ש. שלום וברכה אני ממש מעריץ את עבודתכם ואת המיזם. חלק מהתשובות שקראתי מאוד משמחות מרגיעות ומדויקות, כל הכבוד!! יש לי שאלה קצת מורכבת שמעסיקה אותי זמן מה. על אף שהשאלה עוסקת בנושא נקודתי אני מאמין שהתשובה תאיר על מרחב שלם שנמצא אצלי בחושך הסמיך של סימני השאלה... לאחרונה נפגשתי בשו"ת שכותב שהבעיה בתוכנית "היהודים באים" היא שהם מתייחסים לענקי התורה בתור בני אדם כמונו והרי בעצם אלו אבות האומה בעלי נשמות ענקיות. והשאלה היא מה כל-כך רע ש"היהודים באים" מראים את הסיפורים בצורה הזאת, הרי התורה בעצמה בוחרת לספר את הסיפורים בצורה ישירה וללא פרשנות. מה הבעיה להציג את הסיפורים בצורה שנכתבו בתורה עם קצת תוספת הומור וציניות? בסופו של דבר נראה שסיפורי התנ"ך עצמם הם סיפורים על בני אדם שעושים טעויות, אוהבים ושונאים... ההרגשה שלי היא שהרבנים מנסים לייפות ולטייח את התורה ואת סיפוריה ולכן כל כך נרגזים מהאמירה הישירה של היהודים באים. דוגמא לעניין נראה במסכת שבת דף נה: במחלוקת תנאים בקשר לחטא ראובן ועם דיוק של הראשונים (הרשב"א וכדו') משמע שדעת רוב התנאים היא דווקא שראובן אכן חטא בחטא כמו שמובן מהפסוקים! - ותמיד כששמעתי רבנים מהגן ועד לתיכון ולהסדר מדברים על הסיפור הם ישר מציגים את דעת המיעוט שראובן לא חטא, בתור "פסיקת הגדה" ופירוש הכרחי. ואם נאמר שזו כפירה מהותית בפירוש התורה וככה זו כפירה בתורה שבעל פה - הבדיחה היא לא על הערכים שהסיפור מעביר והמהות שלו אלא על הדרך שבה הסיפור מסופר, התוכנית הרי לא מתיימרת להיות עוד פירוש לתורה ולמחוק את המסורת הקיימת, ולכן בעיני זה לא נראה עיוות אלא רק ציניות על הדמויות עצמן ועל הסיפורים. (למען הסר ספק אני חושב שהתוכנית בעייתית מאוד בגלל השפה הבוטה וקלות הראש והצניעות, אני רק לא מבין את הטענה שזו השחטת הפרות הקדושות ליהדות ופגיעה הרסנית לדת? הפגיעה הגדולה באמת המוחלטת היא דווקא כמה בדיחות ציניות שטחיות?) יצא לי קצת ארוך אבל ניסיתי להיות כמה שיותר מדויק ומובן תודה רבה על הקריאה ועל המענה.
שאלה קצת כבדה.. הרבה פעמים אבא שלי מתעצבן על אמא שלי ומדבר עלייה לא יפה "מאחורי הגב". זה מרגיש לי ממש רע, ואני לא יודעת אם להגיד לה על זה משהו או לשתוק. ברור לי שזה לא מצב נורמלי בזוגיות.. אבל אנחנו,כילדים,נחשפים לזה. סתם דוגמא- אמא שלי בטעות זרקה לו משהו לפח, וכשהוא גילה את זה הוא אמר "איזה מטומטמת היא.." ,"לעזאזל איתה". ודיבר לא יפה (לא בנוכחות שלה) בת ,כיתה יב
אני מרגישה שאני מתחילה להתמכר פלאפון שלי... תמיד כשמדברים על אנשים שמכורים למשהו זה קיצוני ותמיד מדברים על גמילה וכו' וזה מפחיד אותי המילים הגדולות האלה, אני לא חושבת שאני מגיעה לרמות כאלה... פשוט קורה הרבה פעמים שאני מגיעה לסוף היום ומתבאסת מעצמי שבזבזתי כל כך הרבה שעות מול המכשיר... וגם במהלך היום אני רוצה להספיק דברים אבל משהו בפלאפון שלי כל כך מושך אותי משום מה להמשיך ולגלוש (שלא לדבר על זה שהרבה פעמים אני מגיעה למקומות ולסדרות שאני לא רוצה להגיע...) במיוחד עכשיו בזמן הקורונה אני הרבה יותר בבית אז יש לי המוון זמן פנוי וזה ממש לא תורם:/ אשמח לעצות, תודה רבה רבה!! בת 15
אני וחבר שלי יוצאים כבר שנה וחצי ובה יש לנו זוגיות מדהימה! שנינו רואים את הקשר בנינו כקשר שעוזר לשנינו להתקדם ולגדול... בחודשיים האחרונים גיליתי שחבר שלי התחיל לעשן (לא משהו כבד אבל בכול זאת) ובלי קשר לזה אני מפחדת שזה ידרדר אותו רוחנית... זה נמצא בדברים הקטנים, כמו זה שהוא הכניס את הציצית למכנסיים ושם כיפה של יום חול בשבת... הוא כבר לא קם למניין ... זה שובר את הלב שלי כי הגענו רוחנית לאן שהגענו אחד בזכות השניה- ואני מפחדת להדרדר למטה איתו.. מצד שני אני מאוד קשורה אליו !! ממש לא יודעת מה לעשות.. זה מעיק עליי כבר הרבה זמן ולא יוצא לי מהראש... אשמח לתשובה בהקדם בת 16.
אני באמת לא יודעת מה לעשות... ההורים שלי רבים כל הזמן ובצורה מוגזמת. זה הגיע למצב שכבר לא אכפת להם לעשות את זה מולנו הילדים ( אולי כי הם יודעים שאנחנו בכל מקרה נשמע את הצעקות מהחדר...) אני מפחדת שיום אחד יהיה פיצוץ או משהו או שהם חס וחלילה יתגרשו... באמת שאין דבר שהם לא מתווכחים עליו. בת 16
איך להתמודד עם הבלחיות (בחורה לחוצת חתונה) בזמן הקורונה? תמיד אומרים לי שהפתרון הכי טוב הוא להתעסק בדברים אחרים ולפתח את עצמי אבל עכשיו בקורונה אין לי מה לעשות והתחושות והמחשבות רק בהתגברות וזה ממש קשה למרות שבשכל אני מבינה שזה לא הזמן לחתונה. בת 17.
אני אתחיל מהסוף. כרגע באמת יש לי ביטחון עצמי ואני מרגישה שזה מקרין החוצה וטוב לי בסביבה שלי. שנה שעברה התחלתי להדריך חוץ בסניף מדהים שבאמת טוב לי בו, אחרי שבשבט שלי בתור חניכה לא היה לי הכי מדהים (כמובן שלא הבנתי את זה עד שעברתי סניף) ומהרגע שעברתי למקום אחר מצאתי באמת חברות מדהימות לחיים שזה דבר שלא היה לי קודם וזה גרם לי להיות הרבה יותר שמחה ועם ביטחון מה שהיה לי ממש חסר לפני זה. השאלה שלי היא איך אני יכולה לשמור על זה. כי באופן די ברור הסניף וההדרכה הם אלו שגרמו לביטחון שלי לעלות. אז איך אני אדע שלא שברגע שאני אעזוב את ההדרכה בסניף שהוא גם סניף חוץ בעיר אחרת אז אחרי שאני אעזוב את ההדרכה, חוץ מלהיות טיפה בחבב לא יהיה לי באמת מה לעשות שם, יתערער לי הביטחון מחדש, לא תהיה לי את כל החברה הזאת שטוב לי בה שיתחזקו אותו, ואני שוב יכולה להרגיש לבד כמו שהרגשתי.. כלומר אני בן אדם שפחות טוב בלשמור על קשר אם להגיד את זה ככה, ויותר נוח לי במקומות שאני כן נפגשת גם ככה נגיד בית ספר, בני עקיבא.. אני פוגשת את כולם ככה בשוטף וכשלא יהיה את זה אז הכל יתערער. ויותר מזה, אם הביטחון העצמי שלי תלוי בחברה כל כך אז אולי הוא לא באמת ביטחון עצמי והוא לא אמיתי מתחילה? זה מלחיץ אותי בעיקר כי אני בכיתה יא ועוד שנתיים כל החברה שלי כל כך תשתנה ותתערער ואני באמת מרגישה שאני קצת תלויה בסניף שלי ואני לא חושבת שזה ככ טוב שהביטחון שלי יהיה תלוי במשהו וכשאני אעזוב כבר לא יהיה כל הביטחון שהיה לי וזה גם יקרה בבום. אני ממש אשמח אם תנסו לעזור לי.. תודה רבה בת 16 וחצי
שלום, תודה על הזכות לשאול.. האמת שיש משהו שאני לא מבינה. אני עוברת בדיוק תהליך פסיכולוגי בגלל עניין בעיות חברתיות לאט לאט אני מתחילה לשים לב שכל פעם שאני מספרת משהו לפסיכולוגית שלי שקרה לי עם חברות שלי היא מנסה לגרום לי כאילו אני אשמה. כאילו להראות לי דרך ומציאות שבה הבעיה רק בי ולא בצד השני. אני חושבת שזה חשיבה מוטעית קצת לחשוב שהבעיה רק בי.. ולפעמים קורה שאני מספרת לה משהו והיא שוב עושה כאילו אני אשמה. אז אני פשוט מקשיבה וכשהיא מסיימת לדבר אני לא מנסה ללמוד מזה כי אני יודעת שהאשמה תיפול רק עלי למרות שהיא לא. ולא בא לי להקשיב לדברים מוטעים מאוד. אשמח לדעת איך אפשר באמת לשנות לי את הגישה הזאת? או שבאמת אני צודקת? תודה לכם❤️
אהלן;) קודם כל פרויקט מדהים! ממש כיף ומספק לראות את הרצון שלכם להשפיע ולעזור. לא מובן מאליו בכלל ותודה רבה על הקדשת הזמן ותשומת הלב. שיהיה בהצלחה ענקית בהמשך! אז ככה, ב"ה התחלתי ישיבת הסדר. כן,סוף סוף הגיע הזמן הזה. תקופה חשובה מאוד ובעלת חשיבות להמשך כל החיים. הבעיה היא שאני מרגיש אבוד,אני מפוזר ולא מבין את העיניים.לא יודע איך להיסתדר,לא יודע איך להתקדם,לא יודע מה לעשות. אני מרגיש שאני מוגדר. לא יודע להגדיר את התכונות שלי,השקפות עולם שלי וכו. איך אני מציב את המטרות שלי ועומד בהם? איך אני יכול לבלוט בישיבה? אחת הבעיות שלי היא שאין לי מספיק אומץ וגם אני לא יודע איך לשבת עם עצמי ועל מה לחשוב מרוב שיש ככ הרבה דברים. ושוב,תודה רבה! בן 18
אבא שלי ממש נכנס חזק לקטע של הקורונה. הוא כל יום כל היום רואה רק חדשות, ובודק מה מצב החולים, והאם העקומה ירדה או משו כזה. החדשות האלה משפיעות גם עליו וגם עלינו כמשפחה. כולנו ניסינו לגמול אותו מזה אבל כלום לא עובד, אנחנו רואים איך זה גורם לו להיות תמיד לחוץ, תמיד להעיר לנו למרות שאנחנו שומרים. תמיד השיח איתו הוא סביב זה. הכל תמיד לחוץ סביב העניין הזה. לא רוצה לראות אותו ככה. הוא עוד צעיר באלי שהוא יהיה שמח ולא יתן לחדשות ולקורונה להשפיע עליו לרעה, ממש אשמח לעצות של איך אפשר לתקן תמצב. תוודה רבה מראש:) בת 16
יש לי שאלה שממש ממש מציקה לי ואשמח שתענו עליה, אני התחלתי י״א ויש לנו מבחנים בזום, עכשיו החומר ליידי באמצע המבחן, איך אני אמורה לא להסתכל באמצע, אם המבחן הוא למגן וזה משפיע לעתיד. הנה לדוגמא יש לי מבחן ביום ראשון ואני לא מרגישה הכי מוכנה איך אני עושה את המבחן ביושר?