחרי כמה שנים נתחתן . השאלה שלי היא איך יכול להיות שמשהו שאני רוצה ככ ומרגישה כבר מוכנה אליו לא קןרה לי . ולאחרים זה קורה ככ בקלות . למה הם כן ואני לא . הרי שנינו בני נער