כל השאלות שנשאלנו

אהלן:) השאלה הזאת קצת דחופה לי.. לא פיקוח נפש, אבל אני לא רוצה לאבד זמן שיקר לי. טוב, אז ככה, בסוף החופש הגדול נכנסה אליי מדשית שלא מתאימה אליי ולא לשבט. היא נכנסה להדרכה ואני ניסיתי להיות אופטימית.. עשיתי לחניכות שלי פעולה על זה (כי לכולנו היה קשה לקבל את זה) והתחלנו.. שדיברנו שיחת חפיפה היא אמרה שהיא לא אוהבת שיחות אישיות וגם לא לעשות (בעיקרון היא נכנסה כי לא היה לה לשבט אחר להיכנס ואני מסתדרת עם כולם). ועכשיו, אחרי שהיא נכנסה, העניין מעיק. הדעות שלה מאוד מאוד קיצוניות והיא לא מוכנה לשמוע ולקבל דעות אחרות ממנה. אני מרגישה שזה מעיק עליי ומגביל אותי במשבצת מאוד קטנה של אל תעשי ככה ואל תגידי ככה וכו. וגם כל הקטע עם השיחות האישיות זה אחלה זמן ליצור קשר אישי (אני מלמדת עליה זכות ויודעת שנכנסה בתוך הקורונה אבל עדיין..) ואני מצד אחד רוצה להמשיך וליצור קשר עם חניכות שלמרות שזו שנה שניה אין לי איתן ככ קשר ואינטרקציה.. מצד שני אני לא יכולה או לא רוצה ליצור פער גדול מידי. אם יש לכם עצה בשבילי מה לעשות, אשמח:)

התכלית היא שכל עם ישראל יהיו דתיים וישמרו את המצוות ושכל הגויים ישמרו את 7 מצוות בני נח, אחרת בשביל מה קיבלנו את התורה? וזה רק מתסכל אותי כי כל פעם אני חושבת אם רק הבן אדם הזה היה פתאום חוזר בתשובה... אבל אי אפשר להגיד את זה על כל בן אדם וזה מתסכל. כאילו התכלית היא דבר שמראש אנחנו יודעים שהוא לא יקרה כי לא יהיה פתאום נס וכל העולם ישנה את דעתו. אבל אי אפשר לוותר על אף נשמה יהודית וכולנו אמורים לשמור תורה ומצוות, אז אם המטרה היא מראש בלתי מציאותית לאן יכולה לכוון את עצמי ואת המטרות שלי? בת 16

1.• למה קשר/דיבור בין בנים לבנות הוא לא טוב בגיל מסויים? • ובאיזה גיל זה הופך לטוב? 2.• למה זוגיות זה דבר לא טוב בגיל מסויים • ובאיזה גיל זה הופך לטוב? 3.• מה המקום של שמירת נגיעה בכל הסיפור הזה? אם אני שומרת על שמירת נגיעה, זה בסדר לדבר עם בנים ולהיות בזוגיות?... אני חייבת סדר בבלאגן שרץ בראשי. בת בחטיבה 4.• מה עם הדרכה בבני עקיבא בסניף מעורב, זה בסדר?

שלום לכם(: אשריכם ומה טוב חלקכם! זה ישמע קצת סיפורי/שפיכת לב, אבל בסוף יש שאלה(; עד היום יצא לי להכיר כמה בנים ואפילו התקדם לקשר זוגי (לא מיליוני בנים, 2 בנים) ואחרי כל קשר עשיתי עם עצמי חשבון נפש מה מתאים לי ומה לא, מה היה נעים לי, מה חשוב לי בקשר הבא וכו'.. עכשיו יצא שהכרתי מישהו שהוא די ההפך הגמור(!) מבחינה די חיצונית (סגנון, תחביבים,דיבור וכו') מהרצונות שלי. אבל משהו בו קורץ לי.. משהו באישיות הפנימית והעמוקה. שנינו מודעים לפערים (בין כל בני זוג יש פערים, פה מרגיש לי שזה יותר מכולם😅) אבל הוא מבחינתו אפשר לגשר על הכל. אני די אבודה, מתלבטת האם להשקיע בזה או לצאת מזה לפני שיהיה לי קשה מידי. בת 18

אז עברתי משבר מטורף. ב"ה הוא נגמר והכל הסתדר ולטובה, אבל התחושה הקשה נשארה.. עדיין פגועה, כועסת, חסרת בטחון וממש הייתי מעדיפה לא לעבור את זה. יום כיפור מאחורי. באמת שניסיתי לשחרר ולסלוח.. זה כל מה שהתפללתי עליו. הודעתי לכולם שזה כבר מאחורי, והחלטתי עם עצמי יעד שבו אני מפסיקה לכעוס וממשיכה הלאה. אבל זה כל הזמן רודף אותי.. אני נזכרת בזה בלי סוף, וישר עולות הדמעות והסטואציה בראש. שאלות אמוניות של למה זה קרה? ולמה לי? כבר שאלתי אותן ועניתי כלכך הרבה לעצמי, אבל לא משנה כמה אני עונה זה עדין לא עונה על שאלה אחת- אי אפשר היה ללמד אותי את המסר הזה בדרך פשוטה יותר? אז איך אפשר כבר להשאיר את זה בעבר? זה קשה לי לחשוב על זה, כואב לי לחיות את זה יום יום. ואני כועסת עדין.. כן! למרות שאמרתי שסלחתי, שהחלטתי שסלחתי, בסוף היא לא הבעיה חרטה, ובעצם לא הביעה שום דבר.. היא ידעה שפגעה בי. ועדיין לא שמעה את הצד שלי, .ממש ממש לא הסבירה את עצמה, ואפילו להפך- ההסברים שהיא כן נתנה, פגעו בי כלכך.. לסביבה נמאס לשמוע ממני כמה זה קשה, וכמה זה פוגע. אם אני אומרת דבר אפילו הכי קטן שלילי על מי שפגעה בי ככה, ישר מגנים עליה שאנשים טועים לפעמים והיא לא ניסתה לגרום לי רע בכוונה. אבל מאיפה הם יודעים?! היא לא אמרה את זה לאף אחד.. הם לא חוו כמוני. הם קבלו רק את הצד הטוב והצדיק שלה. אני יודעת שחשוב לשחרר. בשבילי. אבל זה עוד כואב מדי.. אז איך???

קודם כל רציתי להגיד תודה ענקית על כל מה שאתם עושים בשביל הפרויקט הזה! יוזמה מבורכת! יש לי בת דודה שהיא קטנה ממני בחמש שנים בערך ואני ממש לא יודעת איך להגיד את זה בצורה עדינה אבל היא ממש מסכנה. אני הכי גדולה מהבני דודים והיא לא הכי קרובה אלי בגיל אבל כל פעם שאני רואה אותה עם המשפחה שלה מרגיש לי שההורים שלה לא אוהבים אותה.. או לפחות מעדיפים ילדים אחרים על פניה. כל פעם שהיא רבה עם אחד מהאחים שלה אז ההורים שלה תמיד צועקים עליה ומאשימים אותה ומענישים אותה. השבוע שמתי לב שהידיים שלה מלאות צלקות של שריטות ופצעים וכששאלתי אותה מה קרה היא אמרה לי שאחים שלה כל הזמן מרביצים לה ובגלל זה נהיה לה כאלה צלקות. אני שומעת את אמא שלה על שום דבר מקללת אותה ואומרת לה דברים מול כולם והיא ממש נעלבת ובוכה ואני ממש מבינה אותה זה ממש לא נעים אז אני תמיד מנסה לקבוע איתה ולקחת אותה אלינו הביתה אבל לאחרונה היא התחילה לומר לי שלא נעים לה כל הזמן להידחף לי לדברים (כי היא באה איתי לסניף וכו') ואמרתי לה שזה לא מפריע לי אבל היא ממש מתעקשת ובגלל זה היא התחילה להתחמק ממני אבל ממש קשה לי לראות אותה סובלת ואין לי איך לעזור.. אני ממש אשמח אם תוכלו לתת לי עצה מה אני יכולה לעשות במצב הזה.. בת 16

ישלי משהו שדי מפריע לי, אני לא יודעת כלום בערך על דברים לא ראויים וכזה לצערי החברה כיום מדברת על זה המון,יוצא לי לשמוע המון מילים לא ראויות אבל אני פשוט לא יודעת מה זה,בסופו של דבר אני מרגישה די 'בחוץ' מהחברה,ברור לי שכמה שיותר להישאר תמימה יותר טוב אבל כל פעם שאני שומעת את המילים האלה יש לי רצון לחפש מה זה והרצון עוד שניה גובר עליי!! מה אפשר לעשות?

אז ככה, החברה הכי טובה שלי נכנסת להדרכה רק בפסח, שכולן כבר נכנסו בתחילת שנה, היא מבואסת מזה ברמות קשות, היא גם קיבלה מדשית ושבט שהיא לא רצתה, היא כל היום רואה אותי ועוד בנות אחרות שנכנסו להדרכה ולא מבינה מה לא טוב אצלה, למה דווקא היא נכנסת אחרי כולם...אשמח ממש לדרכים איך לעודד אותה ולשפר לה את המצב רוח. תודה ענקיית מראש🙂

ב"ה התחלתי ישיבת הסדר. כן, סוף סוף הגיע הזמן הזה. תקופה חשובה מאוד ובעלת חשיבות להמשך כל החיים. הבעיה היא שאני מרגיש אבוד, אני מפוזר ולא מבין את העיניים. לא יודע איך להסתדר, לא יודע איך להתקדם, לא יודע מה לעשות. אני מרגיש שאני מוגדר. לא יודע להגדיר את התכונות שלי, השקפות עולם שלי וכו'. איך אני מציב את המטרות שלי ועומד בהם? איך אני יכול לבלוט בישיבה? אחת הבעיות שלי היא שאין לי מספיק אומץ וגם אני לא יודע איך לשבת עם עצמי ועל מה לחשוב מרוב שיש כ"כ הרבה דברים. ושוב, תודה רבה! בן 18

האם זה לא טוב אם משהי מבקשת ממני סליחה ואמרתי לה שאני סולחת ולא סלחתי..

פניתי אליכם פעם בעניין מדריכה שרבתי איתה לפני 3 שנים ובזכות העצה הצלחתי באמת להגיע עם המדריכה למקום טוב יותר.. אבל אז צצה לי בעיה אחרת כל פעם שאיכשהו אנחנו מגיעות לאותה סיטואציה ואנחנו מדברות על משהו עמוק היא כל סוף שיחה מזכירה לי שהיא לא מתכוונת לפגוע בי וזה באמת רק כי אכפת לה .. האמת זה קצת מפריע לי עדיין.

אני ממש אשמח שתענו לי בהקדם - נכנסתי להדרכה ב"ה בסניף חוץ כבר חודש מדריכה שם וכיף לי נורא, זה סניף מעורב אז יש לי מד"ש.... אנחנו מסתדרים ביחד ממש טוב הבעיה שאני בטוחה ב99% שהוא רוצה להיות חבר שלי יענו מאוהב בי... הוא כל הזמן שולח לי הודעות ואין יום שאנחנו לא מדברים , הוא מחמיא לי כל הזמן ורומז לי שנפגש..(בהתחלה הדיבור שלנו זה רק טכני ואז זה גולש לדברים אחרים) אני באה מיישוב שלא נהוג שבנות מדברות עם בנים ולהפך, ואני מרגישה עם זה שאני כל היום מדברת עם המד"ש שלי שזה לא עושה לי טוב... ואני בכלל לא רוצה אותו בתור חבר אלה רק בתור מד"ש. ניסיתי לקרר את הקשר אבל זה לא עובד וגם הוא מאוד רגיש ואני מפחדת לפגוע בו כשאני יגיד לו שאני לא מעוניינת שניהיה זוג... אני ממש אשמח שתעזרו לי ותודה על הפרוייקט שלכם!