כל השאלות שנשאלנו

גדלתי בסביבה קצת פחות עם בנים לא התחברתי לסניף ואין בישוב שלי תנועות אחרות ... ואני חושבת איך אני אצליח להכנס למערכת יחסים ככה שלא תורגלתי לדבר עם בנים בכלל והפעמים היחידות שאני מדברת איתם אני מסמיקה "ומתרגשת" ולפעמים אני בכלל לא חושבת שהוא מוצא חן בעיני ישר אני חושבת על חתונה וחבר ודברים כאלה אבל לפעמים זה יכול להיות סתם ידיד ... אני לא יודעת אם זה בגלל שלא דיברתי הרבה עם בנים בכלל זה אני לא מצליחה להגיע ללדבר כמו חברים איתם ... העניין הוא שאני רואה את חברות שלי מדברות רגיל בלי לחשוב על זה לא מסמיקות או נבוכות והן עברו מסלול בדיוק כמוני (בלי סניף וכו'..) אז האם הבעיה היא אצלי ? איך אני יכולה ליהיות במערכת יחסים נורמלית אם אני אפילו לא מצליחה לדבר איתם .... (בת __)

ש. היי, קודם כל המיזם הזה נפלא, ורק לפני שבוע נכנסתי, וכבר אני יכול לראות ישועות על פני שאר בני הנוער עם השאלות והבקשות שלהם. אשריכם! אני לומד בישיבה תיכונית כעת. לאט לאט אנו מתקרבים אל עונת השבו"שים. ואיתה באים כל הספקות ,השאלות, הרצונות, השאיפות.. אשמח אם תעשו לי קצת סדר בראש. מאוד קריטי, ובטוח שגם לשאר התיכוניסטים ששואפים להגיע למקום הנכון והטוב ביותר בשבילם. מה זאת אומרת סדר? מה אמור להיות סדר העדיפויות הנורמטיבי על פני כל נער ישיבה.. איזה מסלול הכי מומלץ לעשות, בין אם זה ישיבה, מכינה, או צבא. מה יבוא קודם. וכו'. בנוסף לכך, יש לי את הפחד של ההגדרה הזאת - דוס, מורעל, בחור לעניין ועוד.. לא מבין את דרך ההתייחסות של החברים, אל שאר החבר'ה שאולי הלכו לדרך קצת משונה מהשאר. אשמח לעזרתכם. תודה רבה ומועדים לשמחה! בן 17

בצומות "הקלים" האחרונים כמו צום גדליה, התחלתי לצום קצת שונה ממה שמקובל. רציתי לצום, להתחבר, להתאבל, לקיים מצווה. אבל מצד שני, רציתי שלא לפגוע בבריאות שלי ושתייה זה דבר ממש חשוב לגוף, בתור אחת שמתעניינת בתזונה. אני בנאדם שממש מקפיד על בריאות. אני מרגישה עם זה טוב, פיזית ורוחנית :) אבל בעניין של הצום קשה לי מאחר ויש בזה סתירה , בין ונשמרתם לנפשכם, אל מול ההתענות. נכון, מי שיש בו סכנה לא צריך לצום, או שיש שיעורים שמותר לו לאכול ולשתות. אבל אני מתכוונת באופן כללי, למה לצום אם הצום לא מועיל לבריאות שלנו? יש עוד דרכים להתאבל ולהתחבר. אם אני רואה סרטונים שקשורים לצום, ובאמת מנסה להתחבר באופן פנימי , זה לא יותר טוב מאשר לצום, שמרגיש לי אישית קצת חיצוני אם אני לא מכניסה בו תוכן? בת 17

ש. ב"ה סגרתי שנה שלישית בהדרכה, אך הפעם עם שבט חדש.. (שבט רק של בנות) השבוע הייתה לי פעולת פתיחה איתן. חשבתי לעשות עם החניכות שיחות אישיות ולהכיר יותר. אשמח לדעת מה החשיבות של שיחות אישיות? ואם אפשר טיפים לאיך לעשות את זה בצורה טובה זה יעזור מאוד! אם אפשר שקומו'/מדריכה בעבר תוכל לענות- זה ממש יעזור(: תודה!

ש. שלום! יש לי איזה עניין קצת מוזר, או מבורך.. יש לי קטע כשאני עם חברות הרבה פעמים צץ לי מצפון חזק על זה שאני נהנית וצוחקת, ויש אנשים שסובלים, או אנשים שצריכים את העזרה שלי, ומאותו הרגע אני פשוט לא נהנית וכואב לי על כל אותם שעכשיו בבתי חולים, או נזקקים שצריכים סיוע בכל מיני עניינים.. ואני מנסה להגיד לעצמי שאני צריכה גם זמן לעצמי, וזה לא צריך להיות סותר, אבל זה כל פעם פשוט מכאיב לי.. שאני שמחה ויש אנשים שסובלים וכואב להם, איך אני יכולה להיות שמחה ולאנשים אחרים כואב? כואב ממש.. שעכשיו הילד/ה של מישהי סובל/ת בבית חולים? שאמא אחת צריכה לראות את הילד שלה סובל מסדרת טיפולים, או שיש נזקקים שאין להם מה לאכול? אני נהנית ומאושרת והם כואבים.. מה אני יכולה לעשות? מה אני צריכה להגיד לעצמי כל פעם? אני לא רוצה שהמקום הרגיש כלפי האנשים שקשה להם יאבד לי, אבל אני גם רוצה שיהיה איזון בעניין.. אשמח לעזרה, תודה על הכל!

היי יש מישהו שאני "דלוקה" עליו וזה בעיקר בגלל המראה החיצוני אנחנו כאילו ממש לא נראלי מתאימים וזה ואני בכל זאת לא יכולה להפסיק לחשוב עליו.. ואני גם מפחדת שזה יפריע לי בעתיד כאילו השידוכים וזה..אני בת 15 תודה רבה

שאלה שנורא מעצבנת אותי בזמן האחרון אני רוצה להתקדם ולעבוד על עצמי יותר אבל דווקא כשאני מתמקדת במשהו כל היום אני בחשיבה על זה ובסוף יש הרבה נפילות.. למשל לאכול יותר בריא, כל היום אני מסתובבת עם ההחלטה הזאת אבל בגלל שזה כ"כ במודעות אני מוותרת לעצמי הרבה פעמים ובסוף מרגישה שזה לא היה שווה את זה. ואולי דווקא כשאני לא מחליטה להתאמץ במשהו אז זה אפילו יוצא יותר טוב, אוף הבנתם את הראש?

אהלן :) ואשריכם יא אלופים!! כשמשבצים לתפקידים בסניף משבצים גם חבר'ה להדרכת חוץ. זה לא מתנשא להגיע לסניף אחר מסניף אחד? איך עושים את זה בצורה שלא תפגע בחבר'ה בסניף חוץ? תודה😀 בן 15

היי, יו"כ וזה וניסיתי לעשות עם עצמי חשבון נפש. ביקשתי סליחה מאנשים שחשבתי שפגעתי בהם אבל במה במישור של בן אדם למקום?ממה אני אמורה לבקש סליחה מהמקום?? אם לא בירכתי ברכת המזון או התפללתי ה' לא צריך את זה. אם עשיתי דברים לא טובים בסופו של דבר אני האדם הקטן ולה זה לא מזיק. ממה אני אמורה לבקש מה' סליחה . בת 14

ש שלום, אשמח שתענו לי בפומבי. איך אפשר לרמוז לאחיות (ובמיוחד גדולות ממני) שצריך להיות צנועות גם בבית?? אני גם בן! לא רק בחוץ יש בנים! ובבקשה מכם בנות ואחיות, לכסות יותר מהברך! קחו לתשומת ליבכן. תודה בן 16

ב"ה נכנסתי להדרכה לשבט הגדול ובאמת אחת המטרות שלי זה שהן יהיו שבט מגובש!! עכשיו אין לי מושג איך עושים את זה כי השבט שלי ממש לא מגובש ושום מדריכה שהיתה איתנו לא הצליחה לגבש. אז ממש אשמח לטיפים איך לגבש שבט תודה רבה! בת 16

מתמטיקה. אני אפילו לא יכולה לתאר את היאוש והבחילה שזה מעלה בי. לא משנה הנושא, המורה, הסיטואציה.. פיתחתי פוביה מעצם הרעיון הדבילי הזה. הימים הכי טובים שלי בשבוע, זה הימים האלה בלי הלחץ מהשיעור מתמטיקה הקרוב. אם יש לי מבחן אני במשך שבוע אהיה עם נשימות מהירות ובלי יכולת לשבת ולהתרכז מרוב לחץ. מגעיל אותי מחשבונים, לא מסוגלת כבר לשבת יותר מ10 דקות על תרגיל (ואחרי שכבר ישבתי 10 דקות אני גמורהההה כאלו מה כבר עשיתי). שתבינו רגע- אני לא טפשה, לא עם קושי לימודי לפי מה שידוע לי. אפילו עושה יותר מ3 יחל! אנשים שנהנים מזה מוזרים בעיני ומכעיסים אותי. אם זה היה מקצוע שולי הייתי מוותרת.. אבל זה מקצוע שלומדים ככ הרבה שעות, וקריטי לעתיד. אבל באמת שאני כבר לא יכולהה! בכל השיעורים, גם הכי קשים שיש, אפשר להכניס חומר מעניין- סיפור רלונטי בספרות, תקופה מעניין בהסטוריה, אפילו לכתוב קטע בנושא שאני מחוברת בלשון או לקרוא טקסט מתיש אבל מעניין באנגלית. במתמטיקה זה פשוט לא זה.. זה משעמם ואתי מדי, מפחיד מדי, והכי נורא- חסר פואנטה. זה תופס חלק משמעותי מדי מהחיים שלי, ופשוט רע לי עם זה. המנהלת תיכון שלי מדהימה, היא הסבירה לי כמה עבודות אני אוכל למצוא עם מתמטיקה נמוכה. אבל אני לא רוצה לוותר לעצמי! יש לי יכולות! ואם כולם הצליחו לשרוד למה שאני לא? איך אפשר להפוך את זה לנסבל יותר? להנות מזה? כי יש לי עוד קצת שנים עם המקצוע.. תודה לכם!:) שישיסטית