כל השאלות שנשאלנו

יש לי 3 חברות קרובות שאני לא ראיתי הרבה זמן זה נורא קשה לי.. 2 מהן כבר נכנסו לדיכאון בעקבות זה שלא התראינו הרבה זמן.. אני חוששת גם להיכנס לדיכאון איך לא נכנסים לדיכאון? בת 16

אהלן כל הכבוד על המיזם הזה! שכוייח גדול:) הייתי בקשר טוב במשך שנתיים עם בחור חמוד שגדול ממני בשנה, הקשר אמנם היה בעיקר בוואסאפ אבל יש לומר שהרגשתי שיש לנו כימיה טובה, עומק ופתיחות שלא היה לי עם הרבה אנשים קרובים אחרים, כל זה היה במובן הידידותי, שום דבר מעבר, דיברנו שיחות ארוכות לתוך הלילה והתייעצנו אחד עם השני בהרבה נושאים, לפני חודש הוא אמר לי שיש לו רגשות אליי, הייתי בהלם כי לא חשבתי בשום סיטואציה שזה יקרה ואמרתי לו שזה לא מתאים כרגע, ומאז אנחנו לא דיברנו חוץ מכמה הודעות יבשות, אבל אני אוכלת את עצמי, אולי אחרי תקופה ארוכה של היכרות הייתי צריכה לענות בצורה יותר מנומקת? ואם כן, מה לעשות עכשיו? אולי הודעה עכשיו זה סתם יהיה מוזר ולא קשור ואולי זה יציף משהו?

שלום, אני מרגישה קצת ביקורתית כלפיי עצמי ברוחניות, אני מרגישה שאני עסוקה יותר מידי בלחשוב על מה שהייתי : הרגשתי הרבה יותר קרובה לה' והיו לי ניצוצות כמעט בכל הדברי תודה ששמעתי והרגשתי שזה חלק ממני ועכשיו אני לא מרגישה את זה, מה אפשר לעשות?

אהלן, תודה על הפרוייקט הנפלא:) אני מדריכה וב"ה טוב לי ואוהבת מאוד את חניכות שלי. יש לי חניכה שכביכול "מועדפת" עליי (או שאני עליה..). זתומרת, שהיא מתקשרת אליי כל היום, מפתיעה ומגיעה באמצע היום לביקור - וואלה סבבה לי עם זה. אבל כמה פעמים כבר יצא שחניכות אחרות שאלו מה אתן עושות כל היום ביחד?! והרימו גבות. וזה מבאס אותי, כי אומנם אני איתה המון אבל מרגישה שזה יוצר תדמית שהיא החניכה המועדפת ושאני עושה אפליות. מניסיון אישי, להיות בקבוצה כלשהיא (שבט, כיתה וכו) ולהרגיש שיש מי שאותה אוהבים יותר והכל סובב סביבה, זה ממש לא כיף! אשמח לעצה מה לעשות(:

שלום וברכה, תודה על המיזם האדיר הזה! יש לי חברה טובה כבר כמה שנים, שהקשר שלנו התחיל מהתלהבות כזה אחת על השניה ואז לאט לאט התבסס והתאזן לקשר נורמאלי וכייף. לאחרונה אני מרגישה מדי פעם תחושות של חוסר הדדיות, שרק אותי מעניין הקשר הזה בעיקר, ואני מקריבה יותר בשבילו מאשר שהיא מקריבה. הכוונה למקריבה זה שאם היא תבקש שאדבר איתה ולי לא יהיה ככ נוח אני אעשה יותר מאמץ ממה שהיא תעשה אם זה היה מקרה הפוך.. בנוסף, אני מרגישה שההתנהגות שלי לידה היא לא כמו ההתנהגות שלי תמיד עם אנשים אחרים. אני מסירה אחריות לגמרי לידה, ומלא תכונות אופי חזקות שלי 'נכבות' לידה, לא כי היא דומיננטית מדי, אלא כי אני משליכה את כל האחריות עליה ולא לוקחת אחריות מצד עצמי. פתאום לא ככ אכפת לי מכלום, ואני רק חושבת עליה ותלויה בה כשאני איתה. מדי פעם כשאני מרגישה שהקשר הוא יותר מצידי אז אני מנסה לא לדבר איתה עד שהיא תיזום אבל אז עוצרת את עצמי כי מרגישה שזה משחקי כבוד ואני לא סובלת את זה... רציתי לשאול, האם החברות הזאת לא תקינה? אני מאוד מאוד אוהבת אותה ומרגישה שהיא תורמת לי הרבה. איך אני יכולה להפוך אותי לרגילה ומוצלחת בהתנהגות שלי גם איתה? בת 19.

כל המורות שלי ואנשים שמסביבי אנשים רעים והם מאמינים באלוהים כלפי חוץ לפחות ולי אין דוגמה אישית מאף אחד על הדברים שהתורה דוגלת בה , אולי הדת היא בכלל כת? בת 16

היי קודם כל תודה רבה על המיזם המדהים הזה שעוזר לכל כך הרבה בני נוער רציתי לשאול: איך אפשר לגרום לתפילה להיות מעניינת? בתקופת הקורונה מאוד קשה לשמור על שגרה של תפילה בבוקר ובכלל כי אין עוד אנשים שישירו ביחד את התפילה. לא ממש עבד לי כל הקטע הזה של הוספת תפילה אישית לתוך קטעים.. א. למה זה כל כך קשה להתפלל לבד? ב. אני אשמח לטיפים ולעצות אם זה אפשרי 😊 תודה רבה

אני משדלת שלא לדבר לשון הרע אבל הרבה פעמים רוצה לשתף חברה טובה או אמא בדברים שקרו לי או אני חושבת עליהם ויש בתוכם עובדות או דברים על אנשים אחרים... אני לא רוצה לשמור בלב אבל גם לא רוצה להגיד לשון הרע מה לעשות?

יש לי חברה שהכרתי לא מזמן. אני לא מכירה עדיין את כל הצדדים שלה. אבל היא ממש קיצונית. שבוע אחד היא יכולה לאהוב אותי בטירוף וכל הזמן לחבק ולהחמיא. ושבוע אחר כך פתאום לא לדבר איתי לא לקרוא לי ממש להתעלם. אז פעם אחת שזה קרה ביקשתי ממנה סליחה אפילו שלא ידעתי על מה. והיא אמרה שאין צורך כי לא עשיתי לה כלום. אז שאלתי אותה למה היא מתנהגת אליי מוזר והיא אמרה שהיא לא. ואז מתישהו היא אמרה נכון שהתנהגתי אלייך שבוע שעבר מגעיל.. קיצר אני לא מבינה אותה. והבעיה זה שאני לוקחת את זה ממש קשה.. ולא כיף לי בדירה ובשירות. זה ממש משפיע לי על המצב רוח.. אני אשמח לעזרה גם מה לעשות עם החברה וגם איך לעשות שזה לא ישפיע עליי במוגזם. וגם האם אני צריכה כל פעם לבקש סליחה על משהו שאין לי שמץ של מושג מה עשיתי? תודה גדולה אתם ממש כל המציל נפש אחת..

אהלן:) השאלה הזאת קצת דחופה לי.. לא פיקוח נפש, אבל אני לא רוצה לאבד זמן שיקר לי. טוב, אז ככה, בסוף החופש הגדול נכנסה אליי מדשית שלא מתאימה אליי ולא לשבט. היא נכנסה להדרכה ואני ניסיתי להיות אופטימית.. עשיתי לחניכות שלי פעולה על זה (כי לכולנו היה קשה לקבל את זה) והתחלנו.. שדיברנו שיחת חפיפה היא אמרה שהיא לא אוהבת שיחות אישיות וגם לא לעשות (בעיקרון היא נכנסה כי לא היה לה לשבט אחר להיכנס ואני מסתדרת עם כולם). ועכשיו, אחרי שהיא נכנסה, העניין מעיק. הדעות שלה מאוד מאוד קיצוניות והיא לא מוכנה לשמוע ולקבל דעות אחרות ממנה. אני מרגישה שזה מעיק עליי ומגביל אותי במשבצת מאוד קטנה של אל תעשי ככה ואל תגידי ככה וכו. וגם כל הקטע עם השיחות האישיות זה אחלה זמן ליצור קשר אישי (אני מלמדת עליה זכות ויודעת שנכנסה בתוך הקורונה אבל עדיין..) ואני מצד אחד רוצה להמשיך וליצור קשר עם חניכות שלמרות שזו שנה שניה אין לי איתן ככ קשר ואינטרקציה.. מצד שני אני לא יכולה או לא רוצה ליצור פער גדול מידי. אם יש לכם עצה בשבילי מה לעשות, אשמח:)

התכלית היא שכל עם ישראל יהיו דתיים וישמרו את המצוות ושכל הגויים ישמרו את 7 מצוות בני נח, אחרת בשביל מה קיבלנו את התורה? וזה רק מתסכל אותי כי כל פעם אני חושבת אם רק הבן אדם הזה היה פתאום חוזר בתשובה... אבל אי אפשר להגיד את זה על כל בן אדם וזה מתסכל. כאילו התכלית היא דבר שמראש אנחנו יודעים שהוא לא יקרה כי לא יהיה פתאום נס וכל העולם ישנה את דעתו. אבל אי אפשר לוותר על אף נשמה יהודית וכולנו אמורים לשמור תורה ומצוות, אז אם המטרה היא מראש בלתי מציאותית לאן יכולה לכוון את עצמי ואת המטרות שלי? בת 16

1.• למה קשר/דיבור בין בנים לבנות הוא לא טוב בגיל מסויים? • ובאיזה גיל זה הופך לטוב? 2.• למה זוגיות זה דבר לא טוב בגיל מסויים • ובאיזה גיל זה הופך לטוב? 3.• מה המקום של שמירת נגיעה בכל הסיפור הזה? אם אני שומרת על שמירת נגיעה, זה בסדר לדבר עם בנים ולהיות בזוגיות?... אני חייבת סדר בבלאגן שרץ בראשי. בת בחטיבה 4.• מה עם הדרכה בבני עקיבא בסניף מעורב, זה בסדר?