ש. אמא שלי גילתה לי שהיא בהריון זה כל כך מכעיס אותי! לא יודעת למה פשוט מרגיש לי לא אחראי בעליל יש לך עוד 5 ילדים בבית שממש לא מושלמים בדיוק התחלת עבודה חדשה, מה הקשר??? תשקיעי במה ששלך עכשיו חוץ צזה שהוא בהפרש גדול מאח שלי הקטן וזה צרגיש לי עוד יותר דפוק זה פוגע בה שאני מגיבה ככה, אבל אני לא יכולה להסתיר את מה שאני מרגישה כלפיי זה למה אני צרגישה ככה בכלל??
ש. הי אני לא יודעת מה לעשות. הרבה זמן אני נופלת באינטרנט, אבל בשבוע האחרון הגעתי ממש לתחתית ברמה מזעזעת. אני מתוסכלת על עצמי שהגעתי לזה ומרגישה נורא. יש לי סינון בפלאפון וגם במחשב בבית, יש עוד מחשב שאיתו אני לומדת בתקופה הזאת וששם נפלתי.. אין לי דרך אחרת ללמוד וזה רק דרכו. אבל גם בהגנה הכי גבוהה אפשר להגיע למקומות מזעזעים-מנסיון! אני באמת לא רוצה ליפול עוד הפעם, למרות שזה ממש מפתה. אני חייבת עזרה!! פוחדת שזה יפגע לי חס וחלילה עם בעלי בעתיד! תעזרו לי בבקשה! בת 17
כבר הרבה זמן זה יושב לי על הלב. הנושא הזה של חברות. לפני שנה הבנתי שאין לי חברות נפש אמיתיות כאלה שאני ישר אפנה אליהן אם יקרה לי משהו. ב"ה הצלחתי לרכוש/ לגלות כמה כאלה השנה אבל הקורונה פשוט הרסה את ההתקדמות שלי ברמה החברתית ושיבשה קשרים. אני פחות יוזמת שיחות טלפון ואני מעדיפה פגישה ישירה וקשר עין.כששולחים הודעה זה בד"כ נגמר בב5 דק של התכתבות. איך מתקדמים? כל פעם שאני חושבת על אנשים אחרים בתמונות חברות נצבט בי משהו כי אני רוצה את זה ממש, חברות לצחוק איתן ולהרגיש איתה הכי בנוח. שתהיה לי לי "רשת ביטחון" רק 2 3 חברות שיהיו הכי הכי בשבילי. זה פרויקט מבורך תודה על ההזדמנות לשאול ❤ תודה מראש למי שעונה לי
יש המון פרשנים לתורה, וכל מיני דברים שנקבעו לפי חכמים. איך אפשר לסמוך על כזה דבר? נגיד חגים או מצוות שלא כתובות בתורה וזה לא באמת נחשב לתורה שבעל פה אלא פשוט דברים שחכמים תיקנו. איך אני יכולה ללכת לפי משהו שבן אדם אמר? אני מאמינה בללכת בדרך הקב"ה, לא בדרך שאנשים קובעים ורק בגלל שאיש שאומר שהתגלו אליו אמר שצריך לעשות משהו לא אומר שאני אעשה. אני יודעת שאמורים להתייחס לדברים שחכמים קבעו באותה מידת חומרה כמו דאורייתא, אבל זה לא קצת סותר את הקטע של היהדות? מאיפה לנו לדעת אם מישהו באמת שליח או נביא של הקב"ה? גם בנצרות מאמינים שישוע הוא המשיח, אנחנו לא קצת פועלים באותה דרך כמוהם? כל פעם שיצא לי להזכיר כזה דבר בפני מישהו ענו לי "מדובר על חכמים בסדר גודל שאנחנו לא מכירים ואלו אנשים חשובים מאוד" ובמילים אחרות, איך את מעיזה לדבר ככה עליהם? זה מוזר להטיל בכזה דבר ספק? כי כבר היו רבנים שנתפסו על דברים מסוימים ונכנסו לכלא ומי שנתפס אנחנו יודעים לא ללכת לפי דרכו, אבל מה אם באמת היה ככה ולא נתפסו, אין שום דרך לדעת וזה מרגיש כאילו אני עושה דברים לחינם רק כי זה אולי נכון. וזה לא כמו לעשות דברים שהקב"ה אמר כי זה רק אולי נכון כי כאן יש את הקטע של אמונה וכאן האמונה צריכה להיות באיש ולא בקב"ה.. מקווה שהשאלה מובנת כי הלכתי כאן לכמה כיוונים...
לא בקשר עם סבא וסבתא שלי, ההורים של אמא שלי נפטרו בהפרש של חצי שנה בסוף כיתה ב ובאמצע כיתה ג. כשהם היו בחיים התביישתי בהם מאוד. אני זוכרת שסבא שלי היה מלמד אותי מתמטיקה של כיתה ח וסבתא שלי הייתה קצת ממורמרת ואבל מטופחת מאוד. כשהם נפטרו הבטחתי לעצמי שאני לא אחזור על הטעות הזו שוב. והנה כמה אירוני.. אני שוב באותו המצב.. אני יודעת לצערי הרב שכן, יש סיכוי שהם בקיצם אבל אני לא מצליחה לשחרר את המועקה של הקשר איתם. אני לא מצליחה להוריד מהאגו שלי ולדבר איתם. אני יודעת שהם ניצולי שואה, שאני כנכדה הנקמה שלהם בהיטלר, שהם מבוגרים ולא ישארו פה לנצח וגם שהם באיזשהו לופ שמחפש כל הזמן את הכרת התודה, על טיול שהם הטיסו אותי אות בת דודה שלי, על מתנות יום הולדת ועוד.. במקביל, אני מרגישה את הלחץ של המשפחה שלי כלפי 'תהיי נכדה טובה', 'תבלעי את הצפרדע ועוד.. אבל.. לא בא לי פשוט לא בא לי לסמן וי על עוד שחיה איתם פעם בשנה בערך (הפעם האחרונה הייתה בחודש שבט אחרי שהם נתנו לי את מתנת יום ההולדת.. אשמח לעזרה כי אני כבר ככ מבולבלת.. בת כמעט 18
שאלה שלי שמהדהדת מלאמלא זמן.. אז תודה! למה אנחנו בעצם שואפים לשלמות? למה לשאוף למשהו שאי אפשר להגיע אליו? משהו בלתי אפשרי בכלל כמו לרצות להיות אחות טובה לאחיות שלי אבל אף אחד לא יכול להיות אח מושלם אז למה לנסות? למה זה השאיפה שלנו? אני בת 17, ורציתי לומר תודה רבה לכם עם המקום המדהים הזה לכתוב בו!!
יש לי חבר כבר כמה חודשים ואני מאוד אוהבת אותו! כשמדברים איתי על ה״אקסיות״ שלו וכשמתעוררןת סיטואציות שלכאורה אמורות לגרום לי לקנא אני בכלל לא מקנאה.. מרגישה מוזר ותוהה אם זה אומר משהו בקשר לאהבה שלי אליו. דיברנו על זה שאנחנו מאוד סומכים ובטוחים אחד בשני, ואולי בגלל זה אני לא מקנאה? כי אני יודעת מספיק טוב מה אני בשבילו ולא חוששת על המקום שלי? מרגישה דפוקה :/
תודה רבה על המקום! רציתי לשאול לגבי היחס לחלומות שלנו (חלומות שחולמים בלילה).. כמה אנחנו צריכים לתת מקום לחלומות שלנו? ביהדות מאמינים בחלומות? אם חלמתי חלום שקרה בו מקרה רע מה זה אומר? מה זה אומר אם חלמתי על מישהו שנפטר? זה אומר שהוא "נגלה אליי"? בת 16
אולי השאלה תישמע קצת טיפשית- זה פשוט מאוד יושב עליי. כל החיים שלי חגגתי יום הולדת בא' אב. ר"ח אב. (אמא שלי לא נוטה להשתמש בתאריכים עבריים אלא רק בלועזיים ודודה שלי זוכרת את כל התאריכים של כל המשפחה ומאז ומתמיד אני בר"ח אב.) לפני כמה זמן הייתי צריכה את הת.ז בשביל עניין וזו הפעם הראשונה שהסתכלתי בו. פתאום אני מסתכלת- והתאריך העברי שלי הוא ט"ז תמוז!!!!!!!!!! ערב לפני א' אב. אני הייתי בהכחשה גמורה. מה זה הייתי??? עד היום כששואלים אותי מה התאריך שלי- אני עונה א' אב. אני מאוד מאוד מאוד מאוד מחוברת לתאריך שלי ולחדש אב בכללי ( שמסתבר שהוא לא..) וקשה לי לראות את הבן אדם שבי נולד בתמוז (חחח זה באמת מצחיק) אני באמת אשמח אם תספרו לי קצת על הייחוד של חודש תמוז, זה באמת באמת מאוד קשה לי שאני לא מחוברת ליום בו נולדתי. זה עדיין נחשב ר"ח אב? כמו שמתפללים הלל בתאריך שלפני א של ר"ח מסוים תודה ענקית
אהלן! קודם כל יישר כוח גדול על המיזם המטורף הזה! מדהים!! אני אנסה להסביר את עצמי... אני בת שירות. כמה שחיכיתי לרגע הזה, לא דמיינתי שזה ייראה איך שזה עכשיו! (אני מניחה שאני לא היחידה שמרגישה ככה...) אני ב"ה זוכה לעשות במקום מדהים מדהים את השירות! אבל עכשיו בסגר, אני מרגישה פשוט שבורה! מספיק מוזר שאני צריכה לעשות מינימום שעות במקום להנות מעצם העשייה (אני בעד להכניס לתודעה שעושים שירות כדי לתת שירות ולא רק בשביל שעות) , אני עכשיו סוג של בירידה, במקום שאני לא רוצה להיות... התקן שלי בקושי נותן לי מה לעשות, אני איכשהו עושה שעות ואני לא יודעת איך לפנות לרכזת שלי (קשה לי קצת)...עשיתי דברים שצריך איפה שאני גרה ומשתדלת לעשות דברים בשביל השירות... אבל אני מרגישה מבוזבזת... שהשנה שלי, שכל כך ציפיתי לה- פשוט מתבזבזת לי... קשה לי... תודה בכל זאת!
כשאני נמצאת בחברה ונגיד יש סבב וכל אחד צריך לדבר אני ממש נלחצת לפני שמגיע התור שלי לדבר ומתחילה להזיע וזה מלחיץ עוד יותר שלא יראו וכו..(אני לא יודעת למה אין באמת סיבה להילחץ..), ואז אחרי שאני מדברת כאילו משהו משחרר ואני בכלל לא מבינה למה הייתי בלחץ לפני זה ..וזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וה קצת מתסכל..מן הרגשת לחץ שאולי לא אגיד דברים טובים או שלא יגיבו על מה שאגיד וכאלה..וגם הרבה פעמים אני מרגישה שמסתכלים עלי ובוחנים אותי ואז אני קופאת במקום כזה ולא מצליחה להתנהל בחופשיות.. (בד"כ ההרגשה הזאת זה מאנשים בעלי סמכות גבוהה ממני נגיד מורה), וגם נגיד שאני צריכה לדבר עם מישהו בעל סמכות אני נלחצת מאוד..זה פעם היה יותר חזק והיום קצת השתפר אבל עדין אני מתלבטת אם זה מצריך טיפול וזה ממש בעיה או שזה הגיוני וקורה להרבה אנשים ושערים לא להעצים ולהתעסק בזה יותר מדי..כי כן נגיד שמעתי מעוד חברות שנלחצות שמגיע התור שלהן לדבר ומתפדחות.. אשמח לתשובה מהירה..תודה רבה!
אני הקטנה במשפחה ויש לי כמה אחים גדולים. בואו נגיד שהם הציבו לי רף גבוה😅 אני מרגישה שכל דבר שאני עושה, אחים שלי יעשו יותר טוב. בין עם זה בקטע הלימודי, החברתי, התורני ואפילו סתם משימות קטנות ביומיום... זה ממש מעצבן אותי כי אני תמיד מנסה לרצות את ההורים שלי.. שיראו שאני גם טובה כמו שאר המשפחה אבל פשוט לא הולך לי! תמיד הציון שלי לא יהיה גבוה מספיק, החצאית לא ארוכה מספיק או שעשיתי משהו שהוא "לא בסדר". ובואו נגיד שההורים שלי לא דואגים להסתיר את זה שהם מאוכזבים ממני... אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני ממש צריכה עזרה❤️ בת __