הי! התחלתי שנה שעברה באולפנה ופשוט לא הולך לי בכלל. אני לא מוצאת את עצמי בשום צורה במקום הזה ואני מרגישה שהתרחקתי מאז מהחברות שלי, מההורים שלי ופשוט אין לי איך להסביר את זה אבל ככל שאני נכנסת ליותר מעגלים חברתיים אני מרגישה שאני יותר דחויה. ודוקא כשלא הולך לי עם שום דבר בעולם אין לי עם מי לדבר. אני כבר איבדתי אמון בעצמי ובחברה שמסביבי ואני ממש רוצה לשנות את זה. בת 16
יש לי מן פחד כזה ממות... מפחדת למות ומפחדת לדבר על זה.. כל פעם שמגיעים לנושא כזה או אפילו לתחיית המתים וכו אני מעדיפה לאטום אוזניים... טיפ? בת 17
ש. אם אני רוצה להתחתן בעוד 2-4 שנים, אני כבר אמור להתחיל לחפש מישהי? בן 19
ישלי בעיה מול אבא שלי.. קשה לי ממש שהוא מעיר לי.. אבל זה לא סתם הערות זה כזה ציני.. אני יודעת שהוא ציני וזה האופי שלו אבל מאוד מאוד קשה לי כשהוא זורק לי הערות. וזה קורה די הרבה.. איזה פעמיים ויותר ביום. ברגע שזה קורה הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה ללכת לחדר ולבכות על זה. אני מאוד נפגעת מזה. וזה גורם לי לא להעריך אותו בכלל. אני לא מסוגלת להסתכל עליו בלי להזכר במשהו שהוא אמר לי ושיעלו לי דמעות בעיניים. מרגיש לי לרוב כאילו הוא רוצה לעשות לי דווקא ומחפש לעשות לי מצפון. אני יודעת, (ולפחות מקווה). שהוא באמת אוהב אותי ושזה לא מכוונה רעה ושזו באמת הדרך שלו להגיד דברים אבל מאוד קשה לי עם זה.. אשמח ממש לעזרה איך להתמודד עם זה לבד.. כי אני לא מתכוונת לשתף אותו או את אמא שלי בזה.. תודה רבה אתם לא מבינים כמה זה עוזר לי שיש לי את המקום לשאול בו ואני מעריכה את זה ברמות!!
התחלתי השנה ברוך ה' קומונה בסניף מדהים (18) וברוך ה' הרבה דברים מסתדרים. הרבה משפחות ממש מארחות מאהבה והצוות באמת חמוד. פשוט, אחת המשפחות היא המשפחה של המזכירה של השכונה, ובאחד הימים שהייתי שם הבן שלה איך נגיד... קצת ניסה לגעת בי. כמובן שזזתי הצידה והבהרתי לו שאני שומרת נגיעה, (הוא לא בדיוק דתי) ונגמר הסיפור. הקטע הוא שמאז אני לא כל-כך מרגישה בנח לחזור לבית שלה והיא שואלת מה קורה... גם אחיות שלו מבקשות שיחזור ואין לי מה לומר להן... מה באמת אמורים לעשות? זה לשון הרע לתועלת?
ש. תודה רבה על כל התשובות! אני לא מבינה את ה'. לחברה שלי נפטרו 2 ההורים בחצי שנה. למה זה מגיע לה? מה ה' רוצה? מה? שהמשפחה תתפרק? שהם ילכו מהדרך? שלא תהיה להם ילדות טובה ובריאה? שלא יהיה להם כסף? מה??? אני באמת לא מבינה אותו! כיף לו להרוס משפחות?
היי, רציתי לשאול למה אנחנו נושאים בתוצאות של אדם וחווה שאכלו מעץ הדעת לפני יותר מ5000 שנים?
קודם כל תודה רבה על הפרוייקט המדהים ועל התשובות המהממות ! האם כדאי ללכת למדרשה אחרי שנתיים שירות? או שכבר כדאי להתחיל את החיים - לימודים ולחשוב כבר על חתונה וזה.. זה לא למשוך כבר יותר מדי שנים..? מצד אחד זה נצרך וזה נראלי בונה מאוד ומייצב ומצד שני זה כבר הרבה שנים למשוך ...
גדלתי בסביבה קצת פחות עם בנים לא התחברתי לסניף ואין בישוב שלי תנועות אחרות ... ואני חושבת איך אני אצליח להכנס למערכת יחסים ככה שלא תורגלתי לדבר עם בנים בכלל והפעמים היחידות שאני מדברת איתם אני מסמיקה "ומתרגשת" ולפעמים אני בכלל לא חושבת שהוא מוצא חן בעיני ישר אני חושבת על חתונה וחבר ודברים כאלה אבל לפעמים זה יכול להיות סתם ידיד ... אני לא יודעת אם זה בגלל שלא דיברתי הרבה עם בנים בכלל זה אני לא מצליחה להגיע ללדבר כמו חברים איתם ... העניין הוא שאני רואה את חברות שלי מדברות רגיל בלי לחשוב על זה לא מסמיקות או נבוכות והן עברו מסלול בדיוק כמוני (בלי סניף וכו'..) אז האם הבעיה היא אצלי ? איך אני יכולה ליהיות במערכת יחסים נורמלית אם אני אפילו לא מצליחה לדבר איתם .... (בת __)
ש. היי, קודם כל המיזם הזה נפלא, ורק לפני שבוע נכנסתי, וכבר אני יכול לראות ישועות על פני שאר בני הנוער עם השאלות והבקשות שלהם. אשריכם! אני לומד בישיבה תיכונית כעת. לאט לאט אנו מתקרבים אל עונת השבו"שים. ואיתה באים כל הספקות ,השאלות, הרצונות, השאיפות.. אשמח אם תעשו לי קצת סדר בראש. מאוד קריטי, ובטוח שגם לשאר התיכוניסטים ששואפים להגיע למקום הנכון והטוב ביותר בשבילם. מה זאת אומרת סדר? מה אמור להיות סדר העדיפויות הנורמטיבי על פני כל נער ישיבה.. איזה מסלול הכי מומלץ לעשות, בין אם זה ישיבה, מכינה, או צבא. מה יבוא קודם. וכו'. בנוסף לכך, יש לי את הפחד של ההגדרה הזאת - דוס, מורעל, בחור לעניין ועוד.. לא מבין את דרך ההתייחסות של החברים, אל שאר החבר'ה שאולי הלכו לדרך קצת משונה מהשאר. אשמח לעזרתכם. תודה רבה ומועדים לשמחה! בן 17
בצומות "הקלים" האחרונים כמו צום גדליה, התחלתי לצום קצת שונה ממה שמקובל. רציתי לצום, להתחבר, להתאבל, לקיים מצווה. אבל מצד שני, רציתי שלא לפגוע בבריאות שלי ושתייה זה דבר ממש חשוב לגוף, בתור אחת שמתעניינת בתזונה. אני בנאדם שממש מקפיד על בריאות. אני מרגישה עם זה טוב, פיזית ורוחנית :) אבל בעניין של הצום קשה לי מאחר ויש בזה סתירה , בין ונשמרתם לנפשכם, אל מול ההתענות. נכון, מי שיש בו סכנה לא צריך לצום, או שיש שיעורים שמותר לו לאכול ולשתות. אבל אני מתכוונת באופן כללי, למה לצום אם הצום לא מועיל לבריאות שלנו? יש עוד דרכים להתאבל ולהתחבר. אם אני רואה סרטונים שקשורים לצום, ובאמת מנסה להתחבר באופן פנימי , זה לא יותר טוב מאשר לצום, שמרגיש לי אישית קצת חיצוני אם אני לא מכניסה בו תוכן? בת 17