אני יחסית תמימה אבל הבעיה היא שכולם אומרים לי שאני ילדה טובה מדי וכל זה אבל פתאום באלי להוכיח להם שאני לא כזאתי ילדה טובה ואני באמת לא יודעת למה.. יש לי רצון פשוט לעשות הפוך למה זה?? וממש אשמח לעצות לשמר את התמימות שלי בת 16 ותודה רבה!!!
אהלן, קודם כל אני מאוד מעריך אותכם ואת הפרוייקט המטורף שלכם... ועכשיו לשאלה-אני לומד בכיתה יב בישיבה תיכונית, נער דתי מתפלל את כל התפילות, מקפיד על מצוות ומאמין בה' מאוד. הבעיה שלי היא שאני לא מתחבר ללימוד קודש כלשהו, לא גמרא, לא תורה, לא ממש אמונה או הלכה, פשוט לא מושך אותי לימוד התורה ובעז"ה שנה הבאה אני צריך להתחיל שיעור א' בישיבה שאבחר בה ואשמח אם יש לכם עצות בשבילי איך להתמודד עם זה, אחרי הכל אני מבין את החשיבות של לימוד תורה.
שלומות:) אשמח לרעיונות לספרים שאוכל ללמוד בהם על יישוב הדעת ושלווה, שמחה אמיתית ועקביות בעבודת ה' יתברך (ראיתי באחת התשובות שהצעתם את הכתבים של הרב קוק, ספציפי יותר?) תודה גדולה !! בת 17
אני מרגישה כאילו אני היחידה שיוזמת בקשר של אמא שלי ושלי. תמיד אני פונה אליה שואלת אותה אחת עבר אליה היום ומקשיבה לסיפורים שלה (גם אם הם לא מעניינים) ואני מרגישה שהיא לא עושה את אותו הדבר בשבילי. אני מרגישה שהיא לא באה ושואלת אותי "מה קורה?" כל כמה זמן, אולי לפעמים כשאני לידה היא שואלת את זה, בצורה שטחית, שמעלה או שתיים מספקות. אבל היא אף פעם לא באה אליי לחדר אחרי יום שהיא יודעת שעבר עליי רע (כשעובר עליי יום רע, כולם יודעים). היא לא באה אליי אפילו כשהיא יודעת שאני שמחה, אחרי אירוע או משהו. פשוט לא אכפת לה. דיברתי איתה על זה לא מזמן, היא באה אליי פעם אחת אחרי יום שלם שלא יצאתי מהחדר. ישבה איתי רבע שעה והלכה. וזהו. מבחינתה זאת ההשתדלות והיא לא יכולה לעשות יותר. וגם הפעם הזאת הרגישה כאילו היא עושה את זה בשביל לסמן וי וללכת. אני לא רוצה לדבר איתה על זה כי היא מקשיבה לזה רק פעם אחת ולא עושה עם זה כלום מעבר. "אני מצטערת שזה קורה, לא שמתי לב" והיא לא משנה את ההרגלים! אני ממש צריכה מישהו לדבר איתו והקשר שלי עם חברות הוא לא עד כדי כך טוב שאני אדבר איתו כל יום על כל הבעיות שלי. אשמח מאד אם יש לכם רעיונות ואני ממש מצטערת שיצא כזה ארוך וכועס. בת 16
השאלה שלי כזו.. יש לי קרובת משפחה (אני לא מכירה אותה בקרבה אישית גדולה) שחולה, בזמן האחרון מצבה קשה ואפילו חוששים לחיים שלה. השאלה שלי היא: מה אני יכולה לעשות? אני כמובן יודעת שתפילה וקבלות טובות לזכותה יכולות לעזור... אבל באופן כללי, מה יכול להיות שה' מצפה מימנו, האנשים שמסביב, איזה תהליך יכול להיות שהוא רוצה שנעבור, כך שאחרי שנעבור אותו אולי זה יהיה לזכותה? חשוב לי לומר שאני יודעת שכמובן הכל חשבונות שמיים. לא להכל יש קשר אליי, וגם אם אני "יעשה את העבודה שמצופה מימני", זה לא אומר כלום. ובכל זאת... מה אני צריכה לעשות בשבילה ובשביל זכותה, מה ה' מצפה מימני במצב הזה? אני מודעת לזה שזו שאלה מסובכת קצת ושאי אפשר לדעת לגמרי אבל אשמח אולי רק לכיוונים.. מקווה שהצלחתי להסביר אותה טוב. תודה רבה וישר כוח!
ש. שלום לכם וכל הכבוד! אפשר טיפים איך מגיעים לשמחה? אם אפשר רק שמי שיענה ייתן רק טיפים שהוא יודע שעובדים מתוך הניסיון האישי שלו או של מישהו שהוא מכיר, או שכתובים בספר רציני כלשהו.
מדריכה בתחילת שנה ראשונה. מורעלת!! צהובה! חדג'דומטית! איך שתקראו לזה.. פעילה ממש, הסניף במקום הראשון שלי, ובראש סדר העדיפויות גם בראש וגם בלב. אני מדריכה סהכ שבועיים והרמתי כבר 3 פרויקטים מטורפים, מדברת ונפגשת עם החניכות מלאא, ומדברת על הסניף בלי סוף. השאלה שלי מתחלקת ל2- איך אפשר לשמר את ההתלהבות והעשיה? מפחדת שזה יעלם מתישהו. ונפלתי על צוות קצת יבש.. אני היחידה שפעילה ומתלהבת. איך אפשר להשפיע עליהם? כי כרגע הם מרימים לי גבה ויורדים עלי שאני המתלהבת של הצוות ושאני חייבת להנמיך. שהסניף זה לא הכל בחיים. ישמצב שקצת ציפתי מהם לעשייה.. אבל לאיודעת מדריך זה לא רק להעביר פעולה כל שבוע.
אהלן:) קודם כל, תודה על הפרוייקט המדהים. אשרייכם!😊 אני מדריכה בסניף ולפני כמה זמן שיחנשתי עם חניכה. זה היה שיחה ארוכה ועמוקה ומשמעותית לי מאוד. ומאז אני חושבת על זה כל הזמן.. איך לענות לה. היא שאלה בין היתר למה אנשים באים לעולם ולמה הם הולכים מהעולם. לחניכה הזאת בכללי יש קצת סיפור לא קל ואני מנסה לחשוב כל הזמן איך לעזור לה ומה לענות לה.. ובכלל איך לגשת לדבר איתה עכשיו שיש סגר ושהיא באמת תהיה פנויה לזה (אני המדריכה היחידה שעד כה הצליחה ליצור איתה קשר עמוק). תודה!
שלום, רבתי עם מדריכה חברה שלי.. היא היתה מדריכה שלי בסניף ושמרנו על קשר 3 שנים.. בחיים לא רבנו וזו הייתה הפעם הראשונה.. זה היה ריב ממש שטותי אבל הפגיעה הייתה מהצד שלה ואני ממש נפגעתי.. לקח לי מלא זמן לסלוח ואחרי שאיכשהו הצלחתי, ביקשתי שניפגש כדי שנוכל לדבר על מה שקרה נפגשנו והכול היה ממש מסובך ומביך.. דיברנו ובאמת הצלחנו להגיע להבנה.. ומאז לא נפגשנו שוב.. היא ממש חשובה לי אני סיפרתי לה דברים שבחיים לא סיפרתי לאיש כשאני איתה אני מרגישה שאני יכולה להיות אני ואף אחד לא ישפוט אותי.. מה לעשות עכשיו אני מרגישה שהקשר שלנו תקוע.. כאילו שהוא נפגע במהלך הריב ולא יכול לתפקד שוב. הכול מביך עכשיו ומסובך וזה נראה כאילו רק אני נלחמת על הקשר הזה ולה בכלל לא אכפת.. קשה לי עם המחשבה הזאת שיכול להיות שאאבד אותה.. אשמח לעצה.. תודה
יש תפקיד מסוים שכולם אומרים שמתאים לי. אני גם חושבת את זה.. אבל לא בטוחה עד כמה אני רוצה אותו. לעשות משהו משמעותי רק כי צריך מישהו שיעשה, והוא נורא מתאים לי, אבל בלי רצון ואולי הוא יבוא בהמשך? או ללכת רק עם הרצון? שמיניסטית.
היי,קודם כל יישר כוח על הפרויקט. אז ככה, כידוע לכולנו לאדם דתי (במיוחד אדם שעוד בתהליך של הדרך) החיים לא הכי פשוטים,כל התהליכים שאדם דתי עובר הם קשים ואני שואלת למה בעצם? תכלס,ברור שאם אתה מאמין במשהו(בה') אז תרצה לעבוד אותו וללכת בדרך שלו אבל כאילו,למה זה שווה בכלל?אני יודעת שזאת הדרך שאני רוצה ללכת בה אבל הרבה פעמים יוצא לי לחשוב על זה ועד עכשיו הדחקתי את המחשבה אבל די אני לא יכולה יותר. אני כאילו רוצה שיהיה משהו שיבסס את הכל,שלא כל פעם שקשה לי קצת אני אתחיל לחשוב אם זה בכלל שווה את זה.אני רוצה סיבות להישאר בדרך הזאת(שאני כן מאמינה שהיא הדרך הנכונה)אני מבולבלת בטירוף.ואני באמת לא יודעת כבר מה לעשות,כל פעם שקצת קשה לי אני אמנם לא בורחת או עושה דברים אסורים,אני חד משמעית נשארת בדרך בלי סטיות אבל הראש שלי במקום אחר...אשמח ממש אם תעזרו לי,מקווה שהבנתם.